סוד התיבה בראשית

 ב - פרד"ס התורה יש ארבעה חלקים:

פ שט

ר מז

ד רש

ס וד

דעו כי על פי חלק הרמז בתורה ניתן להבין דברים מופשטים מהולים בסודות פנימיים ועליהם ניתן לדרוש כמו

סוד בראשית לפי הרמז....

בתיבה בראשית יש צירוף נוסף אשבר ית מתרגום מארמית לשפת הקודש אשבר את 

(אז מה יש לשבר? תראו בהמשך)

ובגימטריא הערך המספרי לאותיות של התיבה בראשית יוצא 913 וגם שבר את אגו וגם גימטריא אשבר גאות 

ולהן הדרש המופשט:

כל כב אותיות שפת הקודש, הן בעצם רצונות ה' יתברך שבאמצעותם הוא מתגלה אלינו ובהן גנוז אורו לצדיקים ולכל הנבראים. אך בעת רצון של דבקות ללא מידה בבורא זה יכול להביא לשבירת נפש הנברא. אך גם אז ניתן לתקן כאשר מלקטים לצד הקדושה את ניצוצי - האורות שנפלו לצד האחר לצד של הטומאה. 

כל זה נובע מהתמכרות להרגשה של קבלת הנאה פרטית, הנובעת מהתלהבות לקדושה ולריבוי אורות. אך כאשר אין כלי מספיק גדול בכדי להכיל את האור שזה למעשה השפע האלוקי ניתן פשוט להישבר. 

אך אם עובדים אם רצונות של השפעה, כאשר אנחנו מודעים שבתור נבראים אנחנו מן המקבלים, שהרי רק אצל הבורא אין עניין של קבלה כי הוא שלם בכל שלמות ואין בו חסרון. רק אז נוכל לעסוק בענוה ולומר, אני נברא ואני מקבל כנברא שפע, אך מתוך כונה בעל מנת להשפיע.

כמו שכותב בעל הסולם - הרצון המתוקן לקבל בעל מנת להשפיע. אז בכדי להגיע להשגה הזאת במחשבה דבור ובמעשה עלינו פשוט להתבונן ברמז התיבה בראשית.

מה יש לנו לשבר? את האגו(הרצון לקבל ברשות היחיד ללא מידה, זו בעצם התאוה) ואת הגאוה(הרצון לקבל או להשפיע ברשות הרבים, שהרי גאות מרגישים רק ביחס לעוד בן אדם)

כך משיגים את הענוה ואת התיקון הכללי שהוא תיקון כל נפש ונפש.

אמן כן יהי רצוןֱ!

סוד הסליחה

כותב האר"י הקדוש,

כי האותיות: יוד שבמילה איש ו- הא שבמילה אשה, יוצא יה.

ואכן בשם הקדוש י-ק-ו-ק או שם הויה האותיות הם:

י - כנגד אבא (איש)

ה - כנגד אמא (אשה)

ו - כנגד בן (תולדה של משפיע כמו אבא)

ה - כנגד בת (תולדה של מקבל כמו אמא)

זוהי למעשה הגדרה של משפחה גרעינית טבעית.

האר"י כותב שגימטריא של יה יוצא גאוה ולעניות דעתי גם האגו, כלומר אם נדע לתקן את חסרונות אלו נוכל להשיג שלום, באמצעות פיוס ואהבה. שהאש לא תאכל את בני הזוג אלא השכינה תהא תמיד שורה ביניהם.

ועל בסיס מה שכתב האר"י הוספתי את החידוש הבא על סוד הסליחה:

סליחה גימטריא חסל גאוה

מי שיש בו גאוה לא יוכל בכלל לבקש סליחה לא מה' וגם לא מחברו. אך אם יחסל את הגאוה בענוה, אז ה' ידור עימו, יהיה קרוב אליו וישמע לו. כך גם יוכל לרצות לשוב אל חברו ולבקש סליחה.

סליחה גימטריא חסל האגו

מי שחושב רק על הרצון לקבל לעצמו ולמלא את תאוותיו ללא גבול, איך הוא יוכל לחשוב על זולתו, על ה' ועל חבריו?

אם יבחר ברצון של השפעה ללא קבלת תמורה וידע גם להגביל את מילוי תאוותיו רק על ההכרח בצורה מדודה ומדויקת, אזי יצליח להידמות אל בוראו, להידבק בו. וגם לחשוב איך להיטיב עם חבריו.

קל וחומר לבקש סליחה.

 

מות המלכה אליזבת לפי הרמז

😀 זה ממש פצצה 😀

מות המלכה אליזבת לפי הרמז  

אליזבת היא לילית =946

מלכות מלכא משיחא=946

מלכות משיח בן דוד יהוה=946

המלכה אליזבת השניה יהוה=946

מלך המשיח מגיע במהרה בימינו=946

סעודה רביעית דוד המלך=946

מלך במשפט יעמיד ארץ=946

לפני ביאת משיח=946

אין יאוש בעולם כלל=946

בלק בן צפור דוד בן ישי=946

והיא שעמדה לאבותינו=946

חיזרו בתשובה=946

ישראל ממזיבוז=946

(הבעל שם טוב)

מרון=946

מתי גאולתנו?=946

והתשובה…בע״ה

הא תיו שין פא גימל=946

התשפ״ג במילוי 

יוצא מכל זה שלפני ביאת משיח המלכה הגשמית היא לא אחרת מ לילית, אשתו של ה ס״מ הוא היצר הרע ומלאך המוות המלאך הקדוש. אבל היא מתה לכן יש מקום למימוש האפשרות של  מלכות מלך המשיח. אז יש לחזור בתשובה במהלך אלול ועשרת ימי תשובה וזה היה למעשה החודש שבו מתה.צדיקים גדולים כמו הרשב״י במרון והבעל שם טוב ורבי נחמן שקרא אין אוש בעולם כלל קשורים למהלך.ומתי גאולתנו? 

ראיתם כנ״ל ודי לחכימא ברמיזא.

בהצלחה.

יוסף מוסיף

כוונות שמע ישראל

ידוע כי מי שקורא קריאת שמע ללא כוונה לא יצא ידי חובה.

אז כתבתי שיר וחיבור בנושא להלן

שמע ישראל / יוסף בלו 

כסה שתי עיניך בידך 

בשתי אוזניך

שמע קולך

אלוף זן נפש

שמע קולך

חודר אל רגש

שמע קולך ישראל

ישר עקמומיות ליבך

זך, שיר אל אדונך

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד 

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

 

באור

את השיר הכתוב לעיל הנני שר לפני כל קריאת שמע כל פעם מחדש, בכדי לנסות ליישר את עקמומיות הלב. יש לכסות ביד את חוש הראיה בכדי להתרכז בחוש השמיעה, המהווה אמצעי להזין את הנפש באמצעות האוזניים, ואז לשמוע את הקול היוצא מבין השפתיים, קול החודר אל חדרי הלב והרגש ומשם אל כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב (לקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה, לפי אוצר היראה אמונה, טו): "צריך כל אדם להכין את עצמו, ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה בכל יום מחדש בבחינת 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'... וזה בחינת 'שמע ישראל'... כי אף על פי שאנו חזקים באמונתנו הקדושה מכבר משנים קדמוניות, כי ירושה הוא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה דבר ישן, חס ושלום, כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי וכל אדם צריך לילך בזה ולקים זאת להתחדש באמונתנו הקדושה בכל יום מחדש, כי עקר ויסוד כל התורה כולה". אמן כן יהי רצון.

סוד ניפוי הקמח בזמן הגאולה

פרשת ניצבים: הענו הניצב – בוצינא קדישא

 

בסוד הלשון
(יוסף בלו)

הענו הניצב – בוצינא קדישא

הנה אנו קרבים להיות נצבים לפני בורא עולם ביום הדין, הידוע בשם ראש השנה אותיות אש, נר, השה. המרמזים על אברהם אבינו שהלך אל הר המוריה עם האש והעצים, שהם כמו דונג הנר שהאש מכלה. ואברהם אחז גם במאכלת בכדי להקריב את יצחק בנו, קרבן עולה תמימה, לפי מצוות ה'. וכמו כן, זה היה יצחק אשר שאל את אביו "איה השה לעולה?". ובחודש אלול היהודים מבקשים מאדון הסליחות רחמים וסליחה, מחילה וכפרה. ומזכירים לה' את זכות האבות: את אברהם שהקריב את יצחק בנו להיות קרבן, בכדי שיתייחס אל הרחוקים כאילו הם מקריבים עצמם עד כלות החיים כמו של הקרבן, וכן כתוב: "ראה יחיד כי הוא השה, נאם להורו המנוסה, אבי אותי ככבש תעשה, לא תחמול ולא תכסה"(סדר הסליחות). וכמו כן, יגעתי ומצאתי קשר בין הנר לפרשת נצבים. התיבה נר בתרגום לארמית בוצינא אותיות נצבו א"י  וגם צאו בנ"י. המרמזים על בנ"י אשר יצאו משעבוד מארץ מצרים ועמדו לרשת את ארץ ישראל, לתקן שם חברה וממלכה למופת על מנת להאיר כנר את אור התורה לכל הגויים. וכמו כן ידוע, כי "נר ה' נשמת אדם"(משלי כ, כז) כלומר, בראש השנה תעמוד כל נשמה ונשמה, של היהודים ושל הגויים, לפני בורא עולם, בכדי לתת דין וחשבון על כל המעשים שהרחיקום ממנו במהלך השנה שעברה, וליהודים זכות בכורה להתחנן אל ה' לגורל של טוב בעבורם ובעבור כל הנבראים כולם.

פרשת נצבים פותחת בפסוקים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם...לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"(דברים כט, ט-יב). מפרש רש"י: "מלמד, שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". וכן כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "קבץ משה את כל המדרגות שבישראל קודם מותו והזהיר אותם שכלם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת...להורות שלכלם נמסרה, לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף, כי כלם יצליחו לנצח על ידי התורה יהיה מי שיהיה מאיזה מדרגה שהוא כי דרך התורה מגן לכל החוסים בו"(לקוטי הלכות שלוח הקן ד, יג). כלומר, ממש לפני שנכנסו בנ"י לארץ ישראל, משה רבינו הוא אשר מעבירם לפני ה' לכרות אתו ברית, כי עתה ה' הקים את השבטים להיות לו לעם. ובזאת קיים למעשה מצדו את הבטחתו לאבות, אך מצד שני על עמו לעמול בתורה, שהרי היא כמקלט הקולט והמגן על כל איש ישראלי והיא אשר מתאימה לכל אחד ואחד בכל מדרגה, כי בזכות התורה ניתן לנצח הכל.

ומשה רבינו מודיע מה היעד של בנ"י ומה עלינו לקיים בפסוקים החותמים את הפרשה: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם"(דברים ל, יט-כ). אונקלוס מתרגם את וּבָחַרְתָּ בתיבה וְתִתִּרְעֵי גימטריא תת ר"ע(רצון עצמי) ו- אגו. המרמזים כי יש לעם ישראל אפשרות של בחירה בין חיים והברכה למוות והקללה. אבל ה' מייעדנו לבחור בחיים כי יש לעם ישראל את התורה שהיא עץ החיים ומתי שה' נסתר שם הוא נמצא. ומי שבוחר בעץ החיים מתקן למעשה את חטא האדם הראשון, שבחר בגן העדן דווקא בעץ הדעת טוב ורע. וכמו כן, ה' ברא את הנברא כך שמה שטבוע בו זה רצון עצמי לקבל הנאה, כי רצון ה' להיטיב לנבראיו, ואין ה' כופה על הנברא לקבל אם אין ברצונו לקבל. אך ה' נתן לנו גם את האגו שזה הרגש הקיום של ישות האני של הנברא. יגעתי ומצאתי בתיבה אגו כי א במילוי אלף המרמזת על פלא ואלופו של עולם ו- גו מתרגום בתוך. כלומר, הפלא הוא שהאני הפנימי שבתוך הגוף הגשמי של הנברא הוא רוחני, כענף הדומה לשורשו. לכן גם אצל נשמת הנברא יש רצון של השפעה כמו של הבורא בעצמו, לכן הנברא מתבייש מ"לחם של בושה", כמו מלקבל שפע בחינם אין כסף.

גם משה רבינו ניצב לקבל את שלוש עשרה מדות הרחמים של ה': "וּזְכר לָנוּ הַיּום בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמו שֶׁהודַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם. כְּמו שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה': וַיַּעֲבר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נשֵׂא עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (סדר הסליחות). משה רבינו, הענו מכל אדם, ניצב היה להתפלל וכל כולו היה כלול בה' כי היה דומה לתכונת ענוה של ה'. יגעתי ומצאתי כי זה נרמז בתמונת התיבה ענו הכלולה בתוך התיבה ענן. לכן משה זכה לגילוי יג מדות רחמים של ה' ובזכות זה ניתן להתפלל ולכוון במדויק. וכמו כן התיבות ענו וענן פותחות באותיות לב תיבה המרמזת לתורה שבכתב שכן התורה פותחת באות ב ומסתימת באות ל, ולב במילוי זה בית למד( מלשון לימוד). אלו מלמדים, כי רק מי שענו לא רק שזוכה ללמד לתקן את יצר הרע שבלבו אלא גם לכתוב תורה שבכתב והוראות כיצד להפוך קבלה ואהבה עצמית להשפעה ואהבה שאינה תלויה בדבר, "ומודה ועוזב ירוחם". 

אמן כן יהי רצון!

https://www.google.co.il/url?sa=i&url=https%3A%2F%2Fwww.kan-ashkelon.co.il%2Fjudaism%2F63916&psig=AOvVaw1snSbu6PcVLnEf1_MoxuJ_&ust=1630878151734000&source=images&cd=vfe&ved=0CAkQjRxqFwoTCNjvl9-k5vICFQAAAAAdAAAAABAJ

חידושים לפרשת דברים

 

בסוד הלשון
(יוסף  בלו)

אלה הדברים – משנה תורה

פרשת דברים פותחת את הספר החמישי מחומשי התורה בפסוק: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א, א). מפרש  רש"י: "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל" אחר כך רש"י מפרט בכל מקום במה הכעיסו ישראל את ה' עד המקום האחרון: "ודי זהב: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם" ורבי נחמן מברסלב כותב על ענין התוכחה: "משה רבנו על ידי תוכחתו שהזכיר עוונות ישראל...נתן בהם ריח טוב, כי היה יכול להפוך העוונות לזכויות כי זכה לנעשה ונשמע בשלמות, כי השיג בחינת דברי תורה" (לקוטי מוהר"ן כב, ט). אף על פי שדבור של תוכחה, גם אם סתום, הוא עדיין מצד הגבורה והדין. רק צדיק כמו משה רבינו יכול היה לרחם על עם ישראל בכל מקום בו חטא לה', כי אז דווקא זכו בנ"י לתקון כחלק ממסעם להוציא מהכוח אל הפועל את כל קדושתם, לבסוף, בארץ ישראל.

ספר דברים נקרא גם 'משנה תורה' ומשנה, הן אותיות נשמה וגם משה נון. המרמזים, כי משה רבנו היה כנשמה הכוללת של כל הפרטים מבנ"י. ומשה שנה את דברי עוקץ והתוכחות בעין טובה ובמתיקות כדבש הדבורים. ודיבר אל כל עם ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל וסמוך למיתתו. כי אז זכה משה להשיג את בחינת כל, המרמז לשער הנון, כי סכום אותיות התיבה כל גם הוא נ או חמישים. כותב רבי נחמן מברסלב על שער החמשים "שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה, שהוא בחינות שכל ודעת עליון בחינת חסד עליון ורחמים גדולים" (לקוטי מוהר"ן נו, ז). יום החמישים הוא חג השבועות, שאז ניתנה התורה לאחר ספירת העומר, בהם מתקנים בהשתוקקות בכל יום ארבעים ותשעה ימים ספירה דספירה עד היום החמישים. זהו גם היום בו גם נולד והסתלק משיח ה', דוד המלך עליו השלום. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "נמצא שאפילו משה רבנו...עקר מצות תוכחה היה מקיים על ידי הרצון שהיה כוסף תמיד להחזיר את כל העולם למוטב...משה לא הוכיחן אלא סמוך למיתה שאז מתחילין להכלל ברצון ואז מאיר בו הרצון ביותר, מחמת שהוא סמוך להסתלקות כי ההסתלקות של הצדיק הוא שיהיה נסתלק ונכלל בבחינת רצון כמו משה רבנו עליו השלום שנכלל בשעת מיתתו ברעוא דרעוין" (לקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ב, ט) ולכן דווקא אז, כל ישראל שמעו בהשתוקקות את דברי התוכחה של משה רבנו הקשיבו ולא השיבו. כי לא חלקו על דברי הצדיק שהרי היה כלול ביותר ברצון ה', סמוך להסתלקותו.

יגעתי ומצאתי במילוי אותיות דברים רמזים הבאים: ד(דלת היא פתח לחדר), בר(מתרגום חוץ או לצאת החוצה), ים (גימטריא הגאולה). אלו מרמזים, כי רוח הקול הוא היוצא מפנים הגוף החוצה, כאשר דלת הפה נפתחת לרווחה. ואז מחשבת הנברא חווה גאולה. כי היא יוצאת מהכוח אל הפועל בדבור של מלים המבטאות את מחשבת הנברא הכוללת דברים ורבדים של נסתר ונגלה. ואלו הדבורים מים החוכמה הם מגיעים, ים הצופן עושר עצום של סודות כמו עושר החיים הצפונים בתוך הימים והאוקיאנוסים. התיבה דברים פותחת באות ד וממילוי אותיותיה ד למד תו מתקבלת התיבה תלמוד. המרמזים, כי המוכיח דברים, צריך לפתח רצון אצל חברו, שומע התוכחה, לפתוח את דלת לבו. ומהו לב? במילוי אותיות למד בית. המרמזים, כי מוכיח הדברים צריך ללמד את בית המוכח בלקח מעשי מן התוכחות, כמו התלמוד, המלמד ליישם הלכה למעשה. ולהוכיח את הדבר, יש בו התיבות  רב, רד וגם דר. המרמזים שיש להוציא הדברים החוצה אל הבר ואם גבוה הדבר, יש להורידו, בכדי שידור ויתקבל בלב החבר. וגם רב, המוכיח מחויב לעשות בכדי להסיר את הספק, לברר, לתקן ולדייק, את דבור הדברים הנקי מפניות אישיות.      

אונקלוס מתרגם את "אלה הדברים" ב "אלין פתגמיא". אלין זה אותיות אילן וגם צירוף ל(מד) אין וגם לאן. המרמזים, כי משה רבינו השיג את האילן, כי מחכמה של אין סוף הוא למד את הדברים. ומאין לאן גמא עם ישראל את דרכו במדבר? תשובה לשאלה מצאתי כי ב- פתגמיא הצרופים פתום א"י(ר"ת ארץ ישראל) וגם פתאום, ו- פת. המרמזים, כי בנ"י נעו מפתום אשר במצרים אל ארץ ישראל, ואופי הגאולה הייתה פתאומית. ומה אכלו במדבר? פת או מן - לחם האבירים. והלחם אותיות מחל מרמזים, שבכל מקום ומקום בהם הכעיסו בנ"י את ה' הוא דווקא מחל להם.

אז בע"ה שלא נתייאש לעולם מן הרחמים, כי רחמי ה' אינם כלים. ונזכה לשמוע תוכחה ברצון ואז פתאום, נגאל בגאולה השלמה. כי כאשר נהיה מתוקנים מגאוה נזכה לענוה ולעולם של כל טוב חיבור ואחדות, אמן כן יהי רצון.

https://www.google.com/url?sa=i&url=https%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DoHz6DW2IZZ8&psig=AOvVaw3qPJ9UTnlWdrZFI0NwfKol&ust=1626776818080000&source=images&cd=vfe&ved=0CAgQjRxqFwoTCJjZ54n27vECFQAAAAAdAAAAABAD

לפרשת מטות ומסעי

בסוד הלשון - יד הגאולה מבין המיצרים

(יוסף בלו)

https://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11717

פרשות השבוע הן שתיים: מטות ומסעי. פרשת מטות פותחת בכך שמשה רבינו רצה להעביר הלכות בנושא נדרים לכל העם, אך ראשית הוא פונה לראשי השבטים. "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'" (במדבר ל, ב). ומפרש רש"י: "ראשי המטות: חלק כבוד לנשיאים, ללמדם תחלה, ואחר כך לכל בני ישראל, ומניין שאף שאר הדברות כן, תלמוד לומר, 'וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה, וידבר משה אליהם, ואחרי כן נגשו כל בני ישראל'". יוצא כי משה רבינו חלק כבוד לנשיאי שבטי בנ"י ולימדם דברי תורה קודם לבנ"י כולם. אונקלוס מתרגם התיבה "הַמַּטּוֹת" ב-"שִׁבְטַּיָא" (הצירוף: שבט א"י, ר"ת ארץ ישראל), המרמזים, כי מטה הוא בעצם מקל הליכה שנועד להקל, להטות ולכוון את הדרך. לכן, אלו היו דווקא נשיאי השבטים, שבזכות חוכמת הלכות התורה שלמדו ממשה רבינו, רק אז יכלו להוליך את בני שבטם לארץ ישראל וגם להוליכם בדרכי התשובה לה'.

ומהו "זה הדבר שציווה ה'"? כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י... מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּכֹה וְכָל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּכֹה. מוּסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה שֶׁנִּתְנַבֵּא בְּזֶה הַדָּבָר, כִּי כָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, שֶׁרָאוּ נְבוּאָתָם מֵרָחוֹק מְאֹד, אֲבָל מֹשֶׁה הִתְנַבֵּא גַּם בְּזֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁרָאָה הַנְּבוּאָה בִּרְאִיָּה יָפָה וּבָרָה" (הלכות מתנה ה, אות מז). כלומר, ציווי ה' למשה ללמד את דברי התורה האלה היה כשקיבלם בנבואה כמו ממקום יפה ברור וקרוב ומיוחד יותר משאר הנביאים. אונקלוס מתרגם את התיבה "זֶה הַדָּבָר" ב-"דֵין פִּתְגָמָא". ומצאתי כי דין בגימטריא יד הגאולה. כלומר הגאולה תבוא בזכות דבר ה' או פתגמא. ובתיבה זו הצירוף פת גמא. אלו מרמזים כי לזה - לדבר ה', יש השתוקקות עצומה, כמו הצמא במדבר לגמא את המים (כמו הגמיאיני נא מעט מים מכדך) ולאכול את הפת. ופת במילוי זה פ(ה) ת(ו). המרמזים, כי פה, בזה הדבר תורה, יש כמו לחם מזין את הגוף ואת הנשמה בזכות התוהיא התורה. שהרי התורה היא תו ארוך של אותיות, אשר הופרדו על פי המסורה לפרשות, פסוקים ותיבות. רמז נוסף מצאתי כי גמא גימטריא גואל גא, המרמזים, שיש להטות את הדרך לגאול עצמנו מן הגאווה גם בעת למוד דבר התורה. כי בעת הלימוד יש השתוקקות לקבל את החכמה, אך יש לזכור כי הקבלה צריכה לבוא בצורה של השפעה, כלומר לא ללמוד רק לעצמי, בשביל כבוד או בשביל פרס. אלא ללמוד בעל מנת ללמד במחיר של מתנת חינם.

בהמשך הפרשה פנחס נשלח עם לוחמי בנ"י לנקום את נקמת ה' במדיינים. ובמדרש תנחומא לפרשת מטות: "ולמה שלח פנחס? מי שהתחיל במצווה, גומרה. הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, יגמור מצוותו". וזה נרמז בשם הפרשה מטות ובצירוף מות ט (ט גימטריא גו בתרגום בתוך). כי פנחס השיב את חמתו של ה', כאשר מסר את נפשו למות על קידוש ה'. ובעצם המעשה שהרג את המדיינית המית את השורש או התוכן הפנימי והרוחני לעצת הזימה של בלעם, ולכן זיכה אותו ה' לגמור את המצווה גם גשמית, כשהרג גם את בלעם בעצמו.

ופרשת מסעי, החותמת את ספר במדבר, פותחת בתיעוד משה את מסעי בנ"י במדבר. "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, ב). התורה מוכיחה לנו כי משה רבינו, צווה לכתוב את המסעות ומוציאה לאור, כי הם לא נכתבו מתוך פרי דמיונו. רק משה רבינו יכול היה לפרש ולברר את התורה שבכתב להלכות המוליכות את כל העם מן המדבר אל ארץ ישראל, בכדי להתחבר גם אל ה'. כי משה רבינו מצא את נקודות הזכות הטובות בכל אחד ואחד מבנ"י, לכן ידע להטות כרועה במטהו את הליכתם בדרך המיוחדת לכל אחד ואחד ולבקש עליהם רחמים מבורא עולם. כותב רבי נתן, תלמידו של הרב נחמן מברסלב: "כל הטלטולים והנסיעות של בנ"י הם בשביל ברור ההלכות, כי ההלכות הם בחינת רגלי הקדושה, בחינת הליכות עולם, כמו שאמרו רז"ל (מגלה כח): אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות', כי עקר ההלוך דקדושה לילך ולהתקרב לה' יתברך, הוא על ידי ההלכות הקדושות של התורה" (ליקוטי הלכות ראשית הגז, ה, אות טו). לכן, כה חשובה היא התורה שבעל פה, המוליכה לקרבנו אל ה'.

יגעתי ומצאתי כי מסעי בגימטריא הגאולה ע"ס (ר"ת עשר ספירות) ובפועל נסע הצירוף נס ע (עין זה מלשון תנועה), המרמזים כי הלימוד בכל זמן ובכל מקום הוא מתוך תנועה, המקדמת את האיש הישראלי במסעו המאופיין בהשגחה פרטית ניסית, הכוללת את כל הנהגות ה' על עשר ספירותיה, בכדי לתקן מניסיון לניסיון את נפש הנוסע. העונש של מסעי המדבר בשל חטא המרגלים, הוא לכאורה מצד מידת הדין. אבל למעשה הוא דווקא מצד מידת הרחמים. כי התיבה ענש בשכול אותיות יוצאת עש"ןר"ת: עולם (מימד המקום), שנה (מימד הזמן), נפש (מימד הנשמה). כלומר, אם לא היה מושג של עונש, אזי אנחנו כמו בנ"י לא היינו יודעים מה עלינו לתקן, במקום ובזמן היעודים, בכדי להיגאל מן השעבוד למידת הגאווה ולעבודה הזרה במצרים, ואז לזכות במידת הענווה ולעבודת ה' בארץ ישראל.

אז בע"ה, היכן שנהיה, שנזכה לצאת מימי בין המיצרים, מתוקנים בנפשנו ומוכנים, לגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון!

פרשת חוקת לאור חודש תמוז

 

בסוד הלשון - פרשת חוקת לאור חודש תמוז 

(יוסף בלו)

פרשת השבוע היא פרשת חוקת ונקרא אותה בחודש תמוז, שהוא החודש הרביעי לספירה מחודש ניסן. בתיבה הרביעי יש צירוף בעירה, כי חודש תמוז הוא הראשון לחודשי הקיץ החמים. תמוז גימטריא תם אחד וגם תם אהבה, אונקלוס מתרגם את הפרה האדומה וה-"תְּמִימָה" בתיבה "שְׁלֶמְתָּא". לכן ניתן ללמוד שבחודש תמוז יש גילוי אור, של תום ושלמות האהבה של ה' האחד ושל משה רבינו האוהב את בנ"י. משה רבינו היה כמת ממש על לימוד התורה כי מ' ימים ולילות, מ-ז' סיון ועד ל-י"ז בחודש תמוז לא אכל ולא שתה. ביום הארבעים קבלנו את התורה ושני לוחות העדות הראשונים, המעידים על אהבת ה' את בנ"י, וכמו כן קבלנו גם את התורה שבעל פה. חודש תמוז הוא ה-ד' מחודש ניסן. ובמילוי האות "דלת" נקבל "ד למד תו" ומצירופן מתקבלת המילה תלמוד - הספר שנכתב על המשנה שאותה ערך רבי יהודה הנשיא מחשש שלא תשכח התורה שבעל פה מישראל. ומצאתי רמז כי אם נוסיף לשם הפרשה חוקת את התיבה מל נקבל את התיבה מחלוקת, כי מי שמל את לבו הער"ל, ר"ת למד רצון עצמי, יכול לתקן את מידת גאוותו. קרח לא תיקן זאת, ולכן חלק לא רק על משה ואהרון אלא גם על ה' עצמו.

פרשת חוקת עוסקת ראשית במצוות ה' על פרה אדומה. אבל מדוע נכתב "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר יט, ב)? רש"י מפרש: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". יש לציין שמצווה זו ניתנה עוד לפני קבלת התורה, והבן איש חי דורש: "שיש מצוות שהן לישראל בבחינת 'חוק' בלא טעם... כי הוא החוק הרחוק ביותר מהשגת השכל האנושי... הרי לאותה פרה יש שני כוחות הופכיים: מצד  אחד מטהרת היא את הטמאים, ומצד השני מטמאת את הטהורים, וכאשר ישראל השכילו ללכת בדרך תמים, ולהאמין לדברי הקב"ה אף שלא הבינו כלל את סיבת העניין, זכו וקבלו את התורה". כלומר, מאחר שתכלית מצוות פרה אדומה היה בכדי להוכיח כי בנ"י ראויים לקבל את התורה, ואם לאו, הייתה אפשרות כי לא היו מקבלים ח"ו את התורה, לכן לא נכתב בפרשה "חוקת פרה אדומה" אלא "חוקת התורה". מצאתי רמז נוסף המחזק זאת, כי חקת הן אותיות קח ת(ו),ומאחר שהתורה היא בעצם תו אחד אשר הופרד על פי המסורה לפרשות, פסוקים ותיבות, זה הרמז מחזק שעלינו לקחת את התורה גם אם אנו לא מבינים טעמיה.

רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מוסיף לרש"י: "שכל ישראל מאמינים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקור ולהבין איך דבר ה' יתברך עם משה... ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם ועל כן מצות פרה אדומה מטהרת מטמאת המת... שעקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים, שהם סטרא דמותא, כי הם עקר זוהמת הנחש" (ליקוטי הלכות נפילה ד, יט). כלומר, מצוות פרה אדומה מטהרת את טומאת המת, ולמעשה את חטא אדם הראשון, כי לאחר שאכל מפרי עץ הדעת נגזרה מיתה בעולם. הסיבה היא שהנחש הערמומי המציא לאדם וחווה טעם המצווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת ועל כן נענש. והשטן, הנחש, מחקרי אומות העולם והכופרים, עדיין ממשיכים בדרכן למנות תרי"ג מצוותינו ולמצוא חיסרון בכדי לסתור את תורתנו הקדושה, לחקור חקירות על טעמי מצוות ולהמעיט מהן באין סיבה. חיסרון זה אותיות סירחון וכך מתאר רבי נתן את מעשה החוקרים כסירחון טומאת המת. ומידה כנגד מידה אם אנו מקיימים את המצוות באמונה ובפשיטות מבלי לחקור טעמי מצוות אנו מתקנים את החטא, ומטומאת המת מטהרים עצמנו.

הפרשה ממשיכה לעסוק במי המריבה.

https://www.analysisofexistence.com/wp-content/uploads/2014/07/bible-archeology-exodus-kadesh-barnea-water-from-rock-moses.jpg

זכותה של מרים היה באר המים, אשר נסתלקה לאחר שנשמתה נסתלקה, ואז העם רב עם משה שהביאם לגווע מצמא ולמות במדבר. ה' מצווה את משה ואהרון לדבר אל הסלע, אך משה מכה עם המטה בסלע פעמיים. רבי נחמן מברסלב אומר: "כִּי עִקַּר הַמַּחֲלקֶת שֶׁבָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה ע"י הִסְתַּלְּקוּת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה כִּי הַבֵּאוּר, הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹת וּמְרִיבוֹת" (לקוטי מוהר"ן כ'). ואסכם בלשוני, מרים היא כשואבת את מי הבאר לעם ישראל. הנמשל הוא שיש נשמה אשר 
סובלת ייסורים מרים, כשמה של מרים, כי ברצונה לשאוב באורי מי התורה. דברי הנשמה הם כגחלי אש וברצונה לבאר הקושיות למפרשי התורה, הם עם ישראל, וכך למנוע מחלוקת. מרים מתה במדבר צין מלשון צינון וקירור. כלומר, כשהדבור מצטנן ומתקרר, הנשמה מסתלקת עם באוריה "ואז נתעורר המריבה על הצדיקים". לכן משה היה צריך לדבר עם הסלע, הנמשל למקום רוחני הוא לב עליון, ולמשוך משם לנשמתו דיבורי אש ולבאר דברי תורה, וכך ליישב את המחלוקת, כשה' יוציא מים מן הסלע לבנ"י. אך משה טעה ולא דיבר אלא הכה מטהו בסלע, ואז נראה שהוא זה שהוציא את המים מאת ה' בזכות גאות צדיקותו ולא בזכות מתנת חינם שקיבל מה'. וכן "מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו ונסתלק קודם זמנו". כך היה גם גורלו של אהרון, ולא זכו להיכנס לארץ ישראל. 

אז בע"ה נשתדל לקיים שלא לדחוק את השעה. ולא בזכות מעשינו הטובים אלא בזכות הרצון הפשוט של ה'. נתחנן אליו, ואם ייתן לנו ה' - ייתן, ואם לאו - לאו. אמן כן יהי רצון.

גאלה של נתניהו לפני גאולה של משיח ה'

 

על גאלה חסרה של נתניהו ועל גאולה שלימה בעת גילוי משיח ה'

בסוד הלשון (יוסף בלו)

נתניהו אותיות נתן יהו

יהו במילוי אלפין יוד(20) הא(6) ואו(13) בגימטריא סה"כ יוצא 39 כמניין טל בגימטריא גאלה

טל זה השפע או החומר ללא גילוי הרוחניות שבחומר.

וזה מה שנתניהו הביא פריחה כלכלית וחומרית.

אך גאלה היא בכתיב חסר כי החיסרון שאין גילוי של השכינה או גילוי של החלק הרוחני שבחומר. חסרה לנו מלכות דוד ומלכות ה' בגילויו שבבית המקדש.

עתה נבין כי,

האות ה במילוי אלפין יוצא הא=ו=6

יוד הא ואו = 39 = טל = גאלה

זו גאלה חסרה – כי מילה זו נכתבת בכתיב חסר - כי יש רק שפע ללא גילוי השכינה וחיבור למלכות דוד

אם נוסיף הא=ו=6

נקבל את שם השם המלא הוא יוד הא ו -ואו הא ובמילוי אלפין המלא:

39+6=45=מה=אדם=לב אחד= גאולה

נקבל גאולה בכתיב מלא כי כאשר יהו של שם השם שהוא הטל או השפע מחובר לאות הא האחרונה שהיא למעשה ספירת מלכות....מתחבר השפע החומרי בצורה של בנין רוחני וקדושה בגילוי השכינה בבניין בית המקדש השלישי, מלכות בית דוד ומלכות של הקב"ה, כך זוכה עם ישראל להיות מתוקן כאדם הראשון שלפני החטא ולהיות מאוחד כאיש אחד עם לב אחד.

ובע"ה נזכה לגאולה השלימה בקרוב מאוד, אמן כן יהי רצון!

נתקדם ממדינת ישראל למלכות משיח בן דוד.

מבוסס על פתח אליהו והרב יוסף חיים הבן איש חי.

גאולת אחישנה לאור פרשת שלח לך

 

בסוד הלשון - גאולת אחישנה 

(יוסף בלו)

https://images.app.goo.gl/BjnUep3Sg4qCa9pcA

פרשת השבוע היא פרשת שלח לך הפותחת בהצעה של ה' למשה לשלוח מרגלים לארץ כנען. ניתן לשער שסיפור הכסוי היה תחפושת של דמות התייר שהגיע רק לרגל ולטייל. אך למעשה, המטרה הייתה לתור, לאסוף ולחפש מידע על ארץ כנען שיעזור לכבוש אותה ע"י בני ישראל, כמו שכתוב: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג, ב). רש"י מפרש: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". בעל הטורים מוסיף: "שלח לך אנשים סופי תיבות חכם, שיהיו חכמים וצדיקים". הנה כבר בראשית פרשת בשלח מודיע לנו רש"י על שמה הנוסף, פרשת המרגלים, אשר לא למדו לקח מעונשה של מרים,  שהוציאה דיבה על משה אחיה, והוציאו את "דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ" (במדבר יג, לב). מצאתי רמז בשם הפרשה, כי שלח הן אותיות ל(מד) שח או חש. כלומר, המטרה של ה' מהמרגלים היא שיהיו חכמים וצדיקים לחוש בכל חושיהם את ארץ האבות, ולשוח שיחות עם בוראם, כדי שיעזור להם להתגבר על הזמן שבו מוצאים חסרונות המהווים קשיים, ודווקא אז למצוא בקושי אתגר מקדם שלא להיפרד, אלא להתחבר עם הארץ. וכמו כן, שבפעולת וְיָתֻרוּ יזכרו את יתרו חותן משה, שנודע גם בשם חובב. שם זה יכול להזכיר לנו כי לעתים יש לצאת החוצה לחברה ולחבב נקודה זכה בסביבה כדי לקנות חברים וחבורים, ככתוב: "והוי דן כל אדם לקו זכות". באותה צורה ניתן לקנות חיבור לארץ ישראל. בצרוף ל(מד) חש ה' מלמד ומרמז לנו על רצונו לפעול את פעולת הגאולה בצורה מהירה והחלטית לא "בעיתה" אלא גאולה ב"אחישנה".

המרגלים יצאו לדרך: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג, כב). כולם עלו לנגב אך רק אחד מהם בא ברצונו לחברון מלשון חיבור. עליו כותב רש"י: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם". ומצאתי רמז בשם כלב בן יפנה אשר הפנה פנים מהמרגלים אל פני ה' ככתוב: "וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג ל). רבי נתן תלמידו של רבי נחמן כותב על הסגולה המוכחת ש-"כֹּחַ קְדֻשַּׁת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזָּכוּ לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁזָּכוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה שֶׁמִּתְגַּבְּרִים מְאֹד עֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁרוֹצִים לִפְגֹּם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן הָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה... כִּי כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא כְּלָלִיּוּת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִשְׁתַּטְּחִים הַמְנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים... עַד שֶׁרָאָה כָּלֵב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעָם כִּי אִם עַל-יְדֵי כֹּחַ קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קִבְרֵי הָאָבוֹת שֶׁהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עֲלֵיהֶם וְעַל-כֵּן כָּל קְרִיעַת יַם-סוּף הָיָה עַל-יְדֵי כֹּחַ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת קֶבֶר הַצַּדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה" (לקוטי הלכות בציעת הפת ה, מז). לכן כה חשוב להבין את כחם של הצדיקים לגאול אותנו בפרט וגם בכלל גם לאחר שנסתלקו ובאו למנוחתם.

לשמע דיבת המרגלים "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (במדבר יד, י-יא). אונקלוס מתרגם את יְנַאֲצֻנִי (אותיות אני נצי) בתיבה מְרַגְזִין (אותיות גם רזין וסודות). כי כאשר איש ישראלי מחזיק אצלו בפנים רגש כמו של נץ דורס הוא מרגיז ומכעיס לא רק את עצמו אלא גם את ה'. כי בכל נברא יש קדושה אלוקית, והסודות, הם אותם נאצים אותיות נאץ ים (גימטריא הגאולה). שהרי הם ניסו להשמידנו, את העם הנבחר, שבחרו ה'. אבל אז זכינו גם בראשית גאולתנו בעצמאות מדינתו היא מדינת ישראל.

הבורא יתברך נתן לנו מתנת חינם את מצוות הציצית. כנגד הכישלון של וְיָתֻרוּ קבלנו וְלֹא תָתוּרוּ: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". ובע"ה בזכות מצוותיו ומצוות הציצית בפרט נתחבר  ונזכור לעד  את  "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".  אמן כן יהי רצון.

סוד התנועה

 

התבוננו במילה עצמה תנועה אותיות ת ענוה

עלינו להתוות תו, כלומר לסמן את היעד

איך להשיג את תיקון הגאוה בענוה

ובזכות מידה זו ניתן להשיג: חיבור, אחווה, אהבה, בניה, להיות כאדם אחד עם לב אחד

לזכות בעצם לגאולה

אמן

מה הסוד הנרמז במות הכלב "בו" של משפחת "אובמה"

אז מה נשאר מהשם אובמה לאחר מות הכלב בו בספירת מלכות של יסוד היום ה- 42(בם) לספירת העומר ?

תורידו את בו מהשם אובמה וקבלו

אמה

אמה גימטריא גואל הא

ניתן לכוון לכך בע"ה, שמה שהיה בתוך הנחש הזה יוצא ממנו ולמעשה  מקיא מתוכו החוצה את .....

גואל הא 

כלומר להוציא מהכוח אל הפועל את הגאולה, לגואל אשר יצליח לפעול ולצרף את האות הא האחרונה בשם הקדוש יה ו- וה לחיבורה עם שלוש אותיות הראשונות יהו להיות שם הויה המלא.

ובמילוי אלפין אם נכתוב את השם הויה במילוי האות א' נקבל 

יוד 20

הא 6

ואו 13

  הא 6

  יוצא 45 = מה = אדם = לב אחד = גאולה

  בע"ה, שנזכה לכך בקרוב.

לזכות לאחדות, אם נתקן את הגאוה בענוה ואת צמצום מידת התאוה למידה מדויקת וישרה לפי ד' אמות ההלכה, נזכה להיות אדם שלם עם לב אחד, ונזכה גם לגאולה השלימה.

אמן כן יהי רצון!!!