ה' הוא האלהים - פרשת וארא

בסוד הלשון

יוסף בלו

בראשית פרשת וארא הפרושה לפנינו, הבורא מודיע למשה "אני ה'". כלומר בשם בן ד' אותיות, בשם הויה של הבורא "לא נודעתי להם", לאבותיהם של בנ"י. אונקלוס מתרגם את התיבה "וָאֵרָא" בתיבה "וְאִתְגְּלִיתִי". המרמזים, כי מי שפועל להיות נראה בעולם, מוציא לאור את עצמו, מן העלם והכיסוי לגילוי. ממש כמו צבעי הקשת בענן, הנבדלים מסיבת אורך הגלים השונים והתדרים. ואם נתור אחר התדר המיוחד שלנו, נגלה ונשמע גם נלמד את מהותנו הייעודית. 

https://images.app.goo.gl/ThGZVsEQi9Yd3Bho9

וארא הן אותיות אור א: האור הכולל את הפרטים הוא אור הלבן של החסד, אורו של אלוף העולם. נמצא גם צירוף בתיבה וארא והוא הפועל אאור שפרושו לקלל את זולתו הארור. כי כשנוספת עוד אות ר' לתיבה אור מתקבלת המילה ארור. "ריש" מתרגום "ראש": כלומר, מתי שנוספת ראשות הנברא, המלא מגאוה, לאורו הטוב והמיטיב של הבורא, הוא מתקבל אצלו דווקא כקללה ומרגיש כארור. כי הטבע בגימטריא אלהים פועל כנגדו במידת הדין. אך למעשה הכל הוא מצד הרחמים של ה' כי "ה' הוא האלוהים", כלומר האור הוא אותו אור אך נתפש לעתים כשונה כצבע אחר מצד המקבלים.

הבן איש חי מוכיח דרך המילה דין שרוב רובה היא למעשה מן הרחמים.
הקליקו כאן וכנסו לחידוש שכתבתי בנושא לפרשת ויגש.

וה' מבטיח לקיים את בריתו ולהביא את בנ"י לארץ אבותם לכן שולח אליהם את משה נביאו: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה',וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"(וארא ו,ו-ח). הבורא מודיע לבנ"י כי כוחותיו המשתנים הם אלוקיים אבל רצונו שידעו כי ה' הוא אחד יחיד ומיוחד וכולל את כל הכוחות כולם, ובנ"י יהיו לו לעם לתמיד. בעל הטורים כותב: "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ד' לשונות של גאולה כנגד ד' מלכיות ובאחרון כתיב ולקחתי כנגד אדום וע''כ כתיב ביה ולקחתי כאדם הלוקח בחזקה שהוא קשה מכולם" וכמה קשה לדוגמה, להתגבר על הטכנולוגיה של אדום שעלולה לנתק את עם ישראל מה'. ומה שנותר בפועל, זה לתור אחר הדרך להכשירה ואז לקחת ל(מד)קח: ללמוד את חוקי תלמוד התורה. כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"(משלי ד,ב). איך שלא יהיה, מידה כנגד מידה, אם לא נעזוב את התורה ה' לא יעזוב אותנו.

ומיהו אותו הארור המקולל בפרשה? הלא הוא פרעה, הראש של מצרים, אשר נמצאים בפרשת דרכים: האם להכיר או לאו, בכוחו של ה' שהוא האלוהים. לצורך תהליך זה, ה' שולח את משה ואהרון להכות את המצרים במכות: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, וברד. אבל פרעה מתנהג כרשע: "וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות: כך הן הרשעים .כל זמן שהן בצרה, מכניעין עצמן. משהצרה עוברת, חוזרין לקלקולם"(מדרש תנחומא וארא,יז). כלומר, מי שמקולקל חוזר להיות מקולל וארור בשל גאוותו. אך ניתן גם לרשע השער לתקן את קלקולו ורצונו לקבל בעל מנת לקבל לעצמו, על ידי הכנעה לרצון ההשפעה של ה'.

כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב:" וְהַמִּצְרִים שֶׁהָיוּ קְשֵׁי עֹרֶף וְלֹא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָן לְיִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם מַכּוֹת מְשֻׁנּוֹת כְּדֵי לְעוֹרְרָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיֵּדְעוּ מִי הַמַּכֶּה אוֹתָם וְיִירְאוּ מִמֶּנּוּ וִישַׁלְּחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵם הִקְשׁוּ עָרְפָּם וְהִכְבִּידוּ לִבָּם וְלֹא רָצוּ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל הָיָה טוֹבָה גְּדוֹלָה כָּל זֶה, כִּי עַל-יְדֵי כָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא ה' יִתְבָּרַךְ עַל הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל נִצְּלוּ מִמֶּנָּה הִכִּירוּ בְּכָל פַּעַם אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עֹל יִרְאָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ" ומוסיף רבי נתן כי הנמשל הוא בעצם אנחנו: "וְה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם פְּחָדִים שֶׁל יִסּוּרִים וּמַכּוֹת וְכַיּוֹצֵא כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל-יְדֵי-זֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, דְּהַיְנוּ לְיִרְאָה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ"(הלכות בכור בהמה טהורה ד,אות ג).

אז בע"ה שנזכה להיות יראים רק מה' יתברך ולקיים את: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ"(מסכת אבות ב,ד).

שהרי זוהי הדרך להיגאל מן הגאוה, להצליח ולזכות בענוה!!!

אמן כן יהי רצון!!!

פרשת ויצא

ויצא לשוח בשדה - יעקב ממשיך דרכו של יצחק

פרשת "ויצא" אותיות צו א"י(ר"ת ארץ ישראל) ולכן היא מעידה, כי יעקב אבינו מקבל את ציווי אמו רבקה מהפרשה הקודמת לצאת לגלות מארץ ישראל חרנה, לדודו לבן הארמי. "ויעקב אבינו גלה לחרן, בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכוון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום" (מדרש תנחומא, ויצא סימן א) והיכן? בהר המוריה, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם...וַיַּֽחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹֽרְדִים בּֽוֹ"(ויצא כח,יא-יב). ליעקב אצה הדרך בדרך נס בעודו מתקן תפילת ערבית, כמו שמפרש רש"י: "ויפגע במקום - רבותינו פרשו לשון תפילה, כמו (ירמיה ז טז) 'ואל תפגע בי', ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל', ללמדך שקפצה לו הארץ". ומדוע פגיעה לשון תפילה? כי בתיבה פגיעה יש הצרוף פה גע יה, כלומר על ידי יגיעה של דבור הבל הפה, ניתן להגיע ולמצוא את ה' ממש כמו בן את אביו. ואז ניתן להאמין, כי יש בכוח המתפלל להפוך את הגזירה - כמו שכותב רבי יצחק "יגעתי ומצאתי, תאמין" (מסכת מגילה ו, ב). אכן, ניתן להפוך את הגזירה, כמו שכתבו חז"ל: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". גם מצאתי כי צירוף של הפועל הפך הוא כפה, המרמז לדוגמה, על האב שנכנע לדבוריו המתוקים של בנו הכופה בצורה זו את רצונו על אביו. ולעתים גם מצליח להפוך את רצון אביו, למתק את מידת הדין ולזכות למידת הרחמים.

יעקב הצדיק חולם את חלום הסלם אבל הוא גם לוחם מקבי ממש. שכן יעקב בגימטריה יוצא פ[ה] קב. המרמז כי ניתן ללמוד מיעקב שתיקן את תפילת ערבית, שצריך לפתוח את פינו ובאמצעות השיחה ודבור אמיתי של מלים וחיתוך האותיות ניתן לשבור לרסיסים במקבת (בפטיש) את לב האבן, האוטם את המקום לחבור רגשי בין אדם לאדם ובין אדם למקום. חזוק לכך מצאתי בדברי רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, שזה שהיה ישן יעקב במקום ההוא "מרמז על תקף הגלות הזה שהתפלה הוא בבחינת שנה בלי כונה כעת...הינו שבתקף הגלות שמתגברת הסטרא אחרא מאוד על עבודת התפלה, אז אין שום עצה להנצל כי אם על ידי האמת, דהינו לראות לדבר הדבור האמת ממקום שהוא. ועל ידי זה יכולין לצאת מן החושך ולעלות בתכלית העליה...סלם בגימטריא קול, בחינת הקול קול יעקב, שהוא קול היוצא באמת...כי עקר עלית התפלה ותקונה הוא רק על ידי האמת כנ"ל" (הלכות חנוכה ו, אות ג). לכן כה חשובה היא כל כך מעלת עצת ההתבודדות שמציע רבי נחמן מברסלב לאיש הישראלי.

יעקב אמנם יצא מארץ ישראל לגלות בחרן אלא בכדי לגלות את כוחותיו ואז להוציאם מהכוח אל הפועל. כמו שמימש את עצמו הן חומרית והן רוחנית, כשרעה את צאן לבן וגם כאשר התחתן עם בנותיו: רחל ולאה. ומהן ומאחיותיהן הן שפחותיהן: בלהה וזלפה נולדו י"ב שבטי ישראל. האות המשותפת בשמות כל ארבע האמהות ולישראל היא האות למד. האות הגבוהה ביותר מכל כ"ב אותיות שפת הקודש. בתיבה למד הצרוף דל מ, אם נוסיף, אותיות "יה" לתיבה "דל" נקבל "לידה".והאות מ בגימטריה גואל וערכה 40. מה שמרמז גם על ענין של ערגה וכמיהה כי 40 ימים השתוקקו בנ"י לקבלת התורה ולגואל משה רבינו. לכן, הקשר לאמהות הוא בעצם ההשתוקקות שלהן ללדת בנים. וכמו שקוראת רחל ליעקב "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ויצא ל,א). כי רחל כמו כל האמהות ידעו, כי י"ב הבנים יהוו את הבסיס להיות עם סגולה מבין כל העמים גם להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". 

רמז נוסף לכך מצאתי, שאם נכתוב את האות ל במילוי למד 
ונמשיך,
ל מ ד
     ל
     ת ו

נקבל את התיבה תלמוד - זו התורה שבעל פה שאותה קבל רק עם ישראל.

אז בע"ה,
שנזכה להשתוקק ללמוד תורה ללמדה ולקיימה הלכה למעשה.
אמן כן יהי רצון!!!

פרשת חיי שרה

בסוד הלשון - תחי שרה אמנו 

               (יוסף בלו)

תחי שרה אימנו

בשבת הקרובה נקרא את פרשת חיי שרה, אשר פותחת בסיכום ימי חייה ומבשרת על מותה של שרה אימנו. אך למרות זאת, הפרשה דווקא מברכת את שרה אימנו בברכת יחי, וקוראת בקול רם וברור: "תחי שרה אימנו!".

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א). מפרש רש"י: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו. בת מאה כבת עשרים - לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי:כלן שוין לטובה". מבאר ומסכם הבן איש חי את חיי שרה, כי הכתוב בא: "להדגיש את המיוחד בהנהגתה של שרה אימנו: מידת השפלות! אחת הדרכים המוצלחות כיצד להגיע להרגשה מוחשית של ענווה ופשטות, היא על ידי שהאדם יזכור ויתבונן במצבו וצורתו בהיותו תינוק רך נולד פחות משנה... וכבר אמרו חכמי הטבע, כי אילו היתה באדם דעת להבין את פחיתות ערכו בשנתו הראשונה, היה מת באנחתו מרב עגמת הנפש... כל כך היתה נמאסת בעיני עצמה, עד שגם כשהייתה בת מאה זכרה להרגיש עצמה ולהביט בשנת חייה הראשונה... גם בהיותה בת עשרים עם מלוא הכוח והמרץ, אף אז החשיבה את מעמדה כפעוטה בת שנה. אולם מצד שני... צעירי שנים צריכים... להסתכל קדימה ולהעריך את עצמם בעיניהם כמבוגרים וגדולים בשנים, בעלי אחריות מלאה על כל מעשיהם ופועלם... 'ושבע שנים' בלשון רבים,  רמז להנהגתה בהיותה בת שבע, אז היתה מחשיבה עצמה כגדולה בשנים, החייבת בכל חיובי התורה" (פניני הבן איש חי, חיי שרה). כה דומה היא שרה אימנו במידת השפלות לאברהם אבינו שהעיד על עצמו: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר".

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" (בראשית כג, ב). מפרש רש"י: "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". רמז לכך מצאתי בעקידת יצחק והוא בכלי המכלה שהשתמש אברהם לשחיטת בנו. והכלי הוא המאכלת אותיות כלות האם, בהא הידיעה. מה שמרמז על כך, כי כלו חייה של שרה אימנו, והיא האם הראשונה לארבעת האימהות הצדיקות והקדושות.

יגעתי ומצאתי, כי המקום "בקרית ארבע" אותיות ברית קאר עב. ו- ברית ק בגימטריא ברית לך לך. מה שמרמז, שמאחר ששרה אימנו היתה שותפה מלאה באמונה שלמה למימוש ציווי ה' את אברהם אבינו, אזי נחשבה כמוהו שכרתה ברית עם ה' בלכתם לארץ כנען ובלכת אברהם להר המוריה, אף שהלך לשם מבלעדי שרה אשתו. והצירוף אר עב מרמז על ה' שהאיר לשרה ולאברהם מטובו, גם כאשר קיים את הבטחתו, בנס שמעל הטבע, בהולדת בנם יצחק. וזאת, לאחר שה' זיכך את עובי שמם, כאשר שינה את השם שרי לשרה ואת השם אברם לאברהם. כי שמו של אדם מלמד על יסודות טבע רצונו והם העפר, המים, הרוח והאש. וגם נודע כבר כי רצון גימטריא שמו של אדם. מה שמלמד, שאפילו בתקון של אות אחת בשם האדם, אזי יסוד החומר מסוגל להפוך את טבעו: מכלי חשוך לכלי מאיר, ומכלי עקר לכלי הולדה מתוקן של פריה ורביה.

לאחר שנקברה שרה במערת המכפלה ותמו ימי האבל, מבקש אברהם למצוא כלה ראויה לבנו יצחק. שהרי כלה זו תהפוך גם היא להיות אם לבני ישראל. ורש"י מצא לכך רמז בפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּֽל" (בראשית כד, א). וכותב רש"י: "בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה". לכן אברהם שולח את עבדו אליעזר ומשביע אותו "רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָֽׁמָּה" (בראשית כד ,ח). מפרש רש"י: "רק מיעוט הוא. בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזור". ויגעתי ומצאתי, לא תשב שמה אותיות "לא תש[ו]בה שם". מה שמרמז, כי אצל משפחתו של אברהם שהותיר במולדתו לא שייך להשיבם בתשובה לבורא עולם. כלומר, אין ענין שיצחק ישלים את חסרון האמונה אצל משפחתו שם, אלא יש רק רצון להוציא את ניצוצות הקדושה מן הטומאה, כמו את הנערה רבקה. גם יעקב אבינו לימים חזר למולדתו של אברהם סבו ולא החזיר בתשובה את לבן ראש המשפחה אחי רבקה אמו, אלא יצא משם עם בניו ושתי האימהות הנוספות רחל ולאה.

"וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת... וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד"(בראשית כד, טו-טז). אונקלוס מתרגם את התיבה "הַנַּעֲרָ" בתיבה "עוּלֵימְתָא" אותיות מעלות א"י (ראשי תיבות ארץ ישראל). כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב:    "ואברהם שהוא ראש למאמינים זכה להוציא הקדושה הגבוה הזאת שהיא מערת המכפלה מעפרון, כי אברהם הוא הראשון שהשיג קדושת ארץ ישראל, שהיא בחינת אמונה" (לקוטי הלכות תפלין ה, אות מ), מה שמרמז ומלמד על מעלותיה שלהנערה רבקה, אשר ניערה מעליה אורחות האמונה השקרית של משפחתה, ומתוך ערנות בחרה לצאת מן הר"ע (ראשי תיבות הרצון עצמי) למקום של חסד ורצון של השפעה. כה דומה היא במידותיה לאברהם אבינו שהרי גם היא זכתה להכלל במידת האמונה ובקדושת ארץ ישראל.

"ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג). כותב רבי נחמן מברסלב: "שתפלתו היתה עם סיוע וכח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כוח וסיוע בתפלתו, שבשביל זה נקראת התפלה שיחה" (לקוטי תנינא סימן יא). אז בע"ה שנזכה להמתיק הדינים בהתבודדות בשיחות עם בורא עולם כמו שמשוחחים עם חבר שקונים.

אמן כן יהי רצון!

סוד בראשית בסימן של הגאולה

התיבה "בראשית" מרמזת על שנת הגאולה, מאמינים?

ספר תיקוני הזוהר כולל 70 תיקונים לתיבה בראשית. לימוד של דף תיקוני זוהר שווה ערך ללימוד 100 עמודי זוהר.

אז יצאתי לתקן דרך בתיבה בראשית:

בצורת מילוי מאוזן:

מילה       מלוי

ב            י      ת

ר             י      ש

א            ל     פ

ש            י      נ

י             ו      ד

ת            י      ו

בראשית: יש ית[מתרגום את] לפני ודיו[בגימטריא 26 הויה] כלומר:

יש כב' אותיות הקודש מ- א' ועד ת' לפני שם הויה הקדוש הוא שם ה' של הקב"ה.

ואכן בפרשת בראשית הפסוק הראשון הוא:

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ורק בהמשך הפרשה נכתב שם ה'.

כלומר היש מיש, החיות והשפע של הקב"ה קיים עוד לפני הבריאה שהיא יש מאין של אותיות התורה. כלומר האור קדם לבריאת הכלים. לכן הרצון להשפיע של הבורא קדם לבריאת הרצון לקבל שפע, אבל כבר במחשבת הבריאה היה רצון לברוא את האותיות לפני ההתגשמות שלהן בפועל. כלומר, כבר במחשבה לפני הדיבור היה הרצון לצמצם את האור או הצבע הלבן שבקלף לבריאת הכלים המתגשמים בכתיבה של אותיות הקודש בחומר הדיו השחור. חומר הדיו כשמו כן הוא שם די וגבול. לכן לאחר הצמצום יש חלל לברוא עולמות שיש בהם חסרון שלא היה קיים לפני כן והוא הרצון לקבל שפע. ברגע שיש נבראים: דומם, צומח, חי או מדבר בעלי רצון לקבל שפע בשעורים שונים, ויש את הקב"ה הכולל את הרצון להשפיע את השפע האין סופי אז יש אפשרות לחיבור ולאהבה. אבל אם הנברא רומס ובעל גאוה, רצונו הוא רצון לקבל בעל מנת לקבל וזה החומר הכי עב ופחות מזוכך שבבריאה, והופכיות הצורה הזו מהרצון של הבורא להשפיע יכול להביא לניתוק. כי מי היה יכול לאהוב את השני, כאשר הראשון אוהב מה שהשני שונא, והשני אוהב מה שהראשון שונא. לכן על הנברא לתקן את החומר בצורה של השפעה, כלומר לתקן הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. זה מלמד על ענוה על רחמים ועל אהבה ובזכות מידה זו זוכים לדברים הרבה, לדבקות בבורא ובהנאה נצחית ללא קצה.

שם הויה יוצא בגימטריא ודיו, כי שם הויה מלמד על גילוי של רחמים של הקב"ה. ומה זה רחמים? כאשר משפיעים שפע במידה מדויקת שאינה חסרת גבול. לכן ודיו צירוף די וו, כי תמונת האות ו היא מצומצמת בגודלה להכרה במשמעות שבה כמו ביכולת ההיפוך או החיבור בתחביר של מלים למשפט. דיו הוא גם החומר השחור אשר מצמצם את הקלף הלבן לברוא  את מציאות התמונה של כל אות, כי התורה היא כאש שחורה על גבי אש לבנה.

שם הויה יוצא בגימטריא וידו וגם יד וו. ידוע כי מידות לוחות הברית הראשונות והשניות היו בעצם ריבוע ו טפחים על ו טפחים שעליהם נכתבו עשרת הדברות בידו של הקב"ה.

יד בגימטריא דוד, וו בגימטריא יב' שבטים של עם ישראל.

כלומר עוד במחשבת הבריאה היה רצון של הקב"ה לכתוב בידו שלו, של המשפיע, ולא בידו של הנברא, משה רבינו, את אותיות הקודש לצירוף של עשרת הדיברות בלוחות הברית. שהרי הן לוחות העדות לרחמים של ה' לתת לנו תורה שמכילה צפנים אין סופיים בגבול סופי. כך נוכל בע"ה לממש את רצונו בהקמת מלכות דוד הכוללת את כל עם ישראל על כל יב' שבטיו. ורק הקב"ה שאין קצה לחוכמתו, יכול לצמצם חוכמה אין סופית בקובץ של אותיות, קובץ שנקרא תורה היא אורייתא.

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ט"ז).

אז אם נכתוב את התיבה "בראשית" בצורת מילוי מאונך, אזי נקבל תשובה פלאית לשאלה עוד מבראשית:

מילה       מלוי

ב            י      ת

ר             י      ש

א            ל     פ

ש            י      נ

י             ו      ד

ת            י      ו

יוצא כי, בראשית: ייייול תשף דון  בגימטריא זה 1829 וגם

בראשית: אדון, התש"ף: סוד.

בראשית: הנה, סוד א': התש"ף.

בראשית: אדון, התש"ף: גואל יהודה.

בראשית:בן דויד, תש"ף: כל"י(כ'הן, ל'וי, י'שראל)

בראשית: הויה, התש"ף: הגואל כל"י(כ'הן, ל'וי, י'שראל)

בראשית מתגלה אדון כל הנשמות, הויה.

ובשנת התש"ף מתגלה בע"ה גואל יהודה.

ומיהו גואל יהודה?

הוא משיח בן דויד הגואל של כהן, לוי וישראל.

"ורוח אלהים מרחפת על פני המים"

רמזים נוספים:

בראשית: אדון, התש"ף: גואל יהודה.

בראשית: אין, התש"ף: גואל יהודה.

בראשית: אני, התש"ף: גואל יהודה.

בראשית: הנאה, התש"ף: גואל יהודה.

בראשית: והכל, התש"ף: גואל יהודה.

בראשית - התש"ף: גואל יהודה וכלה.

(אז מה, משיח בן דויד מתחתן רק השנה?)

הכל בראשית, ו - גואל יהודה התש"ף.

בראשית, ומודה - גואל יהודה התש"ף.

בראשית, מ"ד(מ'גן ד'וד) וא"י(א'רץ י'שראל) -גואל יהודה התש"ף.

אז אם נכתוב את התיבה "בראשית" בצורת המילוי ונשתמש בצירופי המילוי עם התיבה עצמה:

מילה       מלוי

ב            י      ת

ר             י      ש

א            ל     פ

ש            י      נ

י             ו      ד

ת            י      ו

נקבל:

תת יוו:נדי"ב ישרא"ל יי שפ

ובגימטריא: "שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים"

וגם...

תת כב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, שפ.

תת כב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, גואל מש.

תכתב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, שפ.

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. 

(ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ט"ז).

מבראשית נתן הקב"ה כב' אותיות, שהם למעשה אבני הבניין לבריאה שהיא בשביל בנ"י. אלא שיש עליהם לפשפש ולמשמש במעשיהם ולתקן אותם בכדי לזכות לגאולה השלמה.

סוד הברז"ל הוא סוד הגאולה,

ברז"ל ראשי תיבות: ב'להה, ר'חל, ז'לפה, ל'אה.

לכן שמות השבטים בחלוקה של האמהות נקבל:

נדי"ב אלו בני רחל ואחותה שפחתה בלהה.

נדי"ב ראשי תיבות: נ'פתלי, ד'ן, י'וסף, ב'נימין.

ישרא"ל זג"י אלו בני לאה ואחותה שפחתה זלפה.

י'הודה, ש'מעון, ר'אובן, א'שר, ל'וי, ז'בולון, ג'ד, י'ששכר.

נדיב בגימטריא בן דוד וגם אליהו דוד, כלומר בנין רחל הוא תהליך גילוי משיחי באמצעות מלאך הברית.

ישראל זגי בגימטריא ישראל כ[לפי תקוני זוהר כתר], כלומר בנין לאה הוא השלמת הגילוי בכתר ישראל ומלכות של מלך המשיח, צאצא של יהודה בן לאה.

רמזים נוספים לאותו ערך גימטרי 1829:

נדיב ישראל תפלה, תשבה

ישראל בן דוד תפלה, תשבה

ישראל אליהו דוד תפלה תשבה

התהליך המשיחי כולל שני כלים חשובים לעם ישראל והם: תפילה ותשובה. אם נופלים צריכים לקום לעמוד ולהתפלל ואז לשוב בתשובה, לחזות שתשוב האות הא היא האות האחרונה בשם הויה, ולחזות בגילוי השכינה והמלכות.

רמזים נוספים ל - 1829:

תכתב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, שפ.

תכתב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, משלי.

תכתב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, יש גם חידה.

תכתב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, יש גואל יהודה.

תכתב: נדי"ב, ישרא"ל זג"י, שם הויה דוד.