הדרך להשיג את רוח הקודש - פרשת בהעלותך

בסוד הלשון

הדרך להשיג את רוח הקודש 

(יוסף בלו)

פרשת השבוע הפרושה לפנינו היא פרשת בהעלותך ופותחת בפסוק :"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"(במדבר ח, ב) אונקלוס מתרגם את התבה "בְּהַעֲלֹתְךָ" בתבות "בִּזְמַן אַדְלָקוּתָךְ" המרמזים כי אהרון הכהן מצווה לעלות להדליק את שבעת נרות המנורה. רש"י מפרש את צורת הדלקת הנרות: "בהעלתך-על שם שהלהב עולה כתיב בהדלקתן לשון עלייה, שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה" והמפרש ספורנו מוסיף:  "כשתדליק את שש הנרות: אל מול פני המנורה. שהוא הקנה האמצעי וזה כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי אז: יאירו שבעת הנרות. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל". יגעתי ומצאתי צרופים המאירים פנים נוספות בשם הפרשה: בהעלותך זה אותיות עלה בתוך כי איש הישראלי אשר עולה רוחנית בלמוד אורייתא, התורה, נמצא פנימי וכלול בתוך אור חכמת הבורא יתברך. כך גם אהרון הכהן שבעת שעלה להדליק את המנורה היה כלול בתוך אוהל מועד ואחר כך גם הכהן הגדול בתוך בית המקדש. ומדוע? כי התיבה בתוך זה אותיות "ב(י)ת כו" (גימטריא הויה) המרמז כי מי שהוא מתנשא רוחנית נמצא ככהן בבית ה' הוא בית המקדש. רמז נוסף בהעלתך אותיות "תעלה בך" וגם "תעלה כב" מתי שאיש ישראלי עולה להדליק את נשמתו כי "נר ה' נשמת אדם", אזי הלהב של הנשמה, מלשון התלהבות והרצון שבלבו הוא לדבוק בתורת ה' ואז עולים בפניו המאירים למצוא את ניצוצות אורם של כב אותיות הקודש ולכן גם מואר באור חכמת ה' שבתורתו הקדושה.

רבי נחמן מברסלב מוסיף לרש"י ולספורנו בלקוטי מוהר"ן (תורה כא):"יֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁאָדָם מַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל יְדֵי הַקְדָּמוֹת רַבּוֹת וְהַשֵּׂכֶל הַזֶּה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם 'אָחוֹר' וְיֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁבָּא לְאָדָם בְּלא שׁוּם הַקְדָּמָה אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁפַע אֱלקִי וְזֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם 'קֶדֶם' בְּשֵׁם פָּנִים. וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב נוֹלָד מֵחֲמַת תְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל כִּי טֶבַע הַתְּנוּעוֹת שֶׁמּוֹלִיד חֹם וּלְפִי מְהִירוּת תְּנוּעוֹת הַשֵּׂכֶל כֵּן מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב נִמְצָא עַל יְדֵי שֶׁפַע אֱלקִי שֶׁהַשֵּׂכֶל נִשְׁפָּע לָאָדָם בִּמְהִירוּת שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם הַקְדָּמָה עַל יְדֵי זאת הַמְּהִירוּת שַׁלְהֶבֶת הַלֵּב עוֹלָה תָּמִיד מֵאֵלֶיהָ" רבי נחמן מסביר אחר כך ששפע אלוקי זה רוח הקודש וזה שכל מקיף שמחיה השכל הפנימי במח הנברא. ושכל המקיף גדול כל כך "עד שאין המח יכול לסובלו". וכשנשפע המח ברוח הקודש זה יוצר את התנועה השכלית מחשבתית במח והיא מהירה ויוצרת חם במח ואז גם בלבבנו: ברצון, בדמיון וברגש הנברא. ואז אין צורך בהקדמות של למוד כי על ידי רוח הקודש ההתלהבות בלב היא טבעית וזה מה שמלבה תמיד את השלהבת לדבוק בבורא יתברך.

ואיך ניתן להשיג את רוח הקודש? רבי נחמן מסביר: "שיקדש את פיו וחוטמו ועיניו ואוזניו והן הן מאירין לו שפע אלוקי". שבעת האברים הם כלים לחושים ואלו בראש האדם, והם כנגד שבעת נרות המנורה, "ופני המנורה הינו שפע אלוקי". וכך מדריך אותנו רבי נחמן: פה - "שישמור את עצמו מלהוציא שקר". חוטם - "יראת שמיים". אוזניים - לשמוע דברי חכמים "ויהיה לו אמונת חכמים". עיניים - "ויעצים עיניו מראות רע" ומסכם רבי נחמן: "כי הן הן המעוררין את שפע אלוקי הנ"ל לבוא כי הפה החוטם העיניים והאוזניים, תלויים במח, והן מעוררין את המח שיהיה בבחינת קדם, בבחינת פנים" כלומר לזכות ברוח הקודש.

בסוף הפרשה מתפלל משה רבינו לרפואת אחותו ורבי נחמן מגלה (תורה קעד) "כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם אֵין לְהַמִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁלּא יִתְגַּבְּרוּ הַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם... וְזֶהוּ כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה רַבֵּנוּ,. עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל מִרְיָם לא הִזְכִּיר שְׁמָהּ רַק אָמַר סְתָם "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ". וְאַף עַל פִּי כֵן הֶעֱלִים שְׁמָהּ בְּרֶמֶז נִפְלָא בְּתוֹך תְּפִילָּתוֹ נָא רְפָא בְּגִימַטְרִיָּא מִרְיָם יוֹכֶבֶד מְכוּוָן מַמָּשׁ הַיְנוּ שֵׁם הַחוֹלָה וְשֵׁם אִמָּהּ שֶׁצָּרִיך לְהַזְכִּיר עַל הַחוֹלֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עָלָיו אַך לא רָצָה לְהַזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ כַּנַּ"ל". זכינו בעצה מעולה כדאי לזכורה ולקיימה.

בע"ה שנזכה לתקן חושינו בכדי להשיג את פני המנורה היא רוח הקודש ושלהבת לבנו תעלה תמיד אמן כן יהי רצון.

אשירה לה' לפרשת בשלח

בסוד הלשון

(יוסף בלו)

אשירה לה' – כי האדם עץ השדה 

https://images.app.goo.gl/Ne1r8NJUJcAsmCrb8

פרשת בשלח נודעת בשם "שבת שירה". כי לאחר קריעת ים סוף יצא כל העם: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ(בשלח יד,לא) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(בשלח טו,א) 

כותב רש"י: "אז ישיר משה- אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". ועימו שרו כולם כאשר קבלו את הנס ואת השי הישיר מן הבורא. אם נכניס לתיבה שירה את האות א(אלופו של עולם) נקבל כי שורש השירה היא גם ב - השראה ונחת רוח אלוקית. כי רוח דנשמה שורה בלב הנברא. שירה הן גם אותיות הריש או הראש(מתרגום אונקלוס לשפת הקודש) והן אותיות הר-אש. מה שמרמז על הר סיני, כי בעת קבלת התורה, שרתה שם אש ה' כאשר 'נחת' על ההר. שני האירועים היו מכוננים ועיצבו את רוחו של העם, ומה שנחקק בלבבותיהם הם האחדות ואש התורה. כמו שכתוב גם: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"(יתרו יט,ב) ומפרש רש"י: שהיו "כאיש אחד בלב אחד".

פרשת בשלח פותחת בפסוק "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא:כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"(שמות יג,יז). ואונקלוס מתרגם "אֲרֵי קָרִיבָא הִיא:אֲרֵי אֲמַר ה', דִּילְמָא יְזוּעוּן עַמָּא בְּמִחְזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם" את התיבות "פֶּן-יִנָּחֵם" תרגם אונקלוס ב- "דִּילְמָא יְזוּעוּן" ומדוע? כי בשלח פרעה את בנ"י, ה' לא רצה להנחות את בנ"י דרך ארץ פלשתים, כי לא רצה שתיוצר דילמא או מבוכה של גלות הדעת, כשאינם יודעים: לאן לפנות? כל דילמא יכולה ליצור זיעה רוחנית כמו בעת לולאה מחזורית של מחשבות ואף ליצור זיעה גופנית, הנובעת כתוצאה ממאמץ, עומס ופחד.

דילמא הן אותיות יד למ(גימטריא גואל יהודה) א (אלף הוא אלופו של עולם הקב"ה)

דילמא אותיות ד(דלת גימטריא 434 משיח בן דויד)  למ(גימטריא גואל יהודה) א"י (ראשי תיבות ארץ ישראל) 

כלומר, הדילמא היא בין ההשתוקקות לפנות לארץ ישראל לבין הרצון של "די לארץ ישראל" ודווקא לחזור לארץ מצרים או לבחור בגואל יהודה הוא מלך המשיח. 

יגעתי ומצאתי, רמז במילה דילמא בתיבה זו מופיעה המילה דלי וזהו גם המזל של חודש שבט. ומכל אות במילה דלי דרך המילוי ניתן להגיע למילה תלמוד - התורה שבעל פה: 

  ד           ל           י

דלת        למד       יוד

  מ             ל          למד

  ד             תו        תו

כל אות היא רצון אלוקי, לכן יוצא שמהות העבודה שלנו בחודש שבט ומזל הדלי, הוא להשתוקק לה', לשאוף לקבל רק ממנו ולמלא עצמנו במימי תורתו. ולמעשה הפתרון לכל דילמא היא השגה של מנוחה מן התנועה המתישה, באמצעות הנחמה, כמו בעת שירה והשראה של תורת ה', אלוף העולם.

כותב רבי נחמן מברסלב: "דַּע כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאד וְגדֶל יְקַר יְפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם"(ליקוטי מוהר"ן ח"א,סה) ומצווה התורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה,לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית"(דברים כ,יט-כ) כלומר את האילן או הנשמה צריך להשקות במימי התורה ואסור להשחית עץ המחדש לעולם בפירות. כמו הנשמה המחדשת את חידושי התורה הניתנים בהשראה כאשר יוצאים להתבודד עם ה', לשוח בשדה ולמצוא עצה ותושייה. 

שנזכה לכך , אמן כן יהי רצון!!!

סוד האביב מבשר על הגאולה

בסוד הלשון  

(יוסף בלו)

אנחנו כבר בחודש שבט. החידוש לתיבה שבט הוא שבזכות מכות המקל או השבט של הבורא על פרעה והמצריים זכו בנ"י לטוב, כי יצאו מגלות ומשעבוד לגאולה ולחירות בעושר רב. וכן כתוב "הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב" (בא יג,ד). רש"י מפרש: "וכי לא היינו יודעין באיזה חדש יצאו? אלא כך אמר להם: ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה, ולא צינה, ולא גשמים, וכן הוא אומר: מוציא אסירים בכושרות(תהלים סח, ז( חודש שהוא כשר לצאת" זהו חודש ניסן - חודש האביב - אותיות ה' אב יב. כי בחודש הזה ה' בכבודו ובעצמו היכה את פרעה והמצריים במכה מדויקת ומכאיבה ביותר, במכת בכורות. והוכיח כי הוא שמוציא את בנ"י ממצרים. והוא האב הרחמן של יב שבטי ישראל כולם.

כותב בעל הטורים: "בא - עולה בגימטריא ג'. רמז לו ג' מכות יביא עוד עליו". שלוש המכות האחרונות שגמל ה' לפרעה הרשע הן: ארבה, חשך ומכת בכורות. ה' אומר למשה ממש לפני בואו לפרעה שהתכלית לכל המהלך היא "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם  וְאֶת אֹתֹתַי  אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם,  וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (בא י,ב). אונקלוס מתרגם "אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי" ב-"יָת נִסִּין דַּעֲבַדִית" ומדוע? כי הוא למעשה מוסיף עוד פרטים על אשר התעלל ה' במצרים. ואלו הם הנסים שעשה לבנ"י שם, למען יעבדו רק את ה' וייראו ממנו כל הנבראים. העלילה היא בעצם תהליך מחויב המציאות שיש לחוות בכדי להיות יראים רק מהקדוש ברוך הוא בעצמו. "אֵת אֲשֶׁר" גימטריא "שברת" וגם אותיות את (כב אותיות שפת הקודש) אר (אור) ש (שין מלשון שינון), המרמזים: כי יש לשנן כי אותיות הקודש יש בהן אור ה' ממש. כך הן גם העלילות שבחיינו: שמצד אחד ניתן לקבלן, לכאורה, כסכנה של שבירה והתעללות, אך למעשה, מצד שני ניתן לראות בהן נסין מעל לטבע בכדי להתנסות ולהכיר את ה' ולעובדו.

ואם נוסיף לשם פרשת בא את שם השם הויה נקבל את הצירוף: וי אהבה. אלו מרמזים שלפני שיצאו ממצרים סבלו את כאב השעבוד אבל מתוך אהבת ה', לבסוף הקב"ה גאלם. וכמו כן, אב יב השבטים הוכיח את אהבה שלו, שהכה את המצריים בסכום של ה עם ה, כלומר, בעשר מכות שהכאיבו למצריים. כי רצון ליבם, רק לקבל לעצמם כמו שעבוד העבדים שיעבדו בשבילם. הם התנהגו ממש כמו כלב הנובח - "תן לי" או "הב הב", או כמו בהמה אותיות הבה (לקבל) מ (ארבעים ימים ולילות השתוקקו בנ"י לתורה). אלו מרמזים על השתוקקות עצומה וטבעית לקבל על מנת למלא חסרון המניע עד להשגת שלמות. אבל יש להיות מודעים לפגם כאשר משתוקקים לתאוות גוף אשר פג בזמן ואינו נצחי. תיקון לפגם זה הוא באמצעות האהבה - אותיות הבא ה': כלומר, כל מה שמביא אותנו להדמות למדות של רחמי ה', כמו קיום מצוותיו והידמות למידותיו, אז זוכים לחבור האמיתי והשלם, וגם לזכרון או רשימו של אור חי ומחיה, למנוחה של אמת  ותענוג עדין ונצחי של אהבה.

רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב כותב: "כִּי הַגָּלוּת הִוא בְּחִינַת אֲבֵדָה... וְהַגְּאֻלָּה הִיא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדָה וְתִקּוּנָהּ. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן בִּזְמַן הָאָבִיב דַּיְקָא, כִּי בִּזְמַן הָאָבִיב, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁהַתְּבוּאָה וְהַצְּמָחִים מִתְבַּשְּׁלִים אָז הוּא זְמַן מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת... כִּי אָז דַּיְקָא בִּזְמַן הָאָבִיב עוֹלִין וּמִתְבָּרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הָאֲבֵדוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם... וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּשִׁיר הַשִּׁירִים כְּשֶׁמְּדַבֵּר מִגְּאֻלַּת מִצְרַיִם, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ... הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ... כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה שֶׁהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ... דְּהַיְנוּ שֶׁהַצְּמָחִים עוֹלִין מִן הָאָרֶץ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַגְּאֻלָּה בְּשֵׁם מְצִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל. כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ (הוֹשֵׁעַ ט)".

ניתן ללמוד מכך שמי שמאבד את דעתו מנותק מניצוצות ומהנקודות הטובות שבו ובסביבתו, לכן הוא נמצא בגלות. ודווקא שם יש לברר, למצוא ולגלות את הבורא האחד גימטריא האהבה הכוללת את כל הנקודות הטובות. ואז יש לתקנן ולהוציאן מן הכח אל הפועל הלכה למעשה. 

אז בע"ה שנזכה לבחינת "יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו) - כי אם נתייגע, ניגע גם נמצא את השי, שקבלנו מהבורא. אבל לא רק בכדי למצוא, אלא גם להאמין ביכולת לתקן ולממש את השי. מה שמביא להרגיש חיות מחי החיים ולהתענג באמונה שלמה, כי הכל מאת ה' יתברך הוא גואל ישראל.

אמן כן יהי רצון!!!

פרשת ויחי - יוסף בלו

בסוד הלשון

יוסף בלו

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד 

פרשת ויחי מהווה את סוף ספר בראשית, ויחי או וי חי מרמזת כי בני האדם שנבראו עברו תהליכים קשים ולעתים אף כואבים, וכל העולמות שנבראו הם בשביל בני ישראל, "כי סוף מעשה במחשבה תחילה"(לכה דודי). ותכליתו של עם ישראל לתקן את חטא האדם הראשון.

למרות כאבי הלידה, עם חדש זה עתה נולד לעולם וכבר מממש את גזר הדין אשר נגזר עליו עוד מימי אברהם לחיות בגלות בארץ מצרים. מצאתי כי ספר בראשית פותח באות ב' ומסתיים באות מ', האות הראשונה הפותחת את התלמוד במסכת ברכות בתיבה מאימתי. מה שמרמז כי עם ישראל עוד בהיותו כעובר ברחם האם היה מוקף בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ואף יתקן את העולם לזכות בגאולה באמצעות תורות אלו שקבל מה' יתברך.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"(ויחי מז,כח) כותב בעל הטורים: "כנגד י"ז שנה שגדל הוא ליוסף, כלכלו י"ז שנה". למעשה יעקב זכה שהחליף והפך לו ה' זמן יגון ואנחה לזמן של שמחה. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "כי כל עבודת האבות היה לגלות ולהודיע אלקותו בעולם שרק בשביל זה בא האדם לעולם וזה כל השמחה והחיות. וזה בחינת כל הגלויות שעוברין על ישראל שעקרם הוא גלות הנפש שהיא רחוקה מאביה שבשמיים, שעקר הגלות הוא העצבות, כי מחמת חטא אדם הראשון וקלקולים של כל אחד ואחד בכל דור ודור, על כן בהכרח להיות בגלות עד שבכח הצדיקים הגדולים יבררו על ידי זה מהיכלי התמורות. ועקר הברור על ידי השמחה...ושם דיקא חי יעקב בשמחה ושלוה, כי אז השיג בשלמות שגמר הגאולה האחרונה יהיה על ידי זה דיקא". רבי נתן מגלה לנו שגמר הגאולה האחרונה תלויה בכך, שיש לברר דווקא מתוך כאב הגלות והעצב את השמחה. כי הגלויות הן אותן היכלי התמורות שמנסות להמיר ולהחליף את האמת שהבורא לכאורה רחוק מאתנו ולא רוצה בנו, מה שגורם לעצבות. ודווקא שם יש לעבוד ולגלות את ניצוצות הקדושה ואת הבורא חי החיים וכך להצליח ולהפוך את היגון ואנחה לשמחה. 

רש"י מפרש: "ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה, שבקש לגלות את הקץ לבניו, ונסתם ממנו" כותב בעל הטורים: "אמר יעקב שמא יש בכם חטא אמרו לו תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהן אותיות חט ואמר להם גם אין בהם אותיות קץ" מה שמלמד שעם ישראל הוא עם נצחי וקדוש, אין זמן שמגביל אותו ואחריתו לא להחטיא את המטרה אלא דוקא לדבוק בבורא יתברך ולקבל ממנו חיות ותענוג. מה שמוסיף אהבה עין טובה, חסד, בטול תחרות וגאוה, זכיה בענוה והשתוות צורה אל הבורא המשפיע. 

לקוטי עם לועז מביא לפרשת ויחי:"וכך אמר להם מאחר שנולדתם מארבע אמהות חושש אני שמא תחשבו שבני רחל הם חביבים יותר, שהם נקראים זרע והשאר לא. לכן אני אומר לכם שכולכם שוים כאחד, ואני רוצה שתהיו מאוחדים...רצה שיאמרו לו בפרוש וברצון שהם דבקים בהקדוש ברוך הוא...ואמרו: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. כלומר שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך שום מחשבה רעה, אף אנו מאמינים באמונה שלמה שה' אחד ושמו אחד. והוא אלוהינו ואין עוד מלבדו. אז ענה אחריהם יעקב: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". למרות זאת, לאחר מותו של יעקב פחדו בנ"י מיוסף שיגמול להם רעה על מכירתו ובקשו להיות לו לעבדים והוא משיב להם בבכי: "אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי.וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב". בתיבה התחת הצרוף ה' תת ח(חיות) המחזק את תשובתו של יוסף לאחיו. אונקלוס מתרגם "התחת" ב - "דחלא" בתיבה זו הצרוף ל אחד גימטריא יהודה אחד וגם יהודה יג וגם יהודה אהבה. כלומר יוסף מבקש ללמד את אחיו שיעור סופי כי הם אחים מיוחדים וייחודיים אך שווים כולם יחדיו כאחד. ויהודה שהיה המוביל למסור נפש על בנימין ולמעשה השלים את תקון התשובה שהכין לו יוסף למעשה הפך להיות כאיש אחד שלם אוהב ורחמן בעל יג מדות הרחמים כמו של ה'. ואכן בשמו של יהודה אותיות הויה ד[לת] (דלת בגימטריא 434 משיח בן דויד). 

לכן מיהודה יוצא משיח בן דויד שיתגלה במהרה בימינו, אמן!!!

אסיים בשיר שכתבתי: 

"כסה שתי עיניך בידך, 

בשתי אוזניך 

שמע קולך. 

אלוף זן נפש, 

שמע קולך 

חודר אל רגש. 

שמע קולך ישראל, 

ישר עקמומיות לבך, 

זך שיר אל אדונך, 

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"

אז בע"ה, שנזכה למצוא בכל אחד ואחד מאיתנו את הנקודה הטובה שבו בכדי לזכות לאחווה, לשמחה ולאחדות.

 אמן כן יהיה רצון!!! 

הבן איש חי - הרוב של יוסף לפרשת ויגש

ויגש אותיות יש גו אז מה יש בתוך הפרשה?
תבינו בהמשך...
ראשית הקדמה:

כותב דוד המלך,

"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך"

רבי, יוסף חיים זצ"ל, 

הבן איש חי, 

מפרש את הפסוק בדרך הזאת,

מה זה רוב של חסד?

(הנוסחה היא מצא חצי והוסף 1)

ח גימטריא 8 אז הרוב יוצא 5 או האות ה

ס גימטריא 60 אז הרוב יוצא 31 או האותיות לא

ד גימטריא 4 אז הרוב יוצא 3 או האות ג

צירוף האותיות של רוב חסד יוצא גאלה 

שהרי החסד של ה' זה לגאול את עם ישראל וכך את כל העולם. ורק אז כשישראל נגאלים אפשר לעבוד את ה' בבית המקדש שנזכה לכך אמן בע"ה בקרוב.

הבן איש חי, יגע ומצא חוק של רמז שהצפין דויד המלך בפרקי התהלים, ובכל שפת הקודש.

תנסו מה זה למעשה הרוב של המילה דין?

רוב של ד זה ג

רוב של י זה ו

רוב של נ זה כו 

רוב של דין יוצא גו כו 

גו מארמית לשפת הקודש זה תוך.

כו גימטריא הויה שזה שם ה' המרמז על רחמים.

כלומר, רוב של דין זה למעשה מה שבתוך הדין שהוא רחמים ואהבה.

גו כו יוצא  ג"כ וו וגם ג"כ יב(12 צירופים בשם הויה)

ג"כ ראשי תיבות ג'ם כ'ן

וו הם מידות לוחות הברית ו טפחים על ו טפחים

זוהי הוכחה שלמרות הייסורים שעברנו במצרים קבלנו מתוך אהבה את התורה, אשרינו שזכינו!!!

איך אומר שלמה המלך במשלי: 

"שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך"

ועתה לאחר ההקדמה נעבור לפרשת ויגש.

ניגש יהודה ליוסף ואומר לו: "בי אדוני"

אז מה נשאר זה לחשב את הרוב של יוסף בכדי שנבין את כוונתו של יהודה לרמז ליוסף שהוא צפנת פענח - מפענח הצפנים.

הרוב של י זה ו

הרוב של ו זה ד

הרוב של ס זה לא

הרוב של ף זה מא

כלומר הרוב של יוסף יוצא ודלאמא ובגימטריא בי מל וגם בי גואל יהודה

יהודה אומר ליוסף: "בי אדוני".אדוני יוסף אחי כוחותיך טמונים בי, אז עם כל הכבוד למלכותך והתגשמות חלומותיך. רוב רובך של כוחות שמך הם בעצם בי. כי הרוב של שם שלך יוסף מגדירות כי בי וממני יוצא גואל יהודה מלך המשיח.

שנזכה לגילויו בע"ה במהרה בימינו!!!

אמן כן יהי רצון!!!

פרשת וישב

בסוד הלשון - פרשת וישב לאור חג האורים 

(יוסף בלו)

בשבוע הבא לאחר קריאת התורה של פרשת וישב, נדליק נר ראשון של חג החנוכה, אותיות הח"ן [ר"ת החכמת נסתר] הויה. מה שמרמז על כך ששם ה' הנודע לנו בתורה מסתיר חכמה ללא קצה, וניתן לגלות וללמוד על נושא זה דווקא מתוך ספרי הסוד הקדושים. ידוע כי חג החנוכה נקרא על חנוכת המזבח וטיהור בית המקדש כאשר חנו המקבים בירושלים ב- כ"ה כסלו. "הבן איש חי" כותב שהתיבה ה - כה' של התורה היא המילה אור, לכן אין זה פלא כי חג החנוכה נקרא גם חג האורים. אלו מלמדים שאם עיני הקוראים חונים באמת בתורה, ה' חוננם מתנת חינם של אור, כמו מתוך להבת האש המשמחת לאחר הדלקת נרות החנוכייה.

יגעתי ומצאתי שלביבה אותיות בלב יה, גימטריא בלב גאוה וגם הב להבה. באמצעות הרמזים ניתן לכוון שיש לחבר את לבבנו אל יה הבורא, ובאמצעות למוד תורתו ניתן לקבל ניצוץ להבה שיכלה באש את מה שבנו והוא הרצון לקבל הנאה ברשות הרבים וברשות היחיד והם הגאוה והאגו, שניתן לתקנם באמצעות השגת הענוה וקביעת גבולות לתאוה.

יגעתי ומצאתי שסופגניה אותיות גן יהוסף וגם סוף היג[ו]ן. באמצעות הרמזים ניתן לכוון על יוסף ולקבל עידוד. כי למרות הייסורים והבושה שספגנו בגולה, נזכה להבין הכל בעת סוף היגון והסבל דווקא בזמן הגאולה. ולעתיד לבוא בגמר התיקון נזכה גם בשכר על היגיעה שהייתה בעת החשיכה לא מתוך בושה אלא מתוך השתוות צורה אל הבורא, להיות משפיעים כמוהו. שהרי בוודאי בזמן התיקון כבר עתידים עם ישראל לקנות את תכונת האהבה שאינה תלויה בדבר. האהבה הזאת היא התכלית המטרתית של ה', היא ברורה ואותה יש לקנות.

פרשת וישב אותיות וי שב, מה שמרמז על קריאת וי של כאב של כל משפחת ישראל על מעשה מכירת יוסף הצדיק, אשר ישב בבור פעמיים. למרות הכל יוסף לא נשבר וזאת בזכות החכמה, שהעביר לו יעקב בעת שישב ללמוד בישיבות שם ועבר. רמז נוסף וישב גימטריא הב שוה המרמז על יוסף שקיבל על עצמו לקיים את "שיויתי ה' לנגדי תמיד", לכן הצליח מתוך אמונה להתמודד עם כל מה שעבר עליו ושמו הלך לפניו. רמז נוסף וישב גימטריא הבושה. ואכן בפרשה נכתב על יהודה, אשר התגבר על הבושה כאשר שפט את תמר והודה על האמת. למעשה הוא ייבם את תמר כלתו, אשר התכוונה למסור את נפשה ולהישרף על מוקד האש, רק בכדי שלא לבייש שופט בישראל. ומתולדות הזיווג של יהודה עם תמר נולד לימים המשיח דוד המלך לבית יהודה. כלומר הקב"ה כבר משיב לנו תשובה מידית בפרשה גם לשאלת מצב עם ישראל באחרית הימים. התשובה היא התגלות משיח בן דוד בפרהסיה ובע"ה בקרוב מאוד.

"וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג). רש"י מפרש: "בן זקונים - שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו". בעל הטורים כותב על כתנת "פסים – נוטריקון: פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים". מה שמרמז, כי מבין הסיבות למכירתו של יוסף וההתגלגלות שלו למצרים היא שיעקב הראה לכל לא רק פנימית אלא גם חיצונית שהעדיף את יוסף על פני אחיו. לכן, הם קנאו בו ושנאו אותו. "וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם"(בראשית לז, לא). כך השיבו הבנים ליעקב, מה שגרם לו להתאבל שנים רבות על יוסף שאהב כל כך, כי היה נעדר לקבורה.

יגעתי ומצאתי כי פסים אותיות ים ס[ו]ף וגם גימטריא ס[ו]ף הגאולה. מה שמרמז שמה שהתחיל אצל יוסף בחלום ודמיון סופו היה התגשמות במציאות. יעקב גער ביוסף שסיפר את חלומו: על אחד עשר הכוכבים, השמש והירח משתחווים לו. אבל "וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר" (בראשית לז, יא). אונקלוס מתרגם את הפועל שמר בתיבה נטר. שמר גימטריא גואל שר, נטר אותיות נר ט (ידוע כי הספירה התשיעית מכתר היא יסוד המקושרת ליוסף הצדיק אשר שמר את הברית). יעקב השתוקק להשראה בכדי לפתור את הנסתר בחלומו של יוסף ולא ראה בחלום כשיגעון גדלות, כי בסוף היה יוסף שר משנה למלך והיה הגואל של כל העולם והיה כנר המאיר לכולם בחוכמה. רמז נוסף, צירוף שמר נטר אותיות מט שר נר, מה שמרמז על תחילת גלות בני ישראל במצרים בתוך מט שערי טומאה, וגאולת עם ישראל הייתה לאחר קריעת ים סוף אך ה' מלמד אותנו כי הגאולה האמתית היא בסוף, בגמר התיקון.

רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב כותב על החלום הנ"ל: "אף על פי שכל הצדיקים עוסקים בזה, להמשיך השגות אלוקות על ידי צמצומים, אבל כלם צריכין לקבל השגות אלוקות מזה הצדיק שיכול לעשות בחוכמתו צמצומים נפלאים כאלה עד שיכול לקרב כל הנפשות הרחוקות. כי הוא בחוכמתו עולה על כלם... עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים הרוצים להתקרב כלם צריכים לקבל ממנו" (הלכות השכמת הבוקר ד, טז).

אז בע"ה שנזכה להתחבר לצדיק יסוד עולם, בכדי להתקרב כולנו באמצעות לבושי חוכמתו לדבוק בה'. ומכסלו להיות כ - סך לו או 36 נרות החנוכיה המאירים להיות אור לגויים מחג האורים לכל השנים הבאות, אמן כן יהי רצון!