פרשת השבוע היא פרשת שלח לך הפותחת בהצעה של ה' למשה לשלוח מרגלים לארץ כנען. ניתן לשער שספור הכסוי היה תחפושת של דמות התייר שהגיע רק לרגל ולטייל. אך למעשה, המטרה היא לתור, לאסוף וגם לחפש מידע על ארץ כנען. מה שיעזור לכבושה ע"י בני ישראל. כמו שכתוב: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"(במדבר יג, ב). רש"י מפרש: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". בעל הטורים מוסיף: "שלח לך אנשים. סופי תיבות חכם שיהיו חכמים וצדיקים". הנה כבר בראשית פרשת שלח לך מודיע לנו רש"י על שמה הנוסף, פרשת המרגלים. אשר לא למדו לקח מעונשה של מרים, שהוציאה דבה על משה אחיה. והם הוציאו שוב גם את "דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ"(במדבר יג, לב). מצאתי רמז בשם הפרשה, כי שלח הן אותיות ל(מד) שח או חש, כלומר המטרה של ה' מהמרגלים היא שיהיו חכמים וצדיקים לחוש בכל חושיהם את ארץ האבות. ולשוח שיחות עם בוראם. בכדי שיעזור להם להתגבר על הזמן בו מוצאים חסרונות המהווים קשיים, אך דווקא אז, למצוא בקושי אתגר מקדם שלא להיפרד, אלא להתחבר עם הארץ. וכמו כן, שבפעולת וְיָתֻרוּ יזכרו את יתרו חותן משה, שנודע גם בשם חובב, שם זה יכול להזכיר לנו, כי לעתים יש לצאת החוצה לחברה ולחבב נקודה זכה בסביבה. בכדי לקנות חברים וחבורים. ככתוב: "והוי דן כל אדם לקו זכות". ובאותה צורה כך ניתן לקנות חבור לארץ ישראל. בצרוף ל(מד) חש ה' מלמד ומרמז לנו על רצונו לפעול את פעולת הגאולה בצורה מהירה והחלטית לא ב - "בעתה" אלא גאולה של ב-"אחישנה".
המרגלים יצאו לדרך: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן"(במדבר יג, כב). כולם עלו לנגב אך רק אחד מהם בא ברצונו לחברון מלשון חבור. עליו כותב רש"י: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם" ומצאתי רמז בשם כלב בן יפנה אשר הפנה פנים מהמרגלים אל פני ה' ככתוב: "וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ"(במדבר יג ל) רבי נתן תלמידו של רבי נחמן כותב על הסגולה המוכחת ש-"כֹּחַ קְדֻשַּׁת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזָּכוּ לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁזָּכוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה שֶׁמִּתְגַּבְּרִים מְאֹד עֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁרוֹצִים לִפְגֹּם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן הָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה...כִּי כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא כְּלָלִיּוּת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִשְׁתַּטְּחִים הַמְנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים ...עַד שֶׁרָאָה כָּלֵב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעָם כִּי אִם עַל-יְדֵי כֹּחַ קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קִבְרֵי הָאָבוֹת שֶׁהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עֲלֵיהֶם וְעַל-כֵּן כָּל קְרִיעַת יַם-סוּף הָיָה עַל-יְדֵי כֹּחַ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת קֶבֶר הַצַּדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה".(לקוטי הלכות בציעת הפת ה, מז). לכן כה חשוב להבין את כחם של הצדיקים לגאול אותנו בפרט וגם בכלל גם לאחר שנסתלקו ובאו למנוחתם.
לשמע דבת המרגלים "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ"(במדבר יד, י-יא) אונקלוס מתרגם את יְנַאֲצֻנִי (אותיות אני נצי) בתיבה מְרַגְזִין (אותיות גם רזין וסודות). כי כאשר איש ישראלי מחזיק אצלו בפנים רגש כמו של נץ דורס הוא מרגיז ומכעיס לא רק את עצמו אלא גם את ה'. כי בכל נברא יש קדושה אלוקית. והסודות, הם אותם נאצים אותיות נאץ ים(גימטריא הגאולה). שהרי הם נסו להשמידנו, את העם הנבחר, צאן מרעיתו שבחרו ה'. אבל אז זכינו גם בראשית גאולתנו בעצמאות מדינתו היא מדינת ישראל.
ובע"ה נזכה לגאולה השלימה להקמת סוכת דוד הנופלת ומלכות לבנין בית המקדש ולקבוץ גלויות ולאהבה שאינה תלויה בדבר שתהא שורה בינינו תמיד.
אמן כן יהיה רצון!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה