פרשת ויצא

ויצא לשוח בשדה - יעקב ממשיך דרכו של יצחק

פרשת "ויצא" אותיות צו א"י(ר"ת ארץ ישראל) ולכן היא מעידה, כי יעקב אבינו מקבל את ציווי אמו רבקה מהפרשה הקודמת לצאת לגלות מארץ ישראל חרנה, לדודו לבן הארמי. "ויעקב אבינו גלה לחרן, בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכוון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום" (מדרש תנחומא, ויצא סימן א) והיכן? בהר המוריה, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם...וַיַּֽחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹֽרְדִים בּֽוֹ"(ויצא כח,יא-יב). ליעקב אצה הדרך בדרך נס בעודו מתקן תפילת ערבית, כמו שמפרש רש"י: "ויפגע במקום - רבותינו פרשו לשון תפילה, כמו (ירמיה ז טז) 'ואל תפגע בי', ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל', ללמדך שקפצה לו הארץ". ומדוע פגיעה לשון תפילה? כי בתיבה פגיעה יש הצרוף פה גע יה, כלומר על ידי יגיעה של דבור הבל הפה, ניתן להגיע ולמצוא את ה' ממש כמו בן את אביו. ואז ניתן להאמין, כי יש בכוח המתפלל להפוך את הגזירה - כמו שכותב רבי יצחק "יגעתי ומצאתי, תאמין" (מסכת מגילה ו, ב). אכן, ניתן להפוך את הגזירה, כמו שכתבו חז"ל: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". גם מצאתי כי צירוף של הפועל הפך הוא כפה, המרמז לדוגמה, על האב שנכנע לדבוריו המתוקים של בנו הכופה בצורה זו את רצונו על אביו. ולעתים גם מצליח להפוך את רצון אביו, למתק את מידת הדין ולזכות למידת הרחמים.

יעקב הצדיק חולם את חלום הסלם אבל הוא גם לוחם מקבי ממש. שכן יעקב בגימטריה יוצא פ[ה] קב. המרמז כי ניתן ללמוד מיעקב שתיקן את תפילת ערבית, שצריך לפתוח את פינו ובאמצעות השיחה ודבור אמיתי של מלים וחיתוך האותיות ניתן לשבור לרסיסים במקבת (בפטיש) את לב האבן, האוטם את המקום לחבור רגשי בין אדם לאדם ובין אדם למקום. חזוק לכך מצאתי בדברי רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, שזה שהיה ישן יעקב במקום ההוא "מרמז על תקף הגלות הזה שהתפלה הוא בבחינת שנה בלי כונה כעת...הינו שבתקף הגלות שמתגברת הסטרא אחרא מאוד על עבודת התפלה, אז אין שום עצה להנצל כי אם על ידי האמת, דהינו לראות לדבר הדבור האמת ממקום שהוא. ועל ידי זה יכולין לצאת מן החושך ולעלות בתכלית העליה...סלם בגימטריא קול, בחינת הקול קול יעקב, שהוא קול היוצא באמת...כי עקר עלית התפלה ותקונה הוא רק על ידי האמת כנ"ל" (הלכות חנוכה ו, אות ג). לכן כה חשובה היא כל כך מעלת עצת ההתבודדות שמציע רבי נחמן מברסלב לאיש הישראלי.

יעקב אמנם יצא מארץ ישראל לגלות בחרן אלא בכדי לגלות את כוחותיו ואז להוציאם מהכוח אל הפועל. כמו שמימש את עצמו הן חומרית והן רוחנית, כשרעה את צאן לבן וגם כאשר התחתן עם בנותיו: רחל ולאה. ומהן ומאחיותיהן הן שפחותיהן: בלהה וזלפה נולדו י"ב שבטי ישראל. האות המשותפת בשמות כל ארבע האמהות ולישראל היא האות למד. האות הגבוהה ביותר מכל כ"ב אותיות שפת הקודש. בתיבה למד הצרוף דל מ, אם נוסיף, אותיות "יה" לתיבה "דל" נקבל "לידה".והאות מ בגימטריה גואל וערכה 40. מה שמרמז גם על ענין של ערגה וכמיהה כי 40 ימים השתוקקו בנ"י לקבלת התורה ולגואל משה רבינו. לכן, הקשר לאמהות הוא בעצם ההשתוקקות שלהן ללדת בנים. וכמו שקוראת רחל ליעקב "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ויצא ל,א). כי רחל כמו כל האמהות ידעו, כי י"ב הבנים יהוו את הבסיס להיות עם סגולה מבין כל העמים גם להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". 

רמז נוסף לכך מצאתי, שאם נכתוב את האות ל במילוי למד 
ונמשיך,
ל מ ד
     ל
     ת ו

נקבל את התיבה תלמוד - זו התורה שבעל פה שאותה קבל רק עם ישראל.

אז בע"ה,
שנזכה להשתוקק ללמוד תורה ללמדה ולקיימה הלכה למעשה.
אמן כן יהי רצון!!!

פרשת חיי שרה

בסוד הלשון - תחי שרה אמנו 

               (יוסף בלו)

תחי שרה אימנו

בשבת הקרובה נקרא את פרשת חיי שרה, אשר פותחת בסיכום ימי חייה ומבשרת על מותה של שרה אימנו. אך למרות זאת, הפרשה דווקא מברכת את שרה אימנו בברכת יחי, וקוראת בקול רם וברור: "תחי שרה אימנו!".

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א). מפרש רש"י: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו. בת מאה כבת עשרים - לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי:כלן שוין לטובה". מבאר ומסכם הבן איש חי את חיי שרה, כי הכתוב בא: "להדגיש את המיוחד בהנהגתה של שרה אימנו: מידת השפלות! אחת הדרכים המוצלחות כיצד להגיע להרגשה מוחשית של ענווה ופשטות, היא על ידי שהאדם יזכור ויתבונן במצבו וצורתו בהיותו תינוק רך נולד פחות משנה... וכבר אמרו חכמי הטבע, כי אילו היתה באדם דעת להבין את פחיתות ערכו בשנתו הראשונה, היה מת באנחתו מרב עגמת הנפש... כל כך היתה נמאסת בעיני עצמה, עד שגם כשהייתה בת מאה זכרה להרגיש עצמה ולהביט בשנת חייה הראשונה... גם בהיותה בת עשרים עם מלוא הכוח והמרץ, אף אז החשיבה את מעמדה כפעוטה בת שנה. אולם מצד שני... צעירי שנים צריכים... להסתכל קדימה ולהעריך את עצמם בעיניהם כמבוגרים וגדולים בשנים, בעלי אחריות מלאה על כל מעשיהם ופועלם... 'ושבע שנים' בלשון רבים,  רמז להנהגתה בהיותה בת שבע, אז היתה מחשיבה עצמה כגדולה בשנים, החייבת בכל חיובי התורה" (פניני הבן איש חי, חיי שרה). כה דומה היא שרה אימנו במידת השפלות לאברהם אבינו שהעיד על עצמו: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר".

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" (בראשית כג, ב). מפרש רש"י: "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". רמז לכך מצאתי בעקידת יצחק והוא בכלי המכלה שהשתמש אברהם לשחיטת בנו. והכלי הוא המאכלת אותיות כלות האם, בהא הידיעה. מה שמרמז על כך, כי כלו חייה של שרה אימנו, והיא האם הראשונה לארבעת האימהות הצדיקות והקדושות.

יגעתי ומצאתי, כי המקום "בקרית ארבע" אותיות ברית קאר עב. ו- ברית ק בגימטריא ברית לך לך. מה שמרמז, שמאחר ששרה אימנו היתה שותפה מלאה באמונה שלמה למימוש ציווי ה' את אברהם אבינו, אזי נחשבה כמוהו שכרתה ברית עם ה' בלכתם לארץ כנען ובלכת אברהם להר המוריה, אף שהלך לשם מבלעדי שרה אשתו. והצירוף אר עב מרמז על ה' שהאיר לשרה ולאברהם מטובו, גם כאשר קיים את הבטחתו, בנס שמעל הטבע, בהולדת בנם יצחק. וזאת, לאחר שה' זיכך את עובי שמם, כאשר שינה את השם שרי לשרה ואת השם אברם לאברהם. כי שמו של אדם מלמד על יסודות טבע רצונו והם העפר, המים, הרוח והאש. וגם נודע כבר כי רצון גימטריא שמו של אדם. מה שמלמד, שאפילו בתקון של אות אחת בשם האדם, אזי יסוד החומר מסוגל להפוך את טבעו: מכלי חשוך לכלי מאיר, ומכלי עקר לכלי הולדה מתוקן של פריה ורביה.

לאחר שנקברה שרה במערת המכפלה ותמו ימי האבל, מבקש אברהם למצוא כלה ראויה לבנו יצחק. שהרי כלה זו תהפוך גם היא להיות אם לבני ישראל. ורש"י מצא לכך רמז בפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּֽל" (בראשית כד, א). וכותב רש"י: "בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה". לכן אברהם שולח את עבדו אליעזר ומשביע אותו "רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָֽׁמָּה" (בראשית כד ,ח). מפרש רש"י: "רק מיעוט הוא. בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזור". ויגעתי ומצאתי, לא תשב שמה אותיות "לא תש[ו]בה שם". מה שמרמז, כי אצל משפחתו של אברהם שהותיר במולדתו לא שייך להשיבם בתשובה לבורא עולם. כלומר, אין ענין שיצחק ישלים את חסרון האמונה אצל משפחתו שם, אלא יש רק רצון להוציא את ניצוצות הקדושה מן הטומאה, כמו את הנערה רבקה. גם יעקב אבינו לימים חזר למולדתו של אברהם סבו ולא החזיר בתשובה את לבן ראש המשפחה אחי רבקה אמו, אלא יצא משם עם בניו ושתי האימהות הנוספות רחל ולאה.

"וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת... וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד"(בראשית כד, טו-טז). אונקלוס מתרגם את התיבה "הַנַּעֲרָ" בתיבה "עוּלֵימְתָא" אותיות מעלות א"י (ראשי תיבות ארץ ישראל). כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב:    "ואברהם שהוא ראש למאמינים זכה להוציא הקדושה הגבוה הזאת שהיא מערת המכפלה מעפרון, כי אברהם הוא הראשון שהשיג קדושת ארץ ישראל, שהיא בחינת אמונה" (לקוטי הלכות תפלין ה, אות מ), מה שמרמז ומלמד על מעלותיה שלהנערה רבקה, אשר ניערה מעליה אורחות האמונה השקרית של משפחתה, ומתוך ערנות בחרה לצאת מן הר"ע (ראשי תיבות הרצון עצמי) למקום של חסד ורצון של השפעה. כה דומה היא במידותיה לאברהם אבינו שהרי גם היא זכתה להכלל במידת האמונה ובקדושת ארץ ישראל.

"ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג). כותב רבי נחמן מברסלב: "שתפלתו היתה עם סיוע וכח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כוח וסיוע בתפלתו, שבשביל זה נקראת התפלה שיחה" (לקוטי תנינא סימן יא). אז בע"ה שנזכה להמתיק הדינים בהתבודדות בשיחות עם בורא עולם כמו שמשוחחים עם חבר שקונים.

אמן כן יהי רצון!