תחי שרה אימנו
בשבת הקרובה נקרא את פרשת חיי שרה, אשר פותחת בסיכום ימי חייה ומבשרת על מותה של שרה אימנו. אך למרות זאת, הפרשה דווקא מברכת את שרה אימנו בברכת יחי, וקוראת בקול רם וברור: "תחי שרה אימנו!".
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א). מפרש רש"י: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו. בת מאה כבת עשרים - לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי:כלן שוין לטובה". מבאר ומסכם הבן איש חי את חיי שרה, כי הכתוב בא: "להדגיש את המיוחד בהנהגתה של שרה אימנו: מידת השפלות! אחת הדרכים המוצלחות כיצד להגיע להרגשה מוחשית של ענווה ופשטות, היא על ידי שהאדם יזכור ויתבונן במצבו וצורתו בהיותו תינוק רך נולד פחות משנה... וכבר אמרו חכמי הטבע, כי אילו היתה באדם דעת להבין את פחיתות ערכו בשנתו הראשונה, היה מת באנחתו מרב עגמת הנפש... כל כך היתה נמאסת בעיני עצמה, עד שגם כשהייתה בת מאה זכרה להרגיש עצמה ולהביט בשנת חייה הראשונה... גם בהיותה בת עשרים עם מלוא הכוח והמרץ, אף אז החשיבה את מעמדה כפעוטה בת שנה. אולם מצד שני... צעירי שנים צריכים... להסתכל קדימה ולהעריך את עצמם בעיניהם כמבוגרים וגדולים בשנים, בעלי אחריות מלאה על כל מעשיהם ופועלם... 'ושבע שנים' בלשון רבים, רמז להנהגתה בהיותה בת שבע, אז היתה מחשיבה עצמה כגדולה בשנים, החייבת בכל חיובי התורה" (פניני הבן איש חי, חיי שרה). כה דומה היא שרה אימנו במידת השפלות לאברהם אבינו שהעיד על עצמו: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר".
"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" (בראשית כג, ב). מפרש רש"י: "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". רמז לכך מצאתי בעקידת יצחק והוא בכלי המכלה שהשתמש אברהם לשחיטת בנו. והכלי הוא המאכלת אותיות כלות האם, בהא הידיעה. מה שמרמז על כך, כי כלו חייה של שרה אימנו, והיא האם הראשונה לארבעת האימהות הצדיקות והקדושות.
יגעתי ומצאתי, כי המקום "בקרית ארבע" אותיות ברית קאר עב. ו- ברית ק בגימטריא ברית לך לך. מה שמרמז, שמאחר ששרה אימנו היתה שותפה מלאה באמונה שלמה למימוש ציווי ה' את אברהם אבינו, אזי נחשבה כמוהו שכרתה ברית עם ה' בלכתם לארץ כנען ובלכת אברהם להר המוריה, אף שהלך לשם מבלעדי שרה אשתו. והצירוף אר עב מרמז על ה' שהאיר לשרה ולאברהם מטובו, גם כאשר קיים את הבטחתו, בנס שמעל הטבע, בהולדת בנם יצחק. וזאת, לאחר שה' זיכך את עובי שמם, כאשר שינה את השם שרי לשרה ואת השם אברם לאברהם. כי שמו של אדם מלמד על יסודות טבע רצונו והם העפר, המים, הרוח והאש. וגם נודע כבר כי רצון גימטריא שמו של אדם. מה שמלמד, שאפילו בתקון של אות אחת בשם האדם, אזי יסוד החומר מסוגל להפוך את טבעו: מכלי חשוך לכלי מאיר, ומכלי עקר לכלי הולדה מתוקן של פריה ורביה.
לאחר שנקברה שרה במערת המכפלה ותמו ימי האבל, מבקש אברהם למצוא כלה ראויה לבנו יצחק. שהרי כלה זו תהפוך גם היא להיות אם לבני ישראל. ורש"י מצא לכך רמז בפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּֽל" (בראשית כד, א). וכותב רש"י: "בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה". לכן אברהם שולח את עבדו אליעזר ומשביע אותו "רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָֽׁמָּה" (בראשית כד ,ח). מפרש רש"י: "רק מיעוט הוא. בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזור". ויגעתי ומצאתי, לא תשב שמה אותיות "לא תש[ו]בה שם". מה שמרמז, כי אצל משפחתו של אברהם שהותיר במולדתו לא שייך להשיבם בתשובה לבורא עולם. כלומר, אין ענין שיצחק ישלים את חסרון האמונה אצל משפחתו שם, אלא יש רק רצון להוציא את ניצוצות הקדושה מן הטומאה, כמו את הנערה רבקה. גם יעקב אבינו לימים חזר למולדתו של אברהם סבו ולא החזיר בתשובה את לבן ראש המשפחה אחי רבקה אמו, אלא יצא משם עם בניו ושתי האימהות הנוספות רחל ולאה.
"וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת... וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד"(בראשית כד, טו-טז). אונקלוס מתרגם את התיבה "הַנַּעֲרָ" בתיבה "עוּלֵימְתָא" אותיות מעלות א"י (ראשי תיבות ארץ ישראל). כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "ואברהם שהוא ראש למאמינים זכה להוציא הקדושה הגבוה הזאת שהיא מערת המכפלה מעפרון, כי אברהם הוא הראשון שהשיג קדושת ארץ ישראל, שהיא בחינת אמונה" (לקוטי הלכות תפלין ה, אות מ), מה שמרמז ומלמד על מעלותיה שלהנערה רבקה, אשר ניערה מעליה אורחות האמונה השקרית של משפחתה, ומתוך ערנות בחרה לצאת מן הר"ע (ראשי תיבות הרצון עצמי) למקום של חסד ורצון של השפעה. כה דומה היא במידותיה לאברהם אבינו שהרי גם היא זכתה להכלל במידת האמונה ובקדושת ארץ ישראל.
"ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג). כותב רבי נחמן מברסלב: "שתפלתו היתה עם סיוע וכח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כוח וסיוע בתפלתו, שבשביל זה נקראת התפלה שיחה" (לקוטי תנינא סימן יא). אז בע"ה שנזכה להמתיק הדינים בהתבודדות בשיחות עם בורא עולם כמו שמשוחחים עם חבר שקונים.
אמן כן יהי רצון!
