אשירה לה' לפרשת בשלח

בסוד הלשון

(יוסף בלו)

אשירה לה' – כי האדם עץ השדה 

https://images.app.goo.gl/Ne1r8NJUJcAsmCrb8

פרשת בשלח נודעת בשם "שבת שירה". כי לאחר קריעת ים סוף יצא כל העם: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ(בשלח יד,לא) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(בשלח טו,א) 

כותב רש"י: "אז ישיר משה- אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". ועימו שרו כולם כאשר קבלו את הנס ואת השי הישיר מן הבורא. אם נכניס לתיבה שירה את האות א(אלופו של עולם) נקבל כי שורש השירה היא גם ב - השראה ונחת רוח אלוקית. כי רוח דנשמה שורה בלב הנברא. שירה הן גם אותיות הריש או הראש(מתרגום אונקלוס לשפת הקודש) והן אותיות הר-אש. מה שמרמז על הר סיני, כי בעת קבלת התורה, שרתה שם אש ה' כאשר 'נחת' על ההר. שני האירועים היו מכוננים ועיצבו את רוחו של העם, ומה שנחקק בלבבותיהם הם האחדות ואש התורה. כמו שכתוב גם: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"(יתרו יט,ב) ומפרש רש"י: שהיו "כאיש אחד בלב אחד".

פרשת בשלח פותחת בפסוק "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא:כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"(שמות יג,יז). ואונקלוס מתרגם "אֲרֵי קָרִיבָא הִיא:אֲרֵי אֲמַר ה', דִּילְמָא יְזוּעוּן עַמָּא בְּמִחְזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם" את התיבות "פֶּן-יִנָּחֵם" תרגם אונקלוס ב- "דִּילְמָא יְזוּעוּן" ומדוע? כי בשלח פרעה את בנ"י, ה' לא רצה להנחות את בנ"י דרך ארץ פלשתים, כי לא רצה שתיוצר דילמא או מבוכה של גלות הדעת, כשאינם יודעים: לאן לפנות? כל דילמא יכולה ליצור זיעה רוחנית כמו בעת לולאה מחזורית של מחשבות ואף ליצור זיעה גופנית, הנובעת כתוצאה ממאמץ, עומס ופחד.

דילמא הן אותיות יד למ(גימטריא גואל יהודה) א (אלף הוא אלופו של עולם הקב"ה)

דילמא אותיות ד(דלת גימטריא 434 משיח בן דויד)  למ(גימטריא גואל יהודה) א"י (ראשי תיבות ארץ ישראל) 

כלומר, הדילמא היא בין ההשתוקקות לפנות לארץ ישראל לבין הרצון של "די לארץ ישראל" ודווקא לחזור לארץ מצרים או לבחור בגואל יהודה הוא מלך המשיח. 

יגעתי ומצאתי, רמז במילה דילמא בתיבה זו מופיעה המילה דלי וזהו גם המזל של חודש שבט. ומכל אות במילה דלי דרך המילוי ניתן להגיע למילה תלמוד - התורה שבעל פה: 

  ד           ל           י

דלת        למד       יוד

  מ             ל          למד

  ד             תו        תו

כל אות היא רצון אלוקי, לכן יוצא שמהות העבודה שלנו בחודש שבט ומזל הדלי, הוא להשתוקק לה', לשאוף לקבל רק ממנו ולמלא עצמנו במימי תורתו. ולמעשה הפתרון לכל דילמא היא השגה של מנוחה מן התנועה המתישה, באמצעות הנחמה, כמו בעת שירה והשראה של תורת ה', אלוף העולם.

כותב רבי נחמן מברסלב: "דַּע כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאד וְגדֶל יְקַר יְפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם"(ליקוטי מוהר"ן ח"א,סה) ומצווה התורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה,לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית"(דברים כ,יט-כ) כלומר את האילן או הנשמה צריך להשקות במימי התורה ואסור להשחית עץ המחדש לעולם בפירות. כמו הנשמה המחדשת את חידושי התורה הניתנים בהשראה כאשר יוצאים להתבודד עם ה', לשוח בשדה ולמצוא עצה ותושייה. 

שנזכה לכך , אמן כן יהי רצון!!!

ה' הוא האלהים - פרשת וארא

בסוד הלשון

יוסף בלו

בראשית פרשת וארא הפרושה לפנינו, הבורא מודיע למשה "אני ה'". כלומר בשם בן ד' אותיות, בשם הויה של הבורא "לא נודעתי להם", לאבותיהם של בנ"י. אונקלוס מתרגם את התיבה "וָאֵרָא" בתיבה "וְאִתְגְּלִיתִי". המרמזים, כי מי שפועל להיות נראה בעולם, מוציא לאור את עצמו, מן העלם והכיסוי לגילוי. ממש כמו צבעי הקשת בענן, הנבדלים מסיבת אורך הגלים השונים והתדרים. ואם נתור אחר התדר המיוחד שלנו, נגלה ונשמע גם נלמד את מהותנו הייעודית. 

https://images.app.goo.gl/ThGZVsEQi9Yd3Bho9

וארא הן אותיות אור א: האור הכולל את הפרטים הוא אור הלבן של החסד, אורו של אלוף העולם. נמצא גם צירוף בתיבה וארא והוא הפועל אאור שפרושו לקלל את זולתו הארור. כי כשנוספת עוד אות ר' לתיבה אור מתקבלת המילה ארור. "ריש" מתרגום "ראש": כלומר, מתי שנוספת ראשות הנברא, המלא מגאוה, לאורו הטוב והמיטיב של הבורא, הוא מתקבל אצלו דווקא כקללה ומרגיש כארור. כי הטבע בגימטריא אלהים פועל כנגדו במידת הדין. אך למעשה הכל הוא מצד הרחמים של ה' כי "ה' הוא האלוהים", כלומר האור הוא אותו אור אך נתפש לעתים כשונה כצבע אחר מצד המקבלים.

הבן איש חי מוכיח דרך המילה דין שרוב רובה היא למעשה מן הרחמים.
הקליקו כאן וכנסו לחידוש שכתבתי בנושא לפרשת ויגש.

וה' מבטיח לקיים את בריתו ולהביא את בנ"י לארץ אבותם לכן שולח אליהם את משה נביאו: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה',וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"(וארא ו,ו-ח). הבורא מודיע לבנ"י כי כוחותיו המשתנים הם אלוקיים אבל רצונו שידעו כי ה' הוא אחד יחיד ומיוחד וכולל את כל הכוחות כולם, ובנ"י יהיו לו לעם לתמיד. בעל הטורים כותב: "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ד' לשונות של גאולה כנגד ד' מלכיות ובאחרון כתיב ולקחתי כנגד אדום וע''כ כתיב ביה ולקחתי כאדם הלוקח בחזקה שהוא קשה מכולם" וכמה קשה לדוגמה, להתגבר על הטכנולוגיה של אדום שעלולה לנתק את עם ישראל מה'. ומה שנותר בפועל, זה לתור אחר הדרך להכשירה ואז לקחת ל(מד)קח: ללמוד את חוקי תלמוד התורה. כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"(משלי ד,ב). איך שלא יהיה, מידה כנגד מידה, אם לא נעזוב את התורה ה' לא יעזוב אותנו.

ומיהו אותו הארור המקולל בפרשה? הלא הוא פרעה, הראש של מצרים, אשר נמצאים בפרשת דרכים: האם להכיר או לאו, בכוחו של ה' שהוא האלוהים. לצורך תהליך זה, ה' שולח את משה ואהרון להכות את המצרים במכות: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, וברד. אבל פרעה מתנהג כרשע: "וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות: כך הן הרשעים .כל זמן שהן בצרה, מכניעין עצמן. משהצרה עוברת, חוזרין לקלקולם"(מדרש תנחומא וארא,יז). כלומר, מי שמקולקל חוזר להיות מקולל וארור בשל גאוותו. אך ניתן גם לרשע השער לתקן את קלקולו ורצונו לקבל בעל מנת לקבל לעצמו, על ידי הכנעה לרצון ההשפעה של ה'.

כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב:" וְהַמִּצְרִים שֶׁהָיוּ קְשֵׁי עֹרֶף וְלֹא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָן לְיִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם מַכּוֹת מְשֻׁנּוֹת כְּדֵי לְעוֹרְרָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיֵּדְעוּ מִי הַמַּכֶּה אוֹתָם וְיִירְאוּ מִמֶּנּוּ וִישַׁלְּחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵם הִקְשׁוּ עָרְפָּם וְהִכְבִּידוּ לִבָּם וְלֹא רָצוּ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל הָיָה טוֹבָה גְּדוֹלָה כָּל זֶה, כִּי עַל-יְדֵי כָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא ה' יִתְבָּרַךְ עַל הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל נִצְּלוּ מִמֶּנָּה הִכִּירוּ בְּכָל פַּעַם אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עֹל יִרְאָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ" ומוסיף רבי נתן כי הנמשל הוא בעצם אנחנו: "וְה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם פְּחָדִים שֶׁל יִסּוּרִים וּמַכּוֹת וְכַיּוֹצֵא כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל-יְדֵי-זֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, דְּהַיְנוּ לְיִרְאָה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ"(הלכות בכור בהמה טהורה ד,אות ג).

אז בע"ה שנזכה להיות יראים רק מה' יתברך ולקיים את: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ"(מסכת אבות ב,ד).

שהרי זוהי הדרך להיגאל מן הגאוה, להצליח ולזכות בענוה!!!

אמן כן יהי רצון!!!

סוד שפת היאר - שנת התש"ף מסוגלת לגאולה

בראשית פרשת שמות, הפרושה לפנינו, מונה התורה את שמות שבטי בני ישראל אבינו, ומצינת כי שבעים נפש היו הראשונים שגלו למצרים וגם מתו שם. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"(שמות א,א) 

כותב בעל הטורים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים. ר''ת שביה שאף כשהיו בשביה שמות בני ישראל לא שינו שמותם שבשביל ד' דברים נגאלו ממצרים בשביל שלא שינו את שמותם וכו' וגם כן ואלה ו' מוסיף על ענין ראשון וימת יוסף ואלה שמות שצוה להם שלא ישנו שמותם ואמר להם אף על פי ששינו שמי צפנת פענח אתם אל תשנו שמותיכם". 

ורש"י מלמד עד כמה ה' מחבב את בנ"י וכותב: "אע"פ שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתתן להודיע מכאן כי נמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" בנ"י נמשלו לכוכבים כי בתיבה כוכב הצירוף כו(26 גימטריא הויה הוא שם ה') כב(22 סך אותיות שפת הקודש) אלו מרמזים על הקשר בין ה' המרחם על בניו כי הם שומרים על אותיות שפת הקודש המרכיבות את שמותם וכך הם מתחברים לבוראם ברוך הוא.

אותיות התיבה שמות וצירופיה מרמזים רבות כמו שאראה להלן: בנ"י מתרבים כשרצים ומתעצמים מאוד גם כלכלית. עד שקם פרעה חדש כיש מאין, אשר לא הכיר את יוסף, ומוציא אל הפועל את עצות יועציו. בכדי להינצל מהמצב הוא בוחר לשעבד בפרך גופני ומייגע את בנ"י, במטרה להתיש גם את כוחם הרוחני עד לבטול התקוה לגאולה. פרשת שמות גימטריא ושת גואל, המרמזים על כך שהפרשה מהווה תשתית של ראיות לסיבה ומסובב של יציאה מגלות של שעבוד כואב של יותר ממאתיים שנה לגאולה על ידי הגואל הוא משה רבינו. תכלית ומהות שמו לא רק להיות משוי וסביל, אלא דווקא להיות פעיל ולמשות ממות אל החיים את בנ"י. וכמו כן ה' הבטיח למשה "לעשות שמות" בארץ מצרים ואז לקבל את התורה אשר גם נרמזת בתיבה שמות אותיות שום תו מה שמרמז, כי יש לשום תשומת לבנו אל התו שהיא התורה כולה, שהרי נכתבה כתו אחד של אותיות ובמסורה הפרידו את התו למלים לפסוקים ולפרשות. התיבה שמות היא גם אותיות שתו מ(מ ימים ולילות השתוקקו בנ"י לתורה) המרמזים כי יש לשתות בהשתוקקות, כצמא למי התורה כי כל התורה הם שמותיו ורצונותיו של הבורא אשר יש לקיימם.

ופרעה התגאה בשקר, כי הוא עשה את היאור וגזר להטביע בו כל תנוק עברי שנולד. והמילדות עברו על צו פרעה,"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים"(שמות א,יז). כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "צדיקי הדור נקראים מילדות העבריות על שעוסקים להוליד בישראל תולדות קדושות של תורה ומעשים טובים...שפרה שמשפרת את הולד...פועה שפועה מדברת והוגה את הולד...כי הצדיקים מחזקים את ישראל ומשפרין אותם על ידי הנקודות הטובות שמוצאים בהן... פועין והוגין ומדברים עם ישראל ושורקין ומצפצפין אליהם לחזקם ולעוררם ולהגביהם ולהרימם מכל מיני שפלות וירידות ונפילות שלהם". 

צו פרעה לא פסח גם על בנם של יוכבד ועמרם. אבל אמו מצאה פתרון של גאולה ובפסוק הבא אפילו נרמז לנו מה קורה לקראת הגאולה וגם על השנה המסוגלת לגאולה השלימה של עם ישראל: "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"

https://images.app.goo.gl/t6M6D6c46CUUMSsbA

על פי הפשט, יוכבד הצפינה את התינוק, משה, בתבת גמא שנאטמה בחימר ובזפת. שמה אותה בסוף על שפת היאור ומרים אחותו משגיחה עליו מרחוק עד שהגיעה בת פרעה שלמעשה אימצה אותו להיות לו לאם, ומרים הרימה את המצב שאת התינוק תיניק אימו ולא מיניקות מצריות, כך הציעה לבת פרעה וכך היה. כה חשוב הוא ממה אנחנו ניזונים בכדי להגיע להחלטה מושכלת ונכונה...עוד תראו בהמשך.

על פי הרמז, אפשר להתייחס לכל בני האדם שנמצאים למעשה בתיבה הצפה על המים ומוגנים בתוכה ממבול וסערות הצפות וטביעה. התודעה של בני האדם מובלת ולעתים מהונדסת באמצעות כלי התקשורת שמשדרים את התיבה, את המילה, כלומר את המלל והדיבור היוצא משם. וזה הקשר לפרשת שמות גימטריא את השם, כי בכלי התקשורת מהללים או מגדפים את שמות הדמויות המתוקשרות לצורך הובלת דעת קהל, פרסום וכדומה. בתיבה מוצפן על פי הפשט גואל ישראל הוא משה רבינו, אך מעבר לזאת יש תיאור למרחב האנושי של בני האדם שבתוך עולם המלל והדבור. העולם הזה של התיבה מורכב מ - גמא, חמר וזפת.

גמא יוצא גימטריא ד"ם אבל גם ר"ת מ'גן ד'וד.

עולם המלל והדיבור זה מה שמאפיין את האדם הנברא והמדבר. מי שזוכה לשלוט על צורת הדיבור הופך להיות מלך מוצלח בעל שם טוב, אוהבים אותו ושמו הולך לפניו. עולם הדבור הוא לעתים עולם אלים, במילה אחת ניתן אפילו לרצוח אדם, כי "מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן"(משלי יח, כא). לכן בני האדם זקוקים להגנות, למגן דוד, להגנתו של מלך המשיח.

חמר זה מלשון חומר, אבל גם חמר אותיות רחם וגימטריא גאל רוח, חמרא זה גם צבע אדום המרמז על דינים, בארמית חמר גם יין.

נכנס יין יצא סוד, אז מהו הסוד? "משיח רוכב על חמור". אבל גם,

עולם המלל והדיבור והתקשורת פועל לעתים מאינטרס אישי ותועלת כלכלית להשיג שפע חומרי עד ששוכחים את המשמעות הערכית לפעול מתוך ענוה ורחמים ולא מתוך גאוה והאגו של דינים. בכדי לתקן את זה יש לפעול מתוך רחמים ואהבה. ולהבין שדרך התיבה חומר מוצפנת על פי רמז גימטריא ראה מח וגם רוח גואל. כלומר, ה' מקדים תרופה למכה, ומראה לנו כי ברא בנו כלי להכיל חכמה והוא במח, אבל מה שיש לנשום ולקבל אל המוח הוא את רוחו של הגואל, שמלמד אותנו איך להשיג גאולה, איך ליישר את המוח בכדי שישפיע לתקן את עקמומיות הלב, לתקן את כוחות הדמיון, הרגש ואת רצון הלב בדרך היושר והקדושה, למרות הסערות של החיצונים האוטמים את הלב מלהקשיב לזולת, מלדייק, מלהיות עדינים, מלרחם ומלאהוב. 

כי הכוחות החיצונים או התקשורת פועלת לעתים מתוך אינטרס זר ללבות שיסוי חברתי וללבות תרבות של שקר, חומריות, בלבול, וטומאה. ומזינה כל זה למח הצופה בה לתכלית של קלקול, אבל התרופה למכה הזאת הוא בתקון ע"י רוח גואל והוא למעשה, משה רבינו, העניו מכל אדם, שהוציא אותנו מעבדות לחירות. ובאמצעותו קבלנו את התורה המורה לנו מה לתקן ואיך לתקן את המח בכדי ליישר לב עקמומי ומקולקל ע"י אותם כוחות חיצוניים ומזיקים. 

משה רבינו מלמד אותנו כי ענוה זו המידה לתקון התקשורת המקולקלת. ענוה זה להעביר 100% מנקודה לנקודה בלי אינטרס אישי או אג'נדה נסתרת. כך היה משה שהיה בבחינת פה אל פה אדבר בו, לכן העביר נקי 100% מהבורא אל עם ישראל ולאנושות כולה, זה השיא שיש לשאוף אליו: "שהתשקורת" צריכה להפוך להיות תקשורת מתוקנת ישרה ומקודשת לפי האמת. 

זפת הוא גם חומר שחור ואוטם לפי הפשט.

על פי רמז, 

זפת אלו אותיות ז"ת שמקיפות את האות פ[ה]

ז"ת ראשי תיבות ז'ין ת'חתונות, אלו 7 ספירות שהן הנהגות של הקב"ה:

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

כלומר, עולם המלל והדיבור והתקשורת לעתים אוטמים אותנו בהחשכה של האמת, בהכחשה ובערבוב. אך גם למכה זו הקדים ה' בתרופה, יש עלינו לתקן 7 הנהגותיו בעולמינו, עולם העשיה. להפוך בסופו של דבר את הדיבור לרמה של מלכות. ככתוב "מלכות פה - תורה שבעל פה קורינן ליה"[פתח אליהו] בתורה שקיבלנו יש בהן הוראות מה לתקן ואיך לתקן? ההלכות מוליכות אותנו לעבור תהליך של תשובה הכולל: הודאה, חרטה וקבלה לעתיד. זה מה שהופך אותנו להשיג מלכות והנהגה עד לביטול החושך באור. ובע"ה יתוקנו כל השבעה שבסופן תתוקן מלכותו של מלך המשיח בן דוד, ונזכה לגילויו בקרוב מאוד.

למי נזכה? למוצפן בתיבה, "וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד"

ותשם אותיות שמות

בה ר"ת ב"ה ב'רוך ה'וא

את הן אבני הבנין לדיבור, כב אותיות הקודש מ א' עד ת'

הילד גימטריא מה ד[לת]

על פי רמז,

45=מה=אדם=לב אחד=גאולה

434=דלת=משיח בן דויד

נזכה למעשה למשיח בן דויד לאחדות ולגאולה שלימה!!!

מתי נזכה לו?

"וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"

זה מרמז על הסוף, על שנת הגאולה המסוגלת היא שנת התש"ף.

וגם שנת התשפ"א לפי הרמז הבא:

שפת היאר - התשפ"א יר (יר בגימטריא יוצא 210)
ולמספר  210  יוצא צירוף מספרים של השנים 2020-2021

התיקון הוא למעשה תיקון "שפת היאר"

שפת מלשון שפתיים ושפה

היאר אותיות ריאה

בכדי שנתקן שפה ברורה, ומדויקת ונקיה, יש לתקן את המרחב התקשורתי באמת הנקייה מאינטרסים מזיקים. איך עושים זאת נושמים אויר נקי לדרך הריאה. על פי תיקוני הזוהר, הריאה היא הבחינה של משה רבינו, עלינו לנשום תורה, לחיות תורה אשר מתקנת ומחייה את המח, המיישר את עקמומיות הלב שהתקלקל ע"י אותם כוחות הסערה של החיצוניים המזיקים אותנו בחושך, מבול ובסכנת טביעה תחת החומריות, כי ריבוי שפע יכול גם לבלבל.

ואקדיש לכם שיר,

בשורת השפה / יוסף בלו
בביכורים מאז י"ח טבת ה´תשס"ט

אסע ביום ההוא מעיר הבירה

לבשר את הבשורה

בכל ישוב כפר ועיירה

של שבעים אומות עולם

כי שם רצון ללמוד אורה

בשפה הברורה

ללא תרגום לשון ללשון

תלמידי עשרים ושתיים תמונה

המחיים כל אחת בישר ובנקודה

ובהמשך, ה' בוחר להתגלות למשה בסנה הבוער שאינו אוכל על הר חורב. המרמז, כי משה זכה לחיבור נפלא כמו שדיבר עם ה' פה אל פה כחברו הטוב ביותר. 

קבלתי מרבי נחמן מברסלב: כי התיבה חבר הן צירוף אותיות בר חב, המרמזים להלן: 

1. חב מלשון חיוב ו בר אותיות רב, כלומר, ראשית יש חיוב לעשות לנו רב והוא משה רבינו. 

2. וגם שחברים הם ברי או מתרגום בני חב אחד לשני וביניהם יחס של קנין, כמו הצדדים החתומים בשטר חוב. מה שמלמד שאנחנו מחויבים שיהיה אכפת לנו לדאוג אחד לשני. 

3.בר מתרגום בחוץ, חב מלשון לחבב

מרמז על הנהגות משה לצאת אל הבר, החוצה מעצמו, ולחבב הנקודה הטובה בזולתו וכך ליצור קשר של חבור.

ככתוב: "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"(מסכת אבות א,ו) 

לקוטי עם לועז מביא כי, הסנה גימטריא 120 וכך נרמז למשה על אורך שנות חייו.  ואוסיף, כי בשנים אלו היה עליו לעשות נסים מעל הטבע לטובת גאולת בנ"י. נ"ס הן ראשי תיבות ס'ומך נ'ופלים, שמו של ה', הפוקד על הטבע לסמוך את נפילתנו ולהצילנו כמו מטביעה בים ממש ברגע האחרון. באותו מעמד, ה' קורא למשה "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי"(שמות ג,ט). ואונקלוס מתרגם "הא קבילת בנ"י עאלת לקדמי". ומצאתי כי קבילת גימטריא מקבת, מה שמרמז על עוצמת הכאב והצער של בנ"י בגלות כמו מרוצצים ראשיהם למות ממכות פטיש שקבלו מידי המצרים, משועבדים לכוחות החושך.

ובארץ מדין נולד למשה בן בכור וקראו גרשם "כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה"(שמות ב,כב) וכך התגלגל כי גרשם המהווה את התולדה של משה התגשם בסוף הפרשה כאשר ה' מבטיח למשה לאור הרעה במצב בנ"י "עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".

אז בעזרת ה', שנצליח לגרש את היצר הרע מתוכנו וללכת בדרך הישר אל הטוב, ונזכה לנשום דרך הריאה, תורה מחייה של צדיק וגואל הוא משה רבינו לתקון המח והשכל ליישר את ליבנו, את כוחות הדמיון, הרגש והרצון ונזכה לתקן שפה ברורה, ולגאולה השלמה בשנת התש"ף.

אמן כן יהי רצון!!!

פרשת וישלח

בסוד הלשון - דברי חכמים בנחת נשמעים 

(יוסף בלו)

פרשת השבוע הפרושה לפנינו היא פרשת וישלח אותיות ל[מד] ושיח מה שמרמז, כי השליחות שלנו היא ללמוד לפתוח בשיח בין אדם לאדם ובין אדם למקום. ממש כמו אבינו יצחק כשיצא לשוח בשדה. ואכן, בשוב יעקב ומשפחתו אל הארץ המובטחת של אבותיו אברהם ויצחק. הוא בוחר בראש ובראשונה להתמודד מול האתגר, ופשוט לסגור את הענין הלא פתור עם אחיו עשו באמצעות שיחה ודבור. אז יעקב שולח ל - "אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם"(וישלח לב, ד) את המלאכים, שליחי המקום. בכדי למצוא חן בעיני אחיו בתקוה שיתרצה ולא יכעס עליו, שלא לנקום בו על משקעי העבר.

וזהו לשון ברכת יעקב, שציווה את המלאכים: "כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד עָתָּה וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"(וישלח לב, ה-ו). רש"י מפרש: "גרתי-לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני, הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי''ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי''ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים". כלומר, מכיון שברכות יצחק עדין לא נתקיימו ביעקב אין טעם לעשו לשנוא אותו כי זה עשו כבר מתנשא מעל יעקב וכבר כביכול ניצח אותו, כאילו עשו קם ויעקב נפל, לכן אין טעם במלחמה. אך יעקב מזהיר את עשו, כי הוא צדיק ושמר על תרי"ג מצוות אצל לבן ואם ישא תפילה לבורא הוא לא ישיבו ריקם, לכן זה עשו שצריך להיזהר אם ירצה להשמיד את מחנה יעקב. אונקלוס מתרגם את "לִמְצֹא חֵן" ב "לְאַשְׁכָּחָא רַחֲמִין" מה שמרמז, כי יעקב מבקש את רחמי עשו למתק את כוח הכעס באהבה ולשכוח את מה שעבר ביניהם לטובת המחר והעתיד של שניהם.

מדרש תנחומא מוסיף פרטים, מדוע יעקב לא צריך לירא מעשו: "ויהי לי שור-אין לי לירא ממך, שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר: (דברים לג) בכור שורו הדר לו. וחמור-זה משיח בן דוד, שנאמר: (זכריה ט) עני ורוכב על חמור. צאן-אלו זכותן של שבטים, שנקראו בניהם צאן... גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר: (ישעיה י) ואריה כבקר יאכל תבן,  פירש אריה שהוא יהודה, שנאמר: (בראשית מט) גור אריה יהודה. כבקר, זה יוסף, יאכל תבן, כלומר זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר: (עובדיה א) ובית עשו לקש...ועבד זה משה, שנאמר (דברים לד) משה עבד ה' ושפחה זו רות, שעתיד דוד לצאת ממנה" יוצא שיעקב מתפאר במה שהשיג: הולדת יוסף ויהודה זקנו של משיח בן דוד. כלומר יוסף ומשיח בן דוד נמשלו לשור וחמור. יגעתי ומצאתי רמז כי, חבור של שור חמור גימטריא משוח ר(ראש יוסף)ור(וראש משיח בן דוד) וגם גימטריא וישלח תו. כלומר משיח בן דוד אשר ידין את עשו יהיה לו לשטן בדיוק כמו יוסף אשר היה שטנו של עשו. ובמה עוד התפאר יעקב? זכות השבטים שנמשלו לצאן, וזכות משה רבינו עבד ה' שקיבל את התורה, ורות והמלך דוד. אך למרות כל זאת, עשו בוחר לשלוח כנגד יעקב, ת', בגימטריא ארבע מאות אנשים כנגד פעולת וישלח, של יעקב את המלאכים, כי כמות חומרית זו של אנשי עשו הוא כנגד כל ההשגות הרוחניות והמשיחים יוצאי חלציו של יעקב כנכתב בגימטריא:

 שור חמור = וישלח תו = אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא

אז נישא תפילה לה' שיושיענו ויצליח את דרכנו כנגד עשו !!!

להלן חיזוק מדברי רבי נחמן מברסלב (לקוטי מוהר"ן א, א) ואתמצת תורתו: "דַּע, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִילּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי. שֶׁצְּרִיכִין הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי. כִּי עַכְשָׁו בָּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם. אֲבָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ". הרבי ממשיך שאיש ישראלי צריך להסתכל ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כי השכל הוא מאיר את כל דרכיו אל השם יתברך. ויעקב זכה לבכורה, ובכור הוא ראשית החוכמה כשמש המאירה באור גדול. ותולדות יעקב הם ביוסף שהיה משביר לכל עם הארץ. האות שמסמלת רעיון זה היא האות חית שבתיבה חן כי היא מלשון חיות, כי החכמה והשכל הם החיות של כל דבר, כמו הכח המשפיע של הבורא, שהוא חי החיים והמחיה. לכן צריך גם כלי שיכול לקבל את האור הגדול הזה המתגשם באמצעות הלבנה, כי אין היא מקבלת כלום אלא מן השמש. הכלי הקבלה דומה למלכות בית דוד משבט יהודה הכולל את כל נתיני הממלכה, האות שמסמלת רעיון זה היא האות נון שבתיבה חן, גם כי ינון הוא מבין שמותיו של משיח בן דוד. וכשיש חבור של דבקות בין המקבל למשפיע נוצר חקיקה ומקום זיכרון של אותו רושם מאותה חוויה אצל המקבל, האות שמסמלת רעיון זה היא האות תו "כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהִתְוִיתָ תָּ"ו" כִּי עַל יְדֵי הַחֵן נֶחְקָק וְנִרְשָׁם מָקוֹם בְּלֵב הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְקַבֵּל הַבַּקָּשָׁה כִּי עַל יְדֵי הַחֵן נִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו... וְזֶהוּ: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" נַחַת דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת חֵן הַנַּ"ל וְהַת' הַנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה אוֹתִיּוֹת נַחַת, וְאָז נִשְׁמָעִים דְּבָרָיו, וְנִתְקַבֵּל בַּקָּשָׁתוֹ". לאחר שיעקב ניצח במאבק את שרו של עשו וקיבל את שמו ישראל, יוצא בעצם שיעקב קם ועשו, אשר ביזה את הבכורה, נפל. לכן עשו "השתכנע" לכבוש את כעסו ולשמוע לרוח דברי יעקב אשר נחת בליבו, כמו השראה רוחנית.

אז בע"ה שנזכה בזכות התורה לנצח בנחת את כל אלו המיצרים את רצוננו לעשות את רצון ה',

אמן כן יהי רצון!!!

פרשת ויצא

ויצא לשוח בשדה - יעקב ממשיך דרכו של יצחק

פרשת "ויצא" אותיות צו א"י(ר"ת ארץ ישראל) ולכן היא מעידה, כי יעקב אבינו מקבל את ציווי אמו רבקה מהפרשה הקודמת לצאת לגלות מארץ ישראל חרנה, לדודו לבן הארמי. "ויעקב אבינו גלה לחרן, בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכוון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום" (מדרש תנחומא, ויצא סימן א) והיכן? בהר המוריה, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם...וַיַּֽחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹֽרְדִים בּֽוֹ"(ויצא כח,יא-יב). ליעקב אצה הדרך בדרך נס בעודו מתקן תפילת ערבית, כמו שמפרש רש"י: "ויפגע במקום - רבותינו פרשו לשון תפילה, כמו (ירמיה ז טז) 'ואל תפגע בי', ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל', ללמדך שקפצה לו הארץ". ומדוע פגיעה לשון תפילה? כי בתיבה פגיעה יש הצרוף פה גע יה, כלומר על ידי יגיעה של דבור הבל הפה, ניתן להגיע ולמצוא את ה' ממש כמו בן את אביו. ואז ניתן להאמין, כי יש בכוח המתפלל להפוך את הגזירה - כמו שכותב רבי יצחק "יגעתי ומצאתי, תאמין" (מסכת מגילה ו, ב). אכן, ניתן להפוך את הגזירה, כמו שכתבו חז"ל: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". גם מצאתי כי צירוף של הפועל הפך הוא כפה, המרמז לדוגמה, על האב שנכנע לדבוריו המתוקים של בנו הכופה בצורה זו את רצונו על אביו. ולעתים גם מצליח להפוך את רצון אביו, למתק את מידת הדין ולזכות למידת הרחמים.

יעקב הצדיק חולם את חלום הסלם אבל הוא גם לוחם מקבי ממש. שכן יעקב בגימטריה יוצא פ[ה] קב. המרמז כי ניתן ללמוד מיעקב שתיקן את תפילת ערבית, שצריך לפתוח את פינו ובאמצעות השיחה ודבור אמיתי של מלים וחיתוך האותיות ניתן לשבור לרסיסים במקבת (בפטיש) את לב האבן, האוטם את המקום לחבור רגשי בין אדם לאדם ובין אדם למקום. חזוק לכך מצאתי בדברי רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, שזה שהיה ישן יעקב במקום ההוא "מרמז על תקף הגלות הזה שהתפלה הוא בבחינת שנה בלי כונה כעת...הינו שבתקף הגלות שמתגברת הסטרא אחרא מאוד על עבודת התפלה, אז אין שום עצה להנצל כי אם על ידי האמת, דהינו לראות לדבר הדבור האמת ממקום שהוא. ועל ידי זה יכולין לצאת מן החושך ולעלות בתכלית העליה...סלם בגימטריא קול, בחינת הקול קול יעקב, שהוא קול היוצא באמת...כי עקר עלית התפלה ותקונה הוא רק על ידי האמת כנ"ל" (הלכות חנוכה ו, אות ג). לכן כה חשובה היא כל כך מעלת עצת ההתבודדות שמציע רבי נחמן מברסלב לאיש הישראלי.

יעקב אמנם יצא מארץ ישראל לגלות בחרן אלא בכדי לגלות את כוחותיו ואז להוציאם מהכוח אל הפועל. כמו שמימש את עצמו הן חומרית והן רוחנית, כשרעה את צאן לבן וגם כאשר התחתן עם בנותיו: רחל ולאה. ומהן ומאחיותיהן הן שפחותיהן: בלהה וזלפה נולדו י"ב שבטי ישראל. האות המשותפת בשמות כל ארבע האמהות ולישראל היא האות למד. האות הגבוהה ביותר מכל כ"ב אותיות שפת הקודש. בתיבה למד הצרוף דל מ, אם נוסיף, אותיות "יה" לתיבה "דל" נקבל "לידה".והאות מ בגימטריה גואל וערכה 40. מה שמרמז גם על ענין של ערגה וכמיהה כי 40 ימים השתוקקו בנ"י לקבלת התורה ולגואל משה רבינו. לכן, הקשר לאמהות הוא בעצם ההשתוקקות שלהן ללדת בנים. וכמו שקוראת רחל ליעקב "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ויצא ל,א). כי רחל כמו כל האמהות ידעו, כי י"ב הבנים יהוו את הבסיס להיות עם סגולה מבין כל העמים גם להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". 

רמז נוסף לכך מצאתי, שאם נכתוב את האות ל במילוי למד 
ונמשיך,
ל מ ד
     ל
     ת ו

נקבל את התיבה תלמוד - זו התורה שבעל פה שאותה קבל רק עם ישראל.

אז בע"ה,
שנזכה להשתוקק ללמוד תורה ללמדה ולקיימה הלכה למעשה.
אמן כן יהי רצון!!!

פרשת נח - התש"ף

בסוד הלשון
(יוסף בלו)

פרשת נח לאור חודש מרחשון

את פרשת נח נקרא כבר בחודש מרחשון, ומדוע נקרא החודש בשם זה? כי חודש חשון הוא די מר, כי אין בו חגים ומועדים לשמחה, לכן נוצר מהפך מעליה לירידה שיש להתגבר עליה. כי חודש חשון מגיע לאחר נ"א ימים של התעלות רוחנית ודבקות בבורא מתוך מסגרת מרובה של מצוות ותפילות. כי מחודש אלול קמים בחצות להתפלל את נוסח הסליחות ואח"כ ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות עד שמחת התורה שבחודש תשרי. לכן תשרי גימטריא התשה ר[יש], המרמז להתשת ראש כוחו של היצר הרע. אך זוהי התשה זמנית, אז איך ניתן למשוך ההתשה לאורך כל השנה? יגעתי ומצאתי, כי בתיבה חשון נמצאות התיבות שו[לשון דוד המלך: "שויתי ה' לנגדי תמיד"(תהלים טז, ח)] ח"ן[ר"ת חכמת נסתר] מה משרמז, שיש ללמוד את החכמה הנסתרת איך להשוות צורה ולהדמות לבורא עולם המשפיע, ולשאוף לצאת מהאהבה העצמית ולהשיג את האהבה שאינה תלויה בדבר, כלומר, אהבה שאינה תלויה ברצון לקבל תמורת השפעה כלל וכלל. בכדי להשיג זאת יש לעבוד כמו נח, אשר נקרא בשם זה "לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ"(בראשית ה, כט). אך הנחמה היא איננה מנוחה, שהרי נח עבד כמעט כל חייו בבנית התיבה על מנת להציל את הנבראים הנבחרים, ובלשון המעטה, לא ישן כלל וכלל. יוצא שהנחמה היא לרצות להיות בתנועה מתמדת כי אין קצה לחכמה. אז איך ניתן לשמר את התנועה? יגעתי ומצאתי, כי מרחשון גימטריא ראה מ"ח[ ר"ת מצה חמץ] שן. כלומר, "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'"(תהלים קיא, י) - אם נהיה בבחינת "יראי ה'" - הרואים כי אור ה' הוא אין סופי - אז נחכים, נתבונן גם נדע: מתי המח ישן ולא מסנן את כל מה שגורם להחמיץ את מיצוי התכלית. ואז נוכל לקנות את כלי התודעה בכדי לשמר את התנועה. וההלכה היא המוליכה אותנו בדרך הישרה אל התכלית והיעד: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"(ויקרא יט, יח).

