"אני
לדודי ודודי
לי" לאור פרשת שופטים / יוסף בלו
https://images.app.goo.gl/x3aMKa2jwsfLG65Q6
פרשת השבוע הפרושה לפנינו היא פרשת שופטים, כמו שכתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ
בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת
הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק"(דברים טז,יח). עתה, כבר אנו בחודש אלול, כי בשבת
שעברה זכינו גם לראש החודש ואז קראנו את פרשת ראה,
שאמרו רז"ל כי ראשי תיבות תיבה זו היא "ראה
אלול הגיע".
המרמזים כי יש לראות לא רק בחוש הגשמי אלא בראיה מחשבתית-רוחנית, בהתבוננות בהויה
את אור ה' שהוא השפע הנובע מעצמותו יש מאין, כי האור היה קיים עוד לפני הבריאה.
החדוש בחודש אלול, "אני
לדודי ודודי לי"
כי הבורא קרוב אלינו ואם נתייגע לבטל את האני שרוצה לפעול רק אם יש פרס, אלא
שירצה לפעול באין פרס, נמצא את הבורא נוגע בנו ממש, כמו שכתוב "יָגַעְתִּי
וּמָצָאתִי תַּאֲמֵן"(בבלי,מגילה ו). ואז נתחזק באמונה באהבתו אותנו,
אהבת חינם, לכן נאמין כי לא נירא מיום הדין בראש השנה.
ה' נוהג עם בריותיו מידה כנגד מידה כחוט השערה, לכן בחודש
אלול יש למנות אצלנו דיינים בכל שער ושער בלבבנו ולדון את מעשינו במשפט
צדק. וגם למנות את השוטרים בכדי להוציא לפועל בשלמות את גזר הדין, המביא לשלום בין
הצדדים הפנימיים שבלבנו: הצד התובע לשינוי את הצד הנתבע המקובע להרגלים של תאוה.
השלום היוצא ממשפט צדק וממידת הדין מעיד דווקא על מידת הרחמים. לכאורה, מידת הדין
גורמת ליראה כמו שופט המושיט בפיו שוט וכמו צדק
שתרגם אונקלוס בתיבה "דִּקְשׁוֹט" וכמו השוטר המישיר
שוט, בכדי לאכוף את גזר הדין בשלמות המביא לשלום כנ"ל ולאהבה הנובעת
ממידת הרחמים של בורא עולם. כמו שכותב דוד המלך "שִׁבְטְךָ
וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"(תהלים כג,ד) כלומר אם נבין כמו דוד
המלך שתכלית ה' שנזכה לרחמיו, לאהבתו ולהיטיב לנו, אז נקבל את דינו ונשוב אליו
בתשובה מתוך אהבה ופחות מתוך יראה.
רבי נחמן מברסלב מפרש את "אני לדודי ודודי
לי": אני לדודי - זה להיות בקי ברצוא: כאשר רצוננו
לרוץ לאור ה' בהתלהבות, ודודי לי - זה להיות בקי בשוב: כאשר שבים
מדבקות בבורא ואף נופלים חלילה למקום ירוד בבשת פנים אבל לא מתייאשים ושבים
שוב אל ה'. ובלשונו: "והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה,
צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת:
"אם אסק שמים ואציעה שאול"(תהלים קלט,ח) הינו בין שיזכה לאיזה עליה,
לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה
בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר...שזהו בחינת בקי
ברצוא...שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס
ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש
ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות
נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה
שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי
בשני הבקיאות האלו"(לקוטי מוהר"ן חלק
א, תורה ו).
אז בע"ה, שנזכה לחיות בהבנה
שחלק מעבודת ה', דווקא לדבוק בו לאחר נפילה וייאוש, התבוננות זו יכולה לנחמנו ולהקל
עלינו לשוב אליו באהבה ובשמחה, והעיקר הוא לשמור על הרצון בדבקות בו, אמן כן יהי רצון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה