בסוד הלשון מביאה תפישה לשונית המתבססת על "גימטריא של גאולה". מפרש הרב "הבן איש חי" למגילת איכה: שבכדי למתק את הדינים בשלמות צריך שיהיה אחדות ואז הוא מביא גימטריא: מה=אדם=לב אחד=גאולה. אז מה החיש בי הבן איש חי, הרבי יוסף חיים זצ"ל? איך בעצם נגיע לאחדות? את התשובה מצאתי בצירוף גאולה=ל[מד] גאוה. כלומר רק מי שלמד לתקן את גאותו בענוה זוכה להיות אוהב ויכול להשיג אחדות. לגימטריא הנ"ל של הבן איש חי אני קורא "גימטריא של גאולה". אז בואו נצא למסע הנקרא "בסוד הלשון" של כל תיבה(להרצאות yosibelo@gmail.com)
פרשת ויחי מהווה את סוף ספר בראשית, ויחי או וי חי מרמזת כי בני
האדם שנבראו עברו תהליכים קשים ולעתים אף כואבים, וכל העולמות שנבראו הם בשביל בני
ישראל, "כי סוף מעשה במחשבה תחילה"(לכה דודי). ותכליתו של עם ישראל לתקן
את חטא האדם הראשון. למרות כאבי הלידה, עם חדש זה עתה נולד לעולם וכבר מממש את גזר
הדין אשר נגזר עליו עוד מימי אברהם לחיות בגלות בארץ מצרים. מצאתי כי ספר בראשית
פותח באות ב' ומסתיים באות מ', האות הראשונה הפותחת את התלמוד במסכת ברכות בתיבה מאימתי.
מה שמרמז כי עם ישראל עוד בהיותו כעובר ברחם האם היה מוקף בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ואף
יתקן את העולם לזכות בגאולה באמצעות תורות אלו שקבל מה' יתברך.
"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה
שָׁנָה"(ויחי מז,כח) כותב בעל הטורים: "כנגד י"ז שנה שגדל הוא
ליוסף, כלכלו י"ז שנה". למעשה יעקב זכה שהחליף והפך לו ה' זמן יגון
ואנחה לזמן של שמחה. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "כי כל עבודת
האבות היה לגלות ולהודיע אלקותו בעולם שרק בשביל זה בא האדם לעולם וזה כל השמחה
והחיות. וזה בחינת כל הגלויות שעוברין על ישראל שעקרם הוא גלות הנפש שהיא רחוקה
מאביה שבשמיים, שעקר הגלות הוא העצבות, כי מחמת חטא אדם הראשון וקלקולים של כל אחד
ואחד בכל דור ודור, על כן בהכרח להיות בגלות עד שבכח הצדיקים הגדולים יבררו על ידי
זה מהיכלי התמורות. ועקר הברור על ידי השמחה...ושם דיקא חי יעקב בשמחה ושלוה, כי
אז השיג בשלמות שגמר הגאולה האחרונה יהיה על ידי זה דיקא". רבי נתן מגלה לנו שגמר
הגאולה האחרונה תלויה בכך, שיש לברר דווקא מתוך כאב הגלות והעצב את השמחה. כי
הגלויות הן אותן היכלי התמורות שמנסות להמיר ולהחליף את האמת שהבורא לכאורה רחוק
מאתנו ולא רוצה בנו, מה שגורם לעצבות. ודווקא שם יש לעבוד ולגלות את ניצוצות הקדושה
ואת הבורא חי החיים וכך להצליח ולהפוך את היגון ואנחה לשמחה.
רש"י מפרש: "ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה, שבקש
לגלות את הקץ לבניו, ונסתם ממנו" כותב בעל הטורים: "אמר יעקב שמא יש בכם
חטא אמרו לו תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהן אותיות חט ואמר להם גם אין בהם אותיות קץ"
מה שמלמד שעם ישראל הוא עם נצחי וקדוש, אין זמן שמגביל אותו ואחריתו לא להחטיא את
המטרה אלא דוקא לדבוק בבורא יתברך ולקבל ממנו חיות ותענוג. מה שמוסיף אהבה עין
טובה, חסד, בטול תחרות וגאוה, זכיה בענוה והשתוות צורה אל הבורא המשפיע.
לקוטי עם לועז
מביא לפרשת ויחי:"וכך אמר להם מאחר שנולדתם מארבע אמהות חושש אני שמא תחשבו
שבני רחל הם חביבים יותר, שהם נקראים זרע והשאר לא. לכן אני אומר לכם שכולכם שוים
כאחד, ואני רוצה שתהיו מאוחדים...רצה שיאמרו לו בפרוש וברצון שהם דבקים בהקדוש
ברוך הוא...ואמרו: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. כלומר שמע ישראל אבינו, כשם שאין
בלבך שום מחשבה רעה, אף אנו מאמינים באמונה שלמה שה' אחד ושמו אחד. והוא אלוהינו
ואין עוד מלבדו. אז ענה אחריהם יעקב: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". למרות
זאת, לאחר מותו של יעקב פחדו בנ"י מיוסף שיגמול להם רעה על מכירתו ובקשו
להיות לו לעבדים והוא משיב להם בבכי: "אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים,
אָנִי.וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן
עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב". בתיבה התחת הצרוף ה' תת ח(חיות)
המחזק את תשובתו של יוסף לאחיו. אונקלוס מתרגם "התחת" ב - "דחלא"
בתיבה זו הצרוף ל אחד גימטריא יהודה אחד וגם יהודה יג וגם יהודה אהבה. כלומר יוסף מבקש ללמד את אחיו שיעור סופי כי הם אחים מיוחדים וייחודיים אך שווים
כולם יחדיו כאחד. ויהודה שהיה המוביל למסור נפש על בנימין ולמעשה השלים את תקון התשובה שהכין לו יוסף למעשה הפך להיות כאיש אחד שלם אוהב ורחמן בעל יג מדות הרחמים כמו של ה'. ואכן בשמו של יהודה אותיות הויה ד[לת] (דלת בגימטריא 434 משיח בן דויד).
לכן מיהודה יוצא משיח בן דויד שיתגלה במהרה בימינו, אמן!!!
אסיים בשיר
שכתבתי:
"כסה שתי עיניך בידך,
בשתי אוזניך
שמע קולך.
אלוף זן נפש,
שמע קולך
חודר אל רגש.
שמע קולך ישראל,
ישר עקמומיות לבך,
זך שיר אל אדונך,
שמע ישראל ה'
אלוהינו ה' אחד"
אז בע"ה, שנזכה למצוא בכל אחד ואחד מאיתנו את הנקודה הטובה שבו בכדי לזכות לאחווה, לשמחה ולאחדות.
אומר רבי נחמן מברסלב, כל התורה ניתנה למשה בהר סיני, לכן דבר התורה היוצא מלשון פינו אינו חידוש יש מאין. אלא החידוש הוא אם השומע מחדש כוחותיו, כלומר מרגיש חיות כאומר: תודה לך, בדבריך החיית אותי ממש כמו נולדתי מחדש!!!
על זה אומר בספר קהלת שכתב שלמה המלך בן דויד המלך המשיח:
"כי בצל החכמה בצל הכסף" - כל מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף שהחכמה גורמת לעושר שיבא.
"ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" - ועוד החכמה יתירה על הכסף שהחכמה תחיה בעליה.
אז בע"ה יהיו החידושים שעלו אצלי להחיות כל קורא ולשמחו בליל חורפי זה נר חמישי של חנוכה. חנוכה אותיות חנו כ"ה אומר הבן איש חי אם תקרא בתורה מבראשית ויחנו עיניך במילה ה- 25 יחזו עיניך במילה אור גימטריא רז. מאור של אור שיר לחנוכה ...הקליקו
אז כמה נרות מדליקים בחג החנוכה?
לשאלה זאת יש פשוט להתבונן באותיות חודש "כסלו"
רואים מה שאני רואה?
כסלו=סך לו
כלומר מדליקים סך הכל לו השווה ל - 36 נרות ללא השמש.
ואם נוסיף את 8 נרות השמש ל - 36 נרות נקבל סך של 44 נרות.
לספרות האלה: 8+36=44
יש משמעות:
8 שמונה הן אותיות נשמה וגם השמן.
36 או לו - אלו לו הצדיקים אשר ה' שותל בכל דור ודור והם מגני הארץ.
44 או ד"ם שזה ראשי תיבות מ'גן ד'ויד.
יש ענין ברמז שנקרא כולל,
המילה דם היא מילה אחת 1.
אז אם נוסיף 1 שהוא הכולל ל 44 נקבל 45.
ולפי הבן איש חי, "גימטריא של גאולה":
45=מה=אדם=לב אחד=גאולה
לאותיות ד"ם:
מ בגימטריא 40 וגם גואל.
אם כותבים את האות ד במילוי כך דלת בגימטריא 434
ו - 434 = משיח בן דויד.
כלומר ביום השמיני לחג החנוכה חוגגים את טיהור המקדש וחנוכת המזבח, וכשהקריבו קורבנות היה ממש הרבה דם. אז היוונים טמאו את כל השמנים ואז גילו היהודים את פך השמן הטהור, יש אומרים בחתימתו של אהרון הכהן שהוא אב הכוהנים. ובנס גלוי דלקה מנורת בית המקדש במקום יום אחד שמונה ימים. ומשיח בן דויד שיתגלה בע"ה יחזיר עטרה ליושנה ואז יבנה ויחנך בית המקדש השלישי. והוא זה שיגאל את עם ישראל באמצעות תיקון הגאוה בענוה ובאמצעות צמצום התאוה ללא גבול שתהא במידה, ואז נזכה לגאולה השלימה. כי "ענוים הגיע זמן גאולתכם" "שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים! הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם" (פסיקתא רבתי פיסקא לו, מובא בילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט).
שהרי גאולה = ל[מד] גאוה = ל[מד] האגו
לעניות דעתי, כדאי לנו ללמוד מה זה גאוה ו - האגו.
גאוה זה רצון לקבל שפע ברשות הרבים.
דמיינו מישהו נוכח בדמיון האם אתם מרגישים הרגשה של התנשאות או שפלות כלפי הדמות? האמת יש לנו חיישן שטבוע בנו, מכירים את המשפט: "הדשא של השכן ירוק יותר".
האגו זה רצון לקבל שפע ברשות היחיד.
לאכול לשתות לישון להתעמל כל פרט לעצמו בדרך כלל קובע את המידה שהוא מקבל לעצמו.
לכן, האגו זה למעשה תאוה שיוצאת מהמידה המדויקת והמתאימה.
מכאן יוצא שעל האדם להגן על עצמו ולא לעשות עבירות, כלומר לא לעבור את גבול המידה המדויקת והנכונה לו.
השורש של מידה זה מ"ד ראשי תיבות מ'גן ד'וד.
חוץ מהגנה צריך לתקוף את החסרון ולתקן.
אז מה זה תקון?
פשוט יש להתבונן במילה: "תקון" אותיות "תן קו"(מלשון קיווי ותפילה)"
"תקון" בגימטריא "תקוה גאולה"
כשמישהו מבקש ממך דבר מה כמו "תן לי תפוח"
לעניות דעתי, יש לחייב אותו ולברך בכדי לאמור אמן.
ומדוע?
יש להבין מה זה לתת?
ת"ן בראשי תיבות זה ת'קון נ'שמה
ידוע כי יש נשמות שחוזרות בגלגול לדומם צומח חי ומדבר, וכאשר מברכים נהנין על תפוח את התפילה, שתקנו חכמים, בורא פרי העץ והשומע אומר אמן. מבצעים למעשה תקון נשמה.
דוגמה נוספת, כשמתחתנים גבר ואישה הם מבקשים אחד מהשני: "ת"ן לי" ומה הם רוצים לקבל? ת'קון נ'שמה.
הם רוצים לקבל תקוה וגאולה שיהיה להם לב אחד להיות אדם וחוה מחוברים להיות בעצם אחד.
אז יצא טוב שה' גילגל את הימנון מדינת ישראל בשיר התקוה לגאולת עם ישראל בארץ ישראל הקדושה.
ומה לגבי מידה מדויקת, מה זה בעצם דיוק?
התבוננו במילה עצמה: דיוק = די קו
ידוע שקרן זה קו אין סופי אך כשמגבילים את הקרן נוצר כמצווים את היד ב-די! אז נוצר קו עם מידת אורך.
והרי נקודה נמתח ממנה קו ונאמר די למידה שארצה, אז נקבל דיוק למידת אורך.
. ____________ . די!!!
אז יצא לנו קו ישר אחד בין שתי נקודות לפי מידת אורך.
לגבי מה זה תיקון, יש עוד שני רעיונות והם:
1. תיקון מלשון פעולת תקון כלי שבור שיהיה שלם.
2. תיקנו מלשון קנין.
כלומר, ראשית עלינו להכיר בחסרון שלנו, מתי יש בנו גאוה ומתי האגו עובר את המידה המדויקת המתאימה לנו. ומאחר שמעוות בעל החיסרון לא יכול לתקן אחרים עליו ללמוד מספרי התורה או ממסרים שבייסורי החיים איך לתקן כלי שבור להיות כלי שלם, זו התכלית למעשה. ורק אחר כך את הכלי השלם הזה אפשר לקנות, כי כלי שבור לא קונים.
כלומר אם תקנת גאוה קנית ענוה ומידה זו כבר מתקנת את האגו, כי הענוה מתקנת את חומר הקבלה שתהא בצורה של השפעה. הרצון של לקבל בעל מנת להשפיע, זה רצון נקי וטהור מכל פניה אישית ואג'נדה זרה. תקון הרצון הוא מהלך ארוך בחיים לפעמים נערך מספר גלגולים:
1. טיפוס רומס שרוצה לקבל רק בעל מנת לקבל לעצמו.
2. טיפוס הסוחר שרוצה להשפיע בעל מנת לקבל. מאוד מניפולטיבי.
3. טיפוס הנזיר המדומיין ברצון של להשפיע בעל מנת להשפיע. הוא טיפוס שחושב שהוא לא מקבל שום דבר מהסביבה חוסר התלות בחברה יוצרת ניתוק ופירוד, יש כאן גאוה מאוד גדולה.
את הרצונות האלו חווים יום יום בסטואציות שונות, וצריך לתקן אותם בכדי להפוך לטיפוס הרביעי:
4. האוהב בעל הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.
בענוה האוהב פונה לאביו ה' יתברך חי החיים ומבקש ומתפלל "תן לי אבא: פרנסה בריאות שלום בית רפואה וכולה.
אבל הסוד שהאוהב מבקש במילה ת"ן את ת'קון נ'שמה שלו.
כי האוהב נכנע לבוראו ולחומר הטבוע בו שהוא רצון הקבלה. ברשות הרבים הוא יכול להיות גאוותן וברשות היחיד לאגואיסט בעל תאוות ועבירות מחוץ למידות המדויקות שלו. אבל האוהב שכבר היה בעברו רומס, סוחר או נזיר יודע ממש שהוא נברא לקבל שפע מהבורא בכדי ליהנות ועל זה יש להודות כי זה מוכיח רצון של חיבור כמו בן עם אביו. זו הדרך של לקבל בעל מנת להשפיע לבורא. כשהאוהב מודה על החיסרון שלא קיים אצל הבורא(כי לא שייך אצל הקב"ה רצון קבלה אלא רק רצון של השפעה), ולמרות זאת האוהב משנה את החומר שהוא רצון לקבל בצורה של בעל מנת להשפיע אומרים המקובלים הוא הופך לכוח משפיע כמו הבורא בעצמו.
ליהנות זה לקבל שפע.
להודות לה' גם על החיסרון זה להשפיע.
איך כל זה קשור לחנוכה?
כי בחנוכה מפרסמים את הנסים שיש לעם ישראל באמצעות הדלקת הנרות, וגומרים את ההלל ובהודאה בכל שמונת ימי החנוכה.
כי על ניסים צריך להלל ולהודות.
שמעתי מהרב דוד פיירמן, נרות אותיות ותרן. כלומר מי שמוותר יודע לאהוב וגם לפייס.
לכן אוכלים סופגניות ולביבות ומדוע?
סופגניה אותיות גן סופיה וגם גן יהוסף וגם גן הפיוס וגם סף היגון
ג"ן ראשי תיבות ג'ברים נ'שים וגם נ'שואים ג'רושים
סופגניה בגימטריא ג"ן: סוף גאוה וגם בגימטריא ג"ן: סוף האגו
סופיה זה חוכמה ביוונית אותם יוונים שניסו לנוון את היהודים.
לכן סופיה זה אותיות יהוסף, במדרש כתוב כי יוסף קיבל אות הא נוספת והפך להיות יהוסף כאשר מלאך ניסה ללמדו את כל השפות שבעולם אך לא זכר אבל מאז שקיבל אות הא לשמו זכר הכל. וזכה להיות המשנה לפרעה. כי מי שיודע את כל השפות הוא הכי חכם וראוי למלכות.
ויוסף שהיה למעשה נרמס על ידי אחיו היה ותרן ובמסירות נפש בחוכמתו תקן את נשמות אחיו ופייס למעשה את משפחת יעקב. הוא גרם להם לעבור תהליך של תשובה: הודאה בחסרון על מכירתו של יוסף לאחר מכן הם התחרטו וקבלו להגן על בנימין. רק לאחר שהתיקון כמעט הושלם התגלה להם יוסף.
יוצא שדווקא לנרמס יש את היכולת לראות למרחוק ובחוכמה לוותר בטווח הקצר בכדי לתקן את דרך העתיד למעוותים שמנסים לתקן אחרים לפני שמתקנים את עצמם. ואז לאחר פיוס אפשר לשים סוף ליגון ולשמוח. הסופגניה מתארת מרחב הנקרא ג"ן שבו ג'ברים ונ'שים משפיעים ומקבלים שבוחרים להנשא או להתגרש בתהליך תקון הנשמה שלהם.
אז איך אפשר לשמר שלום בית בין גברים לנשים?
התשובה היא בהחכמה שבסופגניה והיא לשים סוף לגאוה ולהאגו ולדעת להתפייס.
החכמה נמצאת במח השמנוני שם נמצאת הנשמה דנשמה. לכן הסופגניה מסמלת את הנשמה או את הטיפוס האוהב.
הלביבה כשמה מרמזת על הלב שבו יצר טוב ויצר רע. משכן הרוח דנשמה שוכן בלב הפועם וכולו מלא ד"ם. והדם הוא הנפש דנשמה שבכבד.
ידוע כי מל"ך ראשי תיבות מ'ח ל'ב כ'בד
מח - כנגד סופגניה
לב - כנגד לביבה
כבד או ד"ם כנגד 44 סך נרות שמדליקים בחנוכה, כי את החנוכיה מתקינים מתחת ל עשרה טפחים, כי השכינה מגיעה לאלו הנמוכים ביותר רוחנית. והכבד הוא מסמל את התיקון לתאוות הגוף. וזה מה שהיוונים הגדילו לעשות. וחב"ד סופי תיבות מח לב כבד וחב"ד הם ראשי תיבות חכמה בינה דעת.
לגבי סביבון
בכל פיאה מארבעת הפיאות מוטבעות האותיות:נ,ג,ה,ש
ונראה לי שבארץ ישראל האותיות:נ,ג,ה,פ
נגה"פ ראשי תיבות נ'ס ג'דול ה'יה פ'ה גימטריא "סופגניה גאלה" "סביבון" אותיות "סבב יון" וגם גימטריא "סד יון" אז מהו סוד יון? הכל סובב סביב השורש של החכמה הגבוהה של יון, שאוהבים בנין מקדש יפה, אבל נלחמים במושג יהודי של קדושה וטומאה ומדוע? הם טימאו את השמנים בכוונה בכדי להוכיח ליהודים שאין הבדל בין טומאה לקדושה כי כולנו שווים. התפישה היוונית נמצאת גם היום. אז זהו אנחנו שונים אחד מהשני, לכל אחד נקודה טובה שאין בשני "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" לכן אי אפשר לכפות דעה אחד על השני, זה לא עובד בסופו של דבר. לכן יש להכנע לתפישה היהודית: אנחנו שונים, לכן לכל אחד תפקיד שונה, אבל אין להחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. אם אתה יהודי וניתנו לך 10 כתרים, לדוגמה, אין להתנשא על הגויים אלא להאיר להם את החושך מתוך ענוה. אפשר ליהנות מלקבל כתרי מלכות למרות שסובלים מקנאה, משנאה ומרמיסה. אבל זה לא אומר שצריך להתגאות ולהתנשא על מי שאינו יהודי כי זה התפקיד שלנו ככה ה' בחר לעשות. לכן יש לפעול ביכולות שניתנו לנו, ואם אנחנו לא מממשים את התכונות שלנו אנחנו חיים בחסרון משווע לתיקון. בהלל יש רמז לסביבון: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ. עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ: ה' לִי לא אִירָא. מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: ה' לִי בְּעזְרָי. וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוב לַחֲסות בה'. מִבְּטחַ בָּאָדָם: טוב לַחֲסות בה'. מִבְּטחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּויִם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַּם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְברִים דּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוצִים. בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם: דָּחה דְחִיתַנִי לִנְפּל. וה' עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: קול רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים. יְמִין ה' עשָׂה חָיִל: יְמִין ה' רומֵמָה. יְמִין ה' עשָׂה חָיִל: לא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה. וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסּר יִסְּרַנִּי יָהּ. וְלַמָּוֶת לא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. אָבא בָם אודֶה יָהּ:
זֶה הַשַּׁעַר לה'. צַדִּיקִים יָבאוּ בו:
יש את הביטוי: "מה אתה מסובב אותי? מה נראה לך שאני פתי?"
התפישה היונית של הגויים החשוכה מעיקרה מסובבת אותנו הם החיצונים אבל היהודי מל וחותך אותם במלל של תפילה. וכשהסביבון נופל ה'עוזר לנו לקום ושוב להסתובב. הקב"ה הוא מסובב הסבות לעולם אסור לנו להיות כפתי שחושב כי הטבע מסובב אותו או התפישות של היוונים כגון הקביעה שה' ברא הכל אך עזב את הנבראים הנחותים לעצמם. אז ככה המסובב הוא תמיד הקב"ה אל תשכחו!!!
זאת החנוכה זה היום השמיני בו מדליקים סך הכל 9 או ט נרות.
תוסיפו ט ל - זאת וקבלו בגימטרייה זית.
לאחר המבול נוח שולח את היונה בכדי לבדוק אם שלום חזר לעולם. היונה חוזרת עם עלי זית. איך זה קשור לחנוכה?
יונה זה אותיות יון ה.
ידוע כי האות ה היא האות הרביעית בשם הויה ומשמעותה מלכות הגלויה וגם השכינה הקדושה היא נשמת הכלל של העם היהודי. ויש את האות ה הראשונה שהיא בכיסוי.
כלומר, כאשר חוכמת יון החיצונית מתוקנת לבסוף במלכות של נשמת היהודים הפנימית ניתן לבנות בית מקדש שלישי ונצחי שיתקן את עם ישראל ומשפחת העמים אשר ירצו ללמוד את החוכמה הנעלה, איך לדבוק בה' יתברך ויתעלה. ומה הקשר של יון וחנוכה לאריה נשר שור ולאדם הראשון ,המשך יבוא בקרוב....
מהות המחילה המתגשמת למצביעי מח"ל הוא להביא לשיח שיאחד את שבטי עם ישראל ואת כל משפחת העמים!!!
צריך אחדות המשמרת מה שמיוחד בכל אינדיבידואל יחידי!!!
שיח פנימי בתוך עם ישראל באמצעות הנגשת פנימיות התורה בשפה השווה לכל נפש, מאז הפצת החסידות של הבעל שם טוב, היא הדרך להשיג אחדות בעם ישראל וגאולה לכל העולם!!!
באמצעות מחילה של הנרמס, המתקן תיקון של תשובה לרומס הכולל: הודאה, חרטה וקבלה לא לשוב ולרמוס.
אז ניתן להתפייס ולהתאחד!!!
מח"ל עם יה יוצא מחילה.
מה זה יה?
לפי האר"י יה גימטריא גאוה וגם האגו
ההגדרה המונגשת שלי,[לאחר לימוד "בעל הסולם", הרב אשלג], למושג גאוה זה רצון לקבל הנאה לעצמי ברשות הרבים.מה שטבוע בנו זה חיישן של התנשאות או שיפלות מול הנוכח בסביבתנו, אפילו אם תדמיינו דמות הנוכחת בדמיון תרגישו התנשאות או שיפלות. כזו היא הגאוה ליהנות מכבוד וזה מה שמניע לרדוף אחר האגו או התאוה, וזה הרצון לקבל הנאה לעצמי ברשות היחיד. אפשר לרדוף אחר ממון, מין, אכילה/שתיה, שינה, חוכמה. זה לא בושה ליהנות כי הבורא הוא טוב ומיטיב אבל יש לנו בחירה חופשית ממה ליהנות ובאיזה מידה.
לכן,
מה שצריך לתקן זה את הגאוה בענוה, ואת האגו בקבלה או בהשפעה במידה מדויקת. וממצוות שמחברות אותנו אחד לשני ולא מעבירות כלומר ממידות שעברו את הגבול ומחוץ למידה המדויקת. כמו ברפואה יש ליטול תרופות במינון מדויק, אפשר למות מכל סם כימי או טבעי שלא במינון המדויק.
יואל לימד אותי שבעולם יש ארבעה טיפוסים: הרומס, הסוחר, הנזיר והאוהב!!!
הרומס הוא כמו ילד בן 3 שדוחף באלימות את כולם רק בכדי לשחק במשחק, אבל אי אפשר להעניש ילד כזה, יש לו ללמוד איך להתנהג בחברה. אבל יש כאלה מבוגרים ואפילו שחיים כל חייהם ברמיסה, הם פשוט אותם ילדים בריונים שלא התפתחו.
מבחינת הרצון של הרומס:
לטיפוס זה יש רצון של לקבל בעל מנת לקבל.
זה מעיד על גאוה.
הסוחר הוא כמו ילדשלומד כי יחרימו אותו או ידחו אותו חברתית אם לא ישתף פעולה, הוא לומד שכדאי לתת בכדי לקבל אשור חברתי לנוכחות שלו ושלא יבטלו את ישותו. להיות מקובל זה כל הקטע. כלכלית זה כמו שיטת שיווק WIN WIN כולם מרוויחים הן הצד המוכר והם הצד שקונה. העניין החיובי זה התפתחות בגילוי רצון ההשפעה בכדי להשיג מטרה עצמית. מי שישכלל את השיטה יכול להיות די מניפולטיבי לנצל ולרמוס עדיין את הסביבה.
מבחינת הרצון של הסוחר:
לטיפוס זה יש רצון של להשפיע בעל מנת לקבל.
זה מעיד על גאוה.
הנזיר הוא מי שמצמצם לקבל שפע לעצמו, הוא טיפוס שמדמיין שיכול לחיות מבלי לישון, לאכול או לשתות ואפילו ללמוד. טבע הגוף הגשמי הוא לקבל שפע בשביל לקיים את הנשמה או האנרגיה של התודעה השוכנת בגוף.
מי לא שמע את המשפט: "אני רק עושה חסד ואני לא צריך לקבל שום דבר ממך, הכל בסדר" זה דוגמה, שזה לא בסדר, הטיפוס הזה הוא של פילנתרופ או אלטרואיסט סוג של משפיע, המנותק מהחברה - נזיר - ממש דמיון דמוני. בכל השפעה מקבלים הנאה אבל אם לא רוצים חיבור עם המקבל זה מעיד על גאוה.
מבחינת הרצון של הנזיר:
לטיפוס זה יש רצון של להשפיע בעל מנת להשפיע.
חוסר היכולת לחיבור מעידה על גאוה.
בסוף הנזיר חווה ייסורים כאלה שהוא נכנע ומודה לבורא שכמו הגוף הגשמי שרק מקבל לעצמו כמו מים ומזון בכדי להתקיים, ככה הרצון הרוחני שלו מחויב לקבל כי זה החומר של הבריאה, ואז הנזיר יוצא ממצב דמיוני זה שהוא הכי צדיק וצודק שלמעשה הוא קולט שהוא עדיין גאוותן כמו הרומס והסוחר. אז מה שנותר לעשות זה להפוך להיות ענו ואוהב.
האוהב הוא נתפש לפעמים כנרמס הפרייר הנאיבי, למעשה הוא איש פשוט עם ראש גדול, המרחם על הטיפוסים שאותם הוא כבר הכיר בעצמו והם: הרומס, הסוחר והנזיר. האוהב כבר היה שם לכן רק הוא יכול לתקן להם ברחמים דרך של תשובה: הודאה, חרטה וקבלה שלא לשוב ולרמוס. האוהב כל מה שהוא מקבל הוא ממשיך להשפיע נקי מכל אג'נדה או פניה אישית.
מבחינת הרצון של האוהב:
לטיפוס זה יש רצון של לקבל בעל מנת להשפיע.
רצון זה מעיד על ענוה ורחמים.
זה הסוד לחיבור, זה כמו משחק "מתקות" בחוף הים: כל אחד רוצה לקבל את הכדור ומיד להכות ולמעשה להמשיך להשפיע למשפיע שלו.
אז יוצא שמחילה זה לא חלום, מ'שיח ח'ייב ל'בוא.
בכדי לתקן לנו פיוס באמצעות תיקון הגאוה בענוה ואת התאוה שתהיה תחת שליטה במידה מדויקת.
ידוע לפי הסוד כי אותיות יה
האות י מרמזת ל- אבא (כח המשפיע) במילה איש האות י.
האות ה מרמזת ל אמא (כח המקבל) במלה אשה האות ה.
שלום בית שוכן כאשר בני הזוג הם אוהבים בעלי רצון של לקבל בעל מנת להשפיע, טיפוסים כמו שמשחקים מתקות בים, רחמנים וענוים. אנשים פשוטים עם ראש גדול וסבלן.