המלחמה של האיש הישראלי הוא כנגד השינה בעבודת ה'. כמו בפרשת בראשית שם הפיל ה' תרדמה על האדם בכדי לנסר ממנו את חוה אשתו. תרדמה גימטריא תרד גאולה, מה שמרמז, שבכדי לבטל את הגאולה מהעולם, הנחש בחר לפתות דווקא את האישה כי את האדם לא היה מצליח, כי האדם נברא מחי החיים ולא כתוצאה מתרדמה שזה אחד חלקי שישים ממיתה. כלומר, ממש מיד לאחר חודש תשרי אפשר להירדם על המשמר כאילו ניתן לנוח וליהנות, כי קיבענו לעצמנו מדרגה של קדושה. לכן יש להיות ערים ולזכור שבכל חודש יש לעבוד לא מתוך תרדמה ומנוחה אלא מתוך תנועה ושאיפה ללמוד את חוכמתו האין סופית של ה', המהווה כוח מניע להוציא אותנו במרחשון כמו בכל חודשי השנה, ממרות ועבדות לנחש לרוממות וחירות לנקודת המשיח שבנו.

המשיח גם נרמז בתיבה מרחשון גימטריא נחש ראה גואל וגם אור גאלה-משיח. המשיח שבנו הוא נקודת השי חינם שקבלנו מהבורא ועלינו להוציאו מן הכח אל הפועל הלכה למעשה, מה שתורם לשמוח בכל מה שרק נבחר בכדי למצות את עצמנו ואת הזולת. העיקר הוא לשמור על הרצון להשתוקק ולדבוק בה'. העבודה הפנימית הזו של המשיח המשמח הוא המפתח להשגה של ענוה ומתוך כך לגאולה. כי בתיבה "גאולה" נמצא הצירוף "ל[מד] גאוה". מה שמרמז, שעלינו ללמוד ולתקן את מידת הגאוה שהיא שורש לכל המדות הרעות. הגאוה מניעה אותנו לתחרות המביאה לעתים גם לרמוס את זולת, אבל לכל אחד יש את הנקודה הטובה המשיחית שבו, זה אותו השי שקיבל מהבורא. עלינו אף לעזור ולהאדירו בכדי לממש מה שקיבל. בצורה זו התחרות מתבטלת וניתן לחוות חבור.  נח בנה את התיבה כמצוות הבורא "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה"(נח ו, טז) ופירש רש"י: "יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם". כלומר יש שתי בחינות, בחינת האבן הטובה, מתי שאני מאיר לזולת מן הטוב שבי ובחינה שניה שברצוני לפתוח את החלון ולהיות מקבל מן הטוב ששל הרוצה להיטיב לי. ויש להחזיק שתי בחינות אלו.

לאתגר שלאחר נ"א הימים קבלנו את תורה נ"ב ליום המאתגר הראשון. שם, כותב לנו רבי נחמן מברסלב לאחוז בעצת ההתבודדות: "אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת אי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת, כִּי אִם עַל יְדֵי בִּיטּוּל שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּיטּוּל, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת כִּי עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ עַל יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ. אַךְ עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי בַּיּוֹם, עַל יְדֵי שֶׁרוֹדְפִין הָעוֹלָם אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מְבַטֵּל וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מִלְּהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִילּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ טָרוּד אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים אָז, וְרוֹדְפִים אָז אַחַר הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי זֶה קָשֶׁה אָז לָבוֹא לִידֵי בִּיטּוּל"(לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה נב).

אז בע"ה, שנזכה להיות המשיחים המשוחחים עם הבורא על מנת לבטל את מידת הגאוה, המבלבלת בעולמנו. ואז נזכה לשמוח בחיים בעת השגת הענוה ובעת מימוש השי שקבלנו ממנו, ונזכה גם לקיים: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ"(מסכת אבות ב, ד) אכי"ר.

תורת אזמרה - רבי נחמן מברסלב

מהי תורת אזמרה שאמרה רבי נחמן מברסלב?

ובכן, אומר רבי נחמן [בליקוטי מוהר"ן תורה רפב חלק א'] כך:

"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה... כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב...וְזֶה בְּחִינַת: אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי דַּיְקָא הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי בְּחִינַת עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע כַּנַּ"ל עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה עַל יְדֵי זֶה אוּכַל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה' כַּנַּ"ל אֲזַמְּרָה דַּיְקָא הַיְנוּ זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמְּלַקֵּט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל"

ועל תורת אזמרה עלה בידי לכתוב את השיר הבא:
אזמרה / יוסף בלו 

אזמרה לאלוקיי בעודי

אשתוקק אליו זו עבודתי

רצון מתוק מלא כיסופים

ראשית לכבוד אל בורא כל עלמין

אזמר לה' מזמורי תהלים

אחבר עצמי לכל הצדיקים

שוכני עפר ולאלו החיים

אז אקרא תקון הכללי

להטהר מכל מזיקים

ה' רמז לצדיק

למצוא רז בתוך אותיות המלים

להוציאו לאור מן המחשכים

את הציון קודש הקדושים

למצוא הנקודה הטובה

אז אותה להעצים

א שעות בכל ז ימים

הן שמחה ארגיש

מחי החיים

יש לי תכלית והיא נצחית

לשוח ולנצח את האל בדיבורים

להשפיע לו נחת רוח ושעשועים

לזכות לבטול דינים ברחמים

את פי אקריב

ואת הצרה ה' ירחיב

להשיג גדלות מוחין

לחוש את רוח הלב

להבין את סער נפשין

המושה אותי מן הכאב

ולזכור

כי אני איש פשוט ישראלי

יש לי אור ויש לי אושר

יש לי אש ויש לי יושר

יש לי שיר וקשר ישיר

אני שר אל אלי

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד