יום שבת, 30 בינואר 2021

חידושים לפרשת בשלח

 אשירה לה' – כי האדם עץ השדה / יוסף בלו


https://images.app.goo.gl/PNe59i8xFQgUUeKc9

את פרשת בשלח נקרא לאחר ט"ו בשבט הנודע גם כחג האילנות, וגם השבת הזו נודעת להיות "שבת שירה". כי לאחר קריעת ים סוף יצא כל העם: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ(בשלח יד,לא) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(בשלח טו,א) כותב רש"י: "אז ישיר משה- אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". ועימו שרו כולם כאשר קבלו את הנס ואת השי הישיר מן הבורא. אם נכניס לתיבה שירה את האות א(אלופו של עולם) נקבל כי שורש השירה היא גם ב - השראה ונחת רוח אלוקית. כי רוח דנשמה שורה בלב הנברא. שירה הן גם אותיות הריש או הראש(מתרגום אונקלוס לשפת הקודש) והן אותיות הר-אש. מה שמרמז על הר סיני, כי בעת קבלת התורה, שרתה שם אש ה' כאשר 'נחת' על ההר. שני הארועים היו מכוננים ועיצבו את רוחו של העם, ומה שנחקק בלבותיהם הם האחדות ואש התורה. כמו שכתוב גם: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"(יתרו יט,ב) ומפרש רש"י:שהיו "כאיש אחד בלב אחד".

פרשת בשלח פותחת בפסוק "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא:כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"(שמות יג,יז). ואונקלוס מתרגם "אֲרֵי קָרִיבָא הִיא:אֲרֵי אֲמַר ה', דִּילְמָא יְזוּעוּן עַמָּא בְּמִחְזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם." את התיבות "פֶּן-יִנָּחֵם" תרגם אונקלוס ב- "דִּילְמָא יְזוּעוּן" ומדוע? כי בשלח פרעה את בנ"י, ה' לא רצה להנחות את בנ"י דרך ארץ פלשתים, כי לא רצה שתיוצר דילמא או מבוכה של גלות הדעת, כשאינם יודעים: לאן לפנות? כל דילמא יכולה ליצור זיעה רוחנית כמו לולאה מחזורית של מחשבות. וכמו כן, אף ליצור זיעה גופנית, הנובעת כתוצאה ממאמץ, עומס ופחד.

דילמא הן אותיות די למ א"י

(האות מם עניינה השתוקקות כי ארבעים ימים ולילות ציפו בנ"י לתורה)

א"י(ראשי תיבות - ארץ ישראל): כלומר, הדילמא היא בין ההשתוקקות לפנות לארץ ישראל לבין הרצון של "די לארץ ישראל" ודווקא לחזור לארץ מצרים. יגעתי ומצאתי, רמז במילה דילמא בתיבה זו מופיעה המילה דלי וזהו גם המזל של חודש שבט. ומכל אות במילה דלי ניתן להגיע למילה תלמוד - התורה שבעל פה:

דלתו    יוד        למד

  מ        למד        ל

  ד        תו          תו

כל אות היא רצון אלוקי, לכן יוצא שמהות העבודה שלנו בחודש שבט ומזל הדלי, הוא להשתוקק לה', לשאוף לקבל רק ממנו ולמלא עצמנו במימי תורתו. ולמעשה הפתרון לכל דילמא היא השגה של מנוחה מן התנועה המתישה, באמצעות הנחמה, כמו בעת שירה והשראה של תורת ה', אלוף העולם.

כותב רבי נחמן מברסלב: "דַּע כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאד וְגדֶל יְקַר יְפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם"(ליקוטי מוהר"ן ח"א,סה) ומצווה התורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה,לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית"(דברים כ,יט-כ) כלומר את האילן או הנשמה צריך להשקות במימי התורה ואסור להשחית עץ המחדש לעולם בפירות. כמו הנשמה המחדשת את חידושי התורה הניתנים בהשראה כאשר יוצאים להתבודד עם ה', לשוח בשדה ולמצוא עיצה ותושיה. שנזכה, אמן כן יהי רצון.

יום שני, 4 בינואר 2021

פרשת שמות מרמזת על השנה שהיא מסוגלת לגאולה ועל הקשר לפייק ניוז

 בראשית פרשת שמות, הפרושה לפנינו, מונה התורה את שמות שבטי בני ישראל אבינו, ומצינת כי שבעים נפש היו הראשונים שגלו למצרים וגם מתו שם. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"(שמות א,א) 

כותב בעל הטורים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים. ר''ת שביה שאף כשהיו בשביה שמות בני ישראל לא שינו שמותם שבשביל ד' דברים נגאלו ממצרים בשביל שלא שינו את שמותם וכו' וגם כן ואלה ו' מוסיף על ענין ראשון וימת יוסף ואלה שמות שצוה להם שלא ישנו שמותם ואמר להם אף על פי ששינו שמי צפנת פענח אתם אל תשנו שמותיכם". 

ורש"י מלמד עד כמה ה' מחבב את בנ"י וכותב: "אע"פ שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתתן להודיע מכאן כי נמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" בנ"י נמשלו לכוכבים כי בתיבה כוכב הצירוף כו(26 גימטריא הויה הוא שם ה') כב(22 סך אותיות שפת הקודש) אלו מרמזים על הקשר בין ה' המרחם על בניו כי הם שומרים על אותיות שפת הקודש המרכיבות את שמותם וכך הם מתחברים לבוראם ברוך הוא.


אותיות התיבה שמות וצירופיה מרמזים רבות כמו שאראה להלן: בנ"י מתרבים כשרצים ומתעצמים מאוד גם כלכלית. עד שקם פרעה חדש כיש מאין, אשר לא הכיר את יוסף, ומוציא אל הפועל את עצות יועציו. בכדי להינצל מהמצב הוא בוחר לשעבד בפרך גופני ומייגע את בנ"י, במטרה להתיש גם את כוחם הרוחני עד לבטול התקוה לגאולה. פרשת שמות גימטריא ושת גואל, המרמזים על כך שהפרשה מהווה תשתית של ראיות לסיבה ומסובב של יציאה מגלות של שעבוד כואב של יותר ממאתיים שנה לגאולה על ידי הגואל הוא משה רבינו. תכלית ומהות שמו לא רק להיות משוי וסביל, אלא דווקא להיות פעיל ולמשות ממות אל החיים את בנ"י. וכמו כן ה' הבטיח למשה "לעשות שמות" בארץ מצרים ואז לקבל את התורה אשר גם נרמזת בתיבה שמות אותיות שום תו מה שמרמז, כי יש לשום תשומת לבנו אל התו שהיא התורה כולה, שהרי נכתבה כתו אחד של אותיות ובמסורה הפרידו את התו למלים לפסוקים ולפרשות. התיבה שמות היא גם אותיות שתו מ(מ ימים ולילות השתוקקו בנ"י לתורה) המרמזים כי יש לשתות בהשתוקקות, כצמא למי התורה כי כל התורה הם שמותיו ורצונותיו של הבורא אשר יש לקיימם.



ופרעה התגאה בשקר, כי הוא עשה את היאור וגזר להטביע בו כל תנוק עברי שנולד. והמילדות עברו על צו פרעה,"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים"(שמות א,יז). כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "צדיקי הדור נקראים מילדות העבריות על שעוסקים להוליד בישראל תולדות קדושות של תורה ומעשים טובים...שפרה שמשפרת את הולד...פועה שפועה מדברת והוגה את הולד...כי הצדיקים מחזקים את ישראל ומשפרין אותם על ידי הנקודות הטובות שמוצאים בהן... פועין והוגין ומדברים עם ישראל ושורקין ומצפצפין אליהם לחזקם ולעוררם ולהגביהם ולהרימם מכל מיני שפלות וירידות ונפילות שלהם". 


צו פרעה לא פסח גם על בנם של יוכבד ועמרם. אבל אמו מצאה פתרון של גאולה ובפסוק הבא אפילו נרמז לנו מה קורה לקראת הגאולה וגם על השנה המסוגלת לגאולה השלימה של עם ישראל: "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"



https://images.app.goo.gl/t6M6D6c46CUUMSsbA 

על פי הפשט, יוכבד הצפינה את התינוק, משה, בתבת גמא שנאטמה בחימר ובזפת. שמה אותה בסוף על שפת היאור ומרים אחותו משגיחה עליו מרחוק עד שהגיעה בת פרעה שלמעשה אימצה אותו להיות לו לאם, ומרים הרימה את המצב שאת התינוק תיניק אימו ולא מיניקות מצריות, כך הציעה לבת פרעה וכך היה. כה חשוב הוא ממה אנחנו ניזונים בכדי להגיע להחלטה מושכלת ונכונה...עוד תראו בהמשך.


על פי הרמז, אפשר להתייחס לכל בני האדם שנמצאים למעשה בתיבה הצפה על המים ומוגנים בתוכה ממבול וסערות הצפות וטביעה. התודעה של בני האדם מובלת ולעתים מהונדסת באמצעות כלי התקשורת שמשדרים את התיבה, את המילה, כלומר את המלל והדיבור היוצא משם. וזה הקשר לפרשת שמות גימטריא את השם, כי בכלי התקשורת מהללים או מגדפים את שמות הדמויות המתוקשרות לצורך הובלת דעת קהלפרסום וכדומה. בתיבה מוצפן על פי הפשט גואל ישראל הוא משה רבינו, אך מעבר לזאת יש תיאור למרחב האנושי של בני האדם שבתוך עולם המלל והדבור. העולם הזה של התיבה מורכב מ - גמא, חמר וזפת.


גמא יוצא גימטריא ד"ם אבל גם ר"ת מ'גן ד'וד.

עולם המלל והדיבור זה מה שמאפיין את האדם הנברא והמדבר. מי שזוכה לשלוט על צורת הדיבור הופך להיות מלך מוצלח בעל שם טוב, אוהבים אותו ושמו הולך לפניו. עולם הדבור הוא לעתים עולם אלים, במילה אחת ניתן אפילו לרצוח אדם, כי "מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן"(משלי יח, כא). לכן בני האדם זקוקים להגנות, למגן דוד, להגנתו של מלך המשיח.


חמר זה מלשון חומר, אבל גם חמר אותיות רחם וגימטריא גאל רוח, חמרא זה גם צבע אדום המרמז על דינים, בארמית חמר גם יין.

נכנס יין יצא סוד, אז מהו הסוד? "משיח רוכב על חמור". אבל גם,

עולם המלל והדיבור והתקשורת פועל לעתים מאינטרס אישי ותועלת כלכלית להשיג שפע חומרי עד ששוכחים את המשמעות הערכית לפעול מתוך ענוה ורחמים ולא מתוך גאוה והאגו של דינים. בכדי לתקן את זה יש לפעול מתוך רחמים ואהבה. ולהבין שדרך התיבה חומר מוצפנת על פי רמז גימטריא ראה מח וגם רוח גואל. כלומר, ה' מקדים תרופה למכה, ומראה לנו כי ברא בנו כלי להכיל חכמה והוא במח, אבל מה שיש לנשום ולקבל אל המוח הוא את רוחו של הגואל, שמלמד אותנו איך להשיג גאולה, איך ליישר את המוח בכדי שישפיע לתקן את עקמומיות הלב, לתקן את כוחות הדמיון, הרגש ואת רצון הלב בדרך היושר והקדושה, למרות הסערות של החיצונים האוטמים את הלב מלהקשיב לזולת, מלדייק, מלהיות עדינים, מלרחם ומלאהוב. 

כי הכוחות החיצונים או התקשורת פועלת לעתים מתוך אינטרס זר ללבות שיסוי חברתי וללבות תרבות של שקר, חומריות, בלבול, וטומאה. ומזינה כל זה למח הצופה בה לתכלית של קלקול, אבל התרופה למכה הזאת הוא בתקון ע"י רוח גואל והוא למעשה, משה רבינו, העניו מכל אדם, שהוציא אותנו מעבדות לחירות. ובאמצעותו קבלנו את התורה המורה לנו מה לתקן ואיך לתקן את המח בכדי ליישר לב עקמומי ומקולקל ע"י אותם כוחות חיצוניים ומזיקים. 


משה רבינו מלמד אותנו כי ענוה זו המידה לתקון התקשורת המקולקלת. ענוה זה להעביר 100% מנקודה לנקודה בלי אינטרס אישי או אג'נדה נסתרת. כך היה משה שהיה בבחינת פה אל פה אדבר בו, לכן העביר נקי 100% מהבורא אל עם ישראל ולאנושות כולה, זה השיא שיש לשאוף אליו: "שהתשקורת" צריכה להפוך להיות תקשורת מתוקנת ישרה ומקודשת לפי האמת. 


זפת הוא גם חומר שחור ואוטם לפי הפשט.

על פי רמז, 

זפת אלו אותיות ז"ת שמקיפות את האות פ[ה]


ז"ת ראשי תיבות ז'ין ת'חתונות, אלו 7 ספירות שהן הנהגות של הקב"ה:

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.


כלומר,
 עולם המלל והדיבור והתקשורת לעתים אוטמים אותנו בהחשכה של האמת, בהכחשה ובערבוב. אך גם למכה זו הקדים ה' בתרופה, יש עלינו לתקן 7 הנהגותיו בעולמינו, עולם העשיה. להפוך בסופו של דבר את הדיבור לרמה של מלכות. ככתוב "מלכות פה - תורה שבעל פה קורינן ליה"[פתח אליהו] בתורה שקיבלנו יש בהן הוראות מה לתקן ואיך לתקן? ההלכות מוליכות אותנו לעבור תהליך של תשובה הכולל: הודאה, חרטה וקבלה לעתיד. זה מה שהופך אותנו להשיג מלכות והנהגה עד לביטול החושך באור. ובע"ה יתוקנו כל השבעה שבסופן תתוקן מלכותו של מלך המשיח בן דוד, ונזכה לגילויו בקרוב מאוד.


למי נזכה? למוצפן בתיבה, "וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד"

ותשם אותיות שמות

בה ר"ת ב"ה ב'רוך ה'וא

את הן אבני הבנין לדיבור, כב אותיות הקודש מ א' עד ת'

הילד גימטריא מה ד[לת]

על פי רמז,


45=מה=אדם=לב אחד=גאולה

434=דלת=משיח בן דויד


נזכה למעשה למשיח בן דויד לאחדות ולגאולה שלימה!!!


מתי נזכה לו?

"וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"

זה מרמז על הסוף, על שנת הגאולה המסוגלת היא שנת התש"ף.
וגם שנת התשפ"א לפי הרמז הבא:
שפת היאר - התשפ"א יר (יר בגימטריא יוצא 210)
ולמספר  210  יוצא צירוף מספרים של השנים 2020-2021


התיקון הוא למעשה תיקון "שפת היאר"


שפת מלשון שפתיים ושפה

היאר אותיות ריאה


בכדי שנתקן שפה ברורה, ומדויקת ונקיה, יש לתקן את המרחב התקשורתי באמת הנקייה מאינטרסים מזיקים. איך עושים זאת נושמים אויר נקי לדרך הריאה. על פי תיקוני הזוהר, הריאה היא הבחינה של משה רבינו, עלינו לנשום תורה, לחיות תורה אשר מתקנת ומחייה את המח, המיישר את עקמומיות הלב שהתקלקל ע"י אותם כוחות הסערה של החיצוניים המזיקים אותנו בחושך, מבול ובסכנת טביעה תחת החומריות, כי ריבוי שפע יכול גם לבלבל.


ואקדיש לכם שיר,




בשורת השפה / יוסף בלו 
בביכורים מאז י"ח טבת ה´תשס"ט



אסע ביום ההוא מעיר הבירה

לבשר את הבשורה

בכל ישוב כפר ועיירה



של שבעים אומות עולם

כי שם רצון ללמוד אורה

בשפה הברורה



ללא תרגום לשון ללשון

תלמידי עשרים ושתיים תמונה

המחיים כל אחת בישר ובנקודה



ובהמשך, ה' בוחר להתגלות למשה בסנה הבוער שאינו אוכל על הר חורב. המרמז, כי משה זכה לחיבור נפלא כמו שדיבר עם ה' פה אל פה כחברו הטוב ביותר. 


קבלתי מרבי נחמן מברסלב: כי התיבה חבר הן צירוף אותיות בר חב, המרמזים להלן: 

1. חב מלשון חיוב ו בר אותיות רב, כלומר, ראשית יש חיוב לעשות לנו רב והוא משה רבינו. 


2. וגם שחברים הם ברי או מתרגום בני חב אחד לשני וביניהם יחס של קנין, כמו הצדדים החתומים בשטר חוב. מה שמלמד שאנחנו מחויבים שיהיה אכפת לנו לדאוג אחד לשני. 


3.בר מתרגום בחוץ, חב מלשון לחבב

מרמז על הנהגות משה לצאת אל הבר, החוצה מעצמו, ולחבב הנקודה הטובה בזולתו וכך ליצור קשר של חבור.


ככתוב"עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר
, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"(מסכת אבות א,ו) 


לקוטי עם לועז מביא כי, הסנה גימטריא 120 וכך נרמז למשה על אורך שנות חייו.  ואוסיף, כי בשנים אלו היה עליו לעשות נסים מעל הטבע לטובת גאולת בנ"י. נ"ס הן ראשי תיבות ס'ומך נ'ופלים, שמו של ה', הפוקד על הטבע לסמוך את נפילתנו ולהצילנו כמו מטביעה בים ממש ברגע האחרון. באותו מעמד, ה' קורא למשה "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי"(שמות ג,ט). ואונקלוס מתרגם "הא קבילת בנ"י עאלת לקדמי". ומצאתי כי קבילת גימטריא מקבת, מה שמרמז על עוצמת הכאב והצער של בנ"י בגלות כמו מרוצצים ראשיהם למות ממכות פטיש שקבלו מידי המצרים, משועבדים לכוחות החושך.



ובארץ מדין נולד למשה בן בכור וקראו גרשם "כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה"(שמות ב,כב) וכך התגלגל כי גרשם המהווה את התולדה של משה התגשם בסוף הפרשה כאשר ה' מבטיח למשה לאור הרעה במצב בנ"י "עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".



אז בעזרת ה', שנצליח לגרש את היצר הרע מתוכנו וללכת בדרך הישר אל הטוב, ונזכה לנשום דרך הריאה, תורה מחייה של צדיק וגואל הוא משה רבינו לתקון המח והשכל ליישר את ליבנו, את כוחות הדמיון, הרגש והרצון ונזכה לתקן שפה ברורה, ולגאולה השלמה בשנת התש"ף.


אמן כן יהי רצון!!!





יום חמישי, 22 באוקטובר 2020

סוד הרפואה לכאב

מדוע אנחנו מרגישים כאב?

וכיצד נוכל למנוע כאב?

ואיך אפשר לרפא אותו?



לפי שטח הרמז שבפרד"ס התורה נמצאה התשובה בתיבה כאב בעצמה. 

על פי הרמז:

 כאב בגימטריא 23 

 10 בגימטריא אגו 

 13 בגימטריא אהבה וגם אחד 

כלומר  23=כאב=אגו אהבה=אגו אחד

וגם... 

כאב אותיות כ אב 

האות כ לפי הזוהר זו ספירת כתר 

ומי הוא אבינו? הלא הוא גם מלכנו, הקדוש ברוך הוא.


אז די לחכימא ברמיזא,

והרי באור הרמז, נמצא כי כאשר יש מי שמדמיין שהוא האחד או הראשון בכל, זה מביא אותו לגאוה, לתאוה ולרצון של לקבל בעל מנת לקבל לעצמו מהזולת, רצון זה נקרא האגו. 

לכן, אם יש למישהו אגו אז כאשר הוא אוהב או משפיע הוא מצפה לקבל חזרה, ההשפעה שלו תלויה במה שיקבל ואם הוא לא יקבל חזרה הוא ירגיש כאב, תסכול וכעס. זוהי למעשה הגדרה של אהבה שתלויה בדבר, ומתי שבטל הדבר בו הוא תלוי אז בטלה האהבה. 

לעניות דעתי ובלשון המעטה האגואיסט אינו אוהב אלא עוסק בנתינה. כי את המילה נתנ אפשר לקרוא מימין לשמאל ושמאל לימין ובתוכה נמצא ציווי כפול של תן! מה שמרמז על רצון של קבלה תמורת השפעה.

על פי בעל הסולם, את הרצון לקבל אי אפשר לבטל שהרי הוא חומר הבריאה. כלומר, לכל הנבראים: דומם צומח חי ומדבר, יש רצון לקבל בשיעור ובאיכות שונה. בני האדם שותים אוכלים ישנים כמו בהמות כי לגוף יש רצון שחייב לקבל שפע בכדי לתפקד. לבני האדם יש רצון מפותח יותר כמו להשיג מושכלות שליטה כבוד עושר ועוד...

מאותו חומר ניתן ליצור צורות שונות, לדוגמה, מזכוכית ניתן ליצור כוסות או צלחות וכו'. ואם חומר הבריאה הוא הרצון לקבל ניתן ליצור צורה של בעל מנת להשפיע. 

כלומר התיקון של האגואיזם הוא בתקון הרצון והוא הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. 

מי שמשיג את הרצון הזה הופך להיות אוהב ועניו, והוא לא מצפה לקבל דבר על ההשפעה שלו, כל מגמתו הוא להוסיף אהבה. 

איך אומר אבא שלי לא על כל דבר צריך לשמוע מילת תודה.

שעורי הכאב הם שעורים של אבינו ומלכנו הקב"ה, בכדי שנשיג את  מידת האהבה שאינה תלויה בדבר, על ידי תיקון הרצון: לקבל בעל מנת להשפיע, ללמוד וללמד והכי חשוב גם ליישם.

זוהי למעשה התרופה בכדי למנוע כאב ולרפא אותו כמו כן, את הכעס, והתסכול שחווים מהסביבה כאשר אנו תלויים במה נקבל תמורת השפעה.

אז הגיע העת לאהוב!!!

אהבה שאינה תלויה בדבר!!!

אמן כן יהיה רצון!!!







יום שלישי, 18 באוגוסט 2020

פרשת שופטים

 

"אני לדודי ודודי לי" לאור פרשת שופטים / יוסף בלו


https://images.app.goo.gl/x3aMKa2jwsfLG65Q6


פרשת השבוע הפרושה לפנינו היא פרשת שופטים, כמו שכתוב  "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק"(דברים טז,יח). עתה, כבר אנו בחודש אלול, כי בשבת שעברה זכינו גם לראש החודש ואז קראנו את פרשת ראה, שאמרו רז"ל כי ראשי תיבות תיבה זו היא "ראה אלול הגיע". המרמזים כי יש לראות לא רק בחוש הגשמי אלא בראיה מחשבתית-רוחנית, בהתבוננות בהויה את אור ה' שהוא השפע הנובע מעצמותו יש מאין, כי האור היה קיים עוד לפני הבריאה.

החדוש בחודש אלול, "אני לדודי ודודי לי" כי הבורא קרוב אלינו ואם נתייגע לבטל את האני שרוצה לפעול רק אם יש פרס, אלא שירצה לפעול באין פרס, נמצא את הבורא נוגע בנו ממש, כמו שכתוב "יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמֵן"(בבלי,מגילה ו). ואז נתחזק באמונה באהבתו אותנו, אהבת חינם, לכן נאמין כי לא נירא מיום הדין בראש השנה.

ה' נוהג עם בריותיו מידה כנגד מידה כחוט השערה, לכן בחודש אלול יש למנות אצלנו דיינים בכל שער ושער בלבבנו ולדון את מעשינו במשפט צדק. וגם למנות את השוטרים בכדי להוציא לפועל בשלמות את גזר הדין, המביא לשלום בין הצדדים הפנימיים שבלבנו: הצד התובע לשינוי את הצד הנתבע המקובע להרגלים של תאוה. השלום היוצא ממשפט צדק וממידת הדין מעיד דווקא על מידת הרחמים. לכאורה, מידת הדין גורמת ליראה כמו שופט המושיט בפיו שוט וכמו צדק שתרגם אונקלוס בתיבה "דִּקְשׁוֹט" וכמו השוטר המישיר שוט, בכדי לאכוף את גזר הדין בשלמות המביא לשלום כנ"ל ולאהבה הנובעת ממידת הרחמים של בורא עולם. כמו שכותב דוד המלך "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"(תהלים כג,ד) כלומר אם נבין כמו דוד המלך שתכלית ה' שנזכה לרחמיו, לאהבתו ולהיטיב לנו, אז נקבל את דינו ונשוב אליו בתשובה מתוך אהבה ופחות מתוך יראה.

רבי נחמן מברסלב מפרש את "אני לדודי ודודי לי": אני לדודי - זה להיות בקי ברצוא: כאשר רצוננו לרוץ לאור ה' בהתלהבות, ודודי לי - זה להיות בקי בשוב: כאשר שבים מדבקות בבורא ואף נופלים חלילה למקום ירוד בבשת פנים אבל לא מתייאשים ושבים שוב אל ה'. ובלשונו: "והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול"(תהלים קלט,ח) הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר...שזהו בחינת בקי ברצוא...שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו"(לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ו).

אז בע"ה, שנזכה לחיות בהבנה שחלק מעבודת ה', דווקא לדבוק בו לאחר נפילה וייאוש, התבוננות זו יכולה לנחמנו ולהקל עלינו לשוב אליו באהבה ובשמחה, והעיקר הוא לשמור על הרצון בדבקות בו, אמן כן יהי רצון.



יום שני, 17 באוגוסט 2020

פרשת ראה

בסוד הלשון

יוסף בלו



פרשת השבוע עוסקת בחוש הראיה ובהתבוננות: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה" (דברים יא, כו). כותב בעל הטורים: "ראה עשרת הדברות שפתח ב'אנכי' ותקיים אותם כי כל המצות כלולות בהם". כלומר, משה רבינו מזכיר לבנ"י את הדיבר הראשון אשר שמעו מפי ה' במעמד הר סיני: "אנכי ה' א-לוהיך" (שמות כ, ב). בדרך זו, משה רבינו מכוון את עם ישראל לרושם החוויה, בכדי להתבונן פנימה ולהבין במחשבת הלב את החשיבות שרואה בהם הבורא, אשר בחר להתחבר רק עימם על מנת לתת להם את תורתו, ועל כן, כמה חשוב אצלו שישמרו את מצוותיו. אונקלוס מתרגם את התיבה רְאֵה בתיבה חֲזֵי, שהרי התגלות ה' על הר סיני הייתה נס מעל הטבע, כמו מחזה נבואי של גאולה, מחזה שבו ראו כל בנ"י את הקולות בהיותם עומדים סביב ההר, כאיש אחד בלב אחד, ובמדרגה רוחנית של אדם הראשון לפני החטא. יגעתי ומצאתי, כי גימטריא משותפת לתיבות רְאֵה חֲזֵי יוצא רוח טוב, אחיה אור וגם רז ה': אגו אח, המרמזים כי מעמד הר סיני היה מעמד רוחני של הטבה, שבו רצה ה' להחיות את בנ"י בשפע אין סופי באמצעות מתן תורתו היא אור חוכמתו. ורמז לנו סוד, שבכדי להשיג את ההטבה עלינו לבחור בין פירוד לאחדות: האם להישאר עם האגו והאנוכיות או להתחבר עם הזולת מתוך הרגש של אחווה. כותב הבן איש חי: "אך עיקר האחדות אשר תהיה עוזרת לישראל במיתוק הגבורות היא אחדות שתהיה שלמה בלב, דהיינו שיהיה לישראל לב אחד, כי לכך נקראו "אדם" שהוא גימטריא לב אחד, שעולה מספר מ"ה, ולכן הגאולה שהיא מספר מ"ה תלויה בשלמות לב אחד" (פירוש נחמת ציון מגילת איכה ה, א). יגעתי ומצאתי כי בתיבה גאולה צירוף ל(מד) גאוה, כלומר מי שלומד לתקן את מידת הגאוה זוכה לאט לאט, לקנות את מידת הענוה, שהיא שורש לכל המדות הטובות. ולמעשה, בדרך זו ניתן לתקן רצון אגואיסטי של קבלה לעצמי ברצון אלטרואיסטי של השפעה לזולת, מה שמוסיף לחבור ולאחדות. כלומר תיקון הגאוה מביאה לענוה, ענוה מביאה לאחדות, אחדות מביאה מיתוק הגבורות בשלימות ולגאולה השלימה.

עולה השאלה, אם אור ה' הוא טוב ומיטיב לכל נברא אז איך השפעת האור המבורכת הופכת להיות קללה? לעניות דעתי, בתיבה אור יש רק אות רי"ש אחת, כלומר ראשות אחת של ה', לכן מתוך שפלות וענוה האור נתפש כברכה גם אם הרצוי אינו המצוי. אך אם נוספת עוד אות רי"ש, כלומר עוד ראשות של הנברא לראשותו של הבורא אז מתקבלת המילה ארור, המרמז כי מתוך גאוה של הנברא אותו האור נתפש בצורה עקמומית כקללה כמו מקל המכה אותו בדין. כלומר, הכל תלוי בתפישת הכלי של המקבל את האור. מצאתי חיזוק אצל רבי נחמן מברסלב: "כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד, אַך הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל... אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך" (לקוטי מוהר"ן חלק א תורה קעב). כלומר, ככל שהאדם כלול פחות מהעולם הזה הגשמי אלא כלול יותר בעולם הרוחני, הוא עושה פחות צל לעצמו ויכול לקבל יותר אור מה' יתברך. ככל שלאדם יש יותר גאוה הוא פועל מעשים בבחינת ר"ע (ר"ת רצון עצמי), כלומר פועל מעשים על מנת לקבל לעצמו, ולעתים גם רומס את הזולת. ומעשה גשמי עושה צל, המונע את השפע האלוקי ומביא רק חסרון בסופו של דבר. לכן, דווקא מי שמשתדל לתקן את הגאוה זוכה להשלים את חסרונותיו.

לעניין הברכה והקללה כתוב במדרש תנחומא לפרשת ראה: "כשבא משה לברכנו, מעט ברכנו. וכשבא לקללנו, הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים, שלושים פסוקים חסר אחד והברכות אחד עשר. אמר רבי שמואל: מי שמביט בהן, מוצא הברכות יתרות על הקללות. כיצד: בברכות פתח באל"ףאם בחקתי תלכו, וסיים בתי"ו, ואולך אתכם קוממיות, שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו. והקללות פתח בוא"וואם לא תשמעו, וסיים בה"א, ביד משה. בין וא"ו וה"א אין כלום". כלומר אם נתבונן, אז גם אם הקללה-הדין-צד השמאל נראה לכאורה מתגבר על צד הברכה-החסד-צד הימין, אפילו בהפרש של חי קללות על הברכות, יש לזכור כי גם בשמאל נמצא שם אל, כלומר נמצא שם חסד. ואם לא היה חסד לא היתה מציאות של קללות אלא רק של ברכות. ובנוסף, איכות הברכות גוברות על כמות הקללות, כי הברכות שבורכו בנ"י כלולות בין אל"ף לבין תי"ו, הן כ"ב אותיות שפת הקודש, רצון הכולל את כל אותיות הברכות. לעומת זאת, הקללות כלולות בין וא"ו לבין ה"א. וכמו שבין אותיות אלו אין כלום, מלבד צבע הקלף הלבן, המרמז על השגחת הבורא, יוצא שגם אם חס ושלום הקללות יתגשמו, עם ישראל נמצא תמיד תחת השגחתו של הבורא יתברך, בכדי שנשיג רצון מתוקן של השפעה לזולת, ובכדי שנשיג את מידת הענוה, ונזכה לגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון.

יום חמישי, 6 באוגוסט 2020

על שמע ישראל ואהבת חינם - לפרשת ואתחנן

בסוד הלשון  

(יוסף בלו)



בפרשת ואתחנן משה רבנו משתוקק לעבור את הירדן ולהיכנס אל ארץ ישראל, למרות גזירת הבורא לא לעבור את הירדן. על כן, פותחת הפרשה בפסוק "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (דברים ג, כג-כה). בעל הטורים מלמד אותנו שבכדי שישמע ה' את תפילתנו יש לשיר אליו: "'ואתחנן' היא בגימטריא 'שירה' שאמר לפניו שירה כדי שישמע תפילתו". אותיות התיבה ואתחנן מרמזות להלן, כי משה משתמש באות וו החבור: לחבר באמצעות את, הן כל כ"ב אותיות הקודש, תפילה מלאת חיות וח"ן, ר"ת חכמת נסתר פנימית. ללמדנו: כי כדי להניע את ה' לבטל את גזירתו, לא על ידי תמורת מעשיו הטובים שצבר משה רבינו בחייו, אלא מתוך רחמים, להתחנן לה' למתנת חינם. ומביא בילקוט מעם לועז לפרשה, כי התיבות 'משה רבינו' הן גימטריא 'תריג', המרמז כי משה רבינו, שהיה סמוך למיתתו, כסף להיכנס לארץ ישראל, כי רק אז היה זוכה לקיים את כל תרי"ג המצוות בשלמות, כי יש הרבה מצוות שתלויות רק בארץ ישראל. יגעתי ומצאתי חיזוק לכך בתיבות מתנת חינם והוא בצירוף מת חנני תם, המרמזים כי ניתן לקבל מתנה מאת ה' בחינם, אם מתחננים להשיג דבר מה ממנו בתום ושלמות, בצורה של השתוקקות עד כלות הכוחות המעשיים החיוניים לחיים. ויש לראות בכך יראת כבוד לעצם ההשתוקקות הזו. כי ההשתוקקות הזו היא נקיה, ברה וזכה. לכן גם ניתן לאהוב ולהתחבר לנברא כזה, לשמוע לקולה של תחינה, ולתת לו את מבוקשו מבלי לקבל תמורה על הנתינה כלל וכלל. למעשה זה הדבר נקרא אהבת חינם אותיות מתנה מאת אב חי, שהרי אבינו, חי החיים, בעל חותם אמת, נתן לעם ישראל את התורה במתנה על ידי משה רבינו הצדיק, באוהבו אותם על אשר הקדימו כמלאכים נעשה לנשמע. תואר הבורא הוא גם כ- אב טוב ומיטיב, תואר אשר נמצא בתיבות ביום חורבן בית המקדש, ט' באב וביום חג האהבה ט"ו באב. ו-חורבן גימטריא חבור הגאולה. אז, בע"ה, שנזכה להשתמש בחורבן כמחולל של רצון להוסיף עוד אהבת חינם, בכדי להיגאל ממידת הגאווה שתביא לענווה ולחבור ולשלום, אכי"ר.

 

שמע ישראל

כסה שתי עיניך בידך 

בשתי אוזניך

שמע קולך

אלוף זן נפש

שמע קולך

חודר אל רגש

שמע קולך ישראל

ישר עקמומיות ליבך

זך, שיר אל אדונך

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

 

באור

את השיר הכתוב לעיל הנני שר לפני כל קריאת שמע כל פעם מחדש, בכדי לנסות ליישר את עקמומיות הלב. יש לכסות ביד את חוש הראיה בכדי להתרכז בחוש השמיעה, המהווה אמצעי להזין את הנפש באמצעות האוזניים, ואז לשמוע את הקול היוצא מבין השפתיים, קול החודר אל חדרי הלב והרגש ומשם אל כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב (לקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה, לפי אוצר היראה אמונה, טו): "צריך כל אדם להכין את עצמו, ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה בכל יום מחדש בבחינת 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'... וזה בחינת 'שמע ישראל'... כי אף על פי שאנו חזקים באמונתנו הקדושה מכבר משנים קדמוניות, כי ירושה הוא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה דבר ישן, חס ושלום, כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי וכל אדם צריך לילך בזה ולקים זאת להתחדש באמונתנו הקדושה בכל יום מחדש, כי עקר ויסוד כל התורה כולה". אמן כן יהי רצון.

יום חמישי, 9 ביולי 2020

גאולת פנחס - חידושים לפרשת פנחס

בסוד הלשון

יוסף בלו


https://images.app.goo.gl/FmSAX5oWoWBiGqN88

ראשית אפתח בשיר, לכבוד המלאך אליהו הנביא:

אליהו / יוסף בלו
בביכורים מאז י"א סיון ה´תש"ע


האורח שבא ונעלם

המגיע מבלי שתדע

ללא שום הזמנה

לפחות פעם בשנה

אחד מן העולם הזה

אחד מן העולם הבא


העובר בין העולמות

העוצר את הזמן

פעם שם הוא

פעם הוא כאן

המבקר בכל עולם

המעמיד בן אדם במבחן


רודף וקנאי האמת

אייכה באמת?


[אליהו, הו אליהו]

מצפה אני אליך

וירא אף פי כמה

למראה עיניך

ברוך בואך

אעשה כל שתבקש

אותך אשמש

אך אנא

גלה לי את הרזים

למדני אורחות חיים

למדני את סודות התורה

לי השמחה והאורה


ועתה נתחיל מחידושיי לפרשה,

"איזהו חכם הלומד מכל אדם, שנאמר: מכל מלמדי השכלתי" (מסכת אבות, פרק ד, משנה א)

איזהו חכם? הלומד מכל אדם. ותשובתי הראשונה למשנה היא  בעצם אותיות המשנה, זו היא חכמה - ולמד מכל אדם! המשנה משיבה, כי להיות חכם נעוץ בציווי ה' ללמוד ולהשכיל מכל אדם. ותשובתי השנייה למשנה גם היא בעצם אותיות המשנה, זו היא חכמה - הוא הלומד, מכיל כל אדם. עולה השאלה, איך ניתן להכיל כל אדם? לעניות דעתי ניתן להכיל כל אדם באמצעות חוכמה, אותיות כוח מה' לזמן שיעורים בהוויה של הנברא, ומהו שיעור? מלשון מידה, וכמו שבציווי המילה למד מסתתרת המילה מד כמו כלי מדידה רוחני של ה', המרמזים כי מטרת שעורי ה' בהוויית בן האדם הוא להשכילו באמצעות תיקון מידותיו להדמות למידות האל. מה משמעות המילה במשנה השכלתי? השכלתי הן אותיות ה' שית שכל, ככלל היא היכולת של אדם, ללמוד באמצעות התבוננות ושינון השעורים המזומנים מאת ה' לבנות תשתית רוחנית של כלים. הכלים  הללו הם בעצם שני סוגים של רצונות, סוג ראשון של רצון, זה לקבל הנאה על מנת לקבל, רצון זה הוא בעל חסרון, שהרי המקבל לא מבקש חבור עם מעניק התענוג. סוג שני של רצון, זה לקבל הנאה על מנת להשפיע, רצון זה שלם, כי מקבל התענוג מבקש חבור עם מעניק התענוג, כי רצון המקבל להשיב תענוג למעניק התענוג שלו. הבורא ברא את הרצון לקבל, חומר הבריאה כולה, חומר אשר לא ניתן לבטול, אך ניתן לנברא היכולת להשוות את צורת החומר לרצון ההשפעה של הבורא, מצורה של על מנת לקבל לצורה של על מנת להשפיע. כאשר ידמה האדם למידות ה' יוכל להשכיל, להשתלם ולחיות לפי מידות הענווה, היראה והאהבה ו- יג' מידות הרחמים של ה' וכך להכיל כל אדם. להיות כמשה רבינו, שהכיל כל אחד משישים רבוא בנ"י, כמו הבורא השלם בכל שלמות המכיל את הכל.

בפרשת השבוע פנחס חס על כל בנ"י, חפן בידיו רומח ודקר למות את בתו של בלק המדינית ואת נשיא שבט שמעון יחדיו כי הוא קנא לה'. וכמו שהשתוקקו בנ"י ללוחות הברית מ"ם ימים ולילות, כך השתוקק פנחס לרחם גם לקנא לרוח בנ"י ולהצילם מכליה על ידי הקדוש ברוך הוא. פנחסמך מסר את נפשו על קדוש ה' אך סמך את נפילתן של בנ"י מן המוות, והיווה בעצם משען לכל העם כבורא בעצמו אשר נפח חיים באדם הראשון. פנחס למעשה הסיח, הסיר וסילק את הזימה משורשה בזכות מעשיו, שנבעו מתוך מידה של קנאה לבורא, ובאותה מידה הבורא קנא לבנ"י כי זנו ועבדו עבודה זרה לאלילים אחרים של המואבים והמדיינים. השם פנחס הן אותיות נס פח השמן הקדוש שלא טומא ונחתם בחתימה של הכהן הגדול. ואכן פנחס זכה שממנו תצא משפחת הכהונה לעולמי עד כי כיפר על בנ"י, והזוהר גם מוסיף כי מחמת הפחד של פנחס מהמוני בני שמעון הנוקמים פרחה נשמתו ואז נכללו בו הנשמות של נדב ואביהוא, לכן הרוויח את מקומם וראוי היה להיות כהן גדול (זהר פנחס סעיף עג).

בזוהר נכתב כי פנחס הוא למעשה אליהו הנביא (זהר פנחס סעיף לו) אשר זכה לבשר על הגאולה של עם ישראל באחרית הימים. אין זה פלא כי זה היה בזכות פנחס, אשר למעשה היה גואל של בנ"י מן האבדון לעולמי עולמים. אז איך ניתן להיגאל? יגעתי ומצאתי כי במילה גאולה יש הצרוף למד גאוה. כלומר, בכדי להשיג גאולה מן השעבוד לרצונות הבהמיים, יש בשלב הראשון, על כל אחד ואחד ללמוד ולהכיר את עצמו מעצמו ומהסביבה היכן הוא גאוותן, אנוכי ואגוצנטרי היכן הוא פועל לקבל לעצמו ופחות בכדי להשפיע ולהתחבר בצורה הנקייה ביותר לסובבים אותו. והיכן הוא פחות מדמה את עצמו למידות ההשפעה של הבורא, המתבטא במתנות חינם שחנן אותו האל, אשר נועדו לשמשו לתועלת של חבור והשפעה לזולת. בשלב השני, יש לתקן את האגו כלומר ללמוד, ללמד וליישם את ספירות ההנהגה של הבורא הנרמזות במילה "אגו" : "א"- מלכות או כתר "ג"- חכמה בינה דעת "ו" - חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. 

אז בע"ה, בזכות זה שנגאל מן הגאוה נזכה לבוא אליהו הנביא אשר יבשר לנו על הגאולה בבוא משיח צדקנו, אמן כן יהי רצון.


יום חמישי, 2 ביולי 2020

תשובת המשקל - פרשת בלק

תשובת המשקל – פרשת בלק

בסוד הלשון

יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/axFESeS5vb43yWT56

בשבת הקרובה נקרא את פרשת בלק, "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי"(במדבר כב, ב) רש"י מפרש: "אמר, אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם, לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויגר מואב". כלומר, לנוכח נצחון בני ישראל בראשות משה רבנו על האמורי ומלכיהם הגיבורים: סחון ועוג. אז אחזה יראה במואב לכן שתפו פעולה עם אויבם מדין ואף המליכו את הנסיך המדייני בלק בן צפור, להיות מלך מואב. מצאתי  צירופים כאשר מחברים התיבות מדין עם מואב והם מד"מ(ר"ת מחשבה, דבור, מעשה), אויב ן(יום החמישים לספירת העומר). אלו מרמזים כי עמים אלו היו אויבים וניסו לפעול בכל רבדי המציאות במחשבה, דבור ומעשה כנגד עם ישראל ומשיחו. כי יום החמישים לספירת העומר הוא יום הולדתו והסתלקותו של משיח ה', דוד המלך ע"ה, שהיה צאצא של רות, הנסיכה המואבייה שהתגיירה. אונקלוס מחזק זאת בתרגומו את התיבה "וַיַּרְא"(אותיות אורי) ב-"וַחֲזָא"( אותיות אחזו גם ר"ת אז חס ושלום). והם מרמזים על חוכמתו של בלק, אשר חזה את העתיד אודות דוד המלך וגם אחזו יראה, מאור הבורא הרוחני, אשר נלחם את מלחמות בנ"י. לכן חשש כי אז, חס ושלום סופם לכליה. לכן בלק הבין שדרך המלחמה בבנ"י הוא רק במימד הרוחני וקללות הן עזר רב. ואכן בעל הטורים מחזק בכותבו על השם בלק: "וירא בלק. בא ללוק דמן של ישראל. בן צפור. שעף עליהם כצפור לקללם". וכמו כן, מצאתי צירופים, המודגשים, לשמו בן צפור המרמזים: כי למרות שבלק ידע שהוא נברא: בן צור פיו של הבורא, אשר ברא הכל בדבור, רצה להצר את פי ה' בדבור. ומכאן למעשה גם להצר את צעדי בנ"י ואת פיו של משה רבינו, המהווה את צד הקדושה. לכן בלק בחר בבלעם מצד הטומאה, אשר מהווה משקל כנגד משה. וכך חשב שבלעם יקל עליו באמצעות קללותיו.

בלק מצווה את בלעם " קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה"(במדבר כב, יז) צירופי תיבות הפסוק מרמזים על בלק כמצווה: פתח פיך בלעם והשתמש בו לקלל את בנ"י בכל אותיות הקודש, מא' ועד ת', בכדי שהקב"ה והעם הזה בנ"י יהיו לי לנצח. ובלעם אז ישב בפתורה אותיות פה תורה. מה שמחזק את ענין הרצון של בלק ואמונתו בבלעם, שיכול להורות בהגוי פיו קללות וכך להוות משקל של טומאה כנגד פה התורה של משה רבנו, המורה את הלכות התורה הקדושה לבנ"י. גם יגעתי ומצאתי בתיבה משקל את התיבה משה חסר האות ה ואת התיבה בלק חסר האות ב, מצירוף האותיות יוצאת המילה ב"ה, ר"ת ברוך הוא, וזה עם ישראל. כמו שה' אומר לבלעם לפני שיצא לדרכו למואב: "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" עם ישראל. כותב רבי נחמן מברסלב: "גַּם אוֹתִיּוֹת בִּלְעָם מְרַמְּזִין שֶׁהוּא בַּקְּלִפָּה כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה כִּי ב' הִיא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה, וְל' הִיא סוֹף הַתּוֹרָה, וְע' כְּנֶגֶד שִׁבְעִים פָּנִים, וּמ' כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה"( לקוטי מוהר"ן תורה לו, ב). ומצאתי רמז, כי מ' גימטריא גואל. כלומר לבסוף, בלק לא קבל מבלעם את מבוקשו, לכן קבל עליו בכעסו. כי למרות שבלעם רצה ראשית לקלל ולבלע את התורה, שניתנה ביום ה- מ', יצא לבסוף מברך את בנ"י. כי ה' הוא גואלם. מבין הברכות שברך בלעם לאחרית הימים היא הברכה: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"(במדבר כג, ט) ומדוע לא יתחשב בגוים? מצאתי כי עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן זה אותיות עמל בדד כיש ן. המרמזים, שנולדנו לעמול בתורה ולהתבודד עם ה' בתפילה, ולבקש רחמים ממנו בכדי לזכות ממנו בכל היש. שזה מלוא ההנאה שרוצה ה' למלא אותנו לעתיד לבוא. כמו שהיה כשקבלנו את השפע, היא התורה, ביום ה-ן הוא יום החמישים לספירת העומר. ובעל הטורים כותב: לבדד ישכן בגימטריא בימי משיח. ומצאתי כי לבדד גימטריא גואל והצירוף לב דד, הם מרמזים כי בימי המשיח ישכן בינינו גואל עם ישראל. ויהפוך את מידת הדין למידת הרחמים, כמו שהדם האדום  שבלב הופך לחלב הלבן של דדי האם, המזינה את התינוק באהבה וברחמים.

בלעם ובלק היו ממש כעם העמלק הנלחם במצח נחושה בבנ"י ובבורא בעצמו למרות ההשגחה הנסית במדבר. בחבור תיבות בלק ו- בלעם יוצא בעמלק עליו כותב רבי נתן "וכל יצר מחשבות לבו רק' רע' כל' היום' סופי תיבות עמלק בבחינת "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אבד"(לקוטי הלכות יורה דעה,הלכות סימני בהמה וחיה טהורה ,הלכה ד). כלומר בלעם מנבא את אובדן העמלק על ידי משיח ה' באחרית הימים, ויוצא מזה שהוא מנבא גם את אובדנו הרוחני שלו ושל בלק. אבל מתוך יצרו הרע לא נכנע ויעץ לבלק כי ה' שונא זימה. לכן שלח בלק את בנות מואב ומדיין לזנות עם ישראל, אשר החלו לעבוד עבודה זרה שלהם, עד שאפילו נשיא שבט שמעון זנה בפרהסיא עם בתו של בלק. ואז החלה מגיפה של בני שמעון עד שפנחס קנא לה': "וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"(במדבר כה, ח).

ובע"ה נזכה ללמוד מפנחס ולזכור כי מה שבא בצורה של קל וגם יפה זוהי בעצם הקליפה, ואז יש לקנא לה'. כי בעת מלחמות היצר יש בידינו הבחירה: לבחור בה' תמיד ולהדמות למדות ההשפעה שלו, "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד"(איוב ה, ז), אמן כן יהי רצון.


יום רביעי, 17 ביוני 2020

מחלוקת לשם שמיים ומחלוקת שלא לשם שמיים

                            
 מחלוקת לשם שמיים
 ומחלוקת שלא לשם שמיים    

(יוסף בלו)



ועדיין עוד לא תם חודש סיון, אותיות נסוי, ובפרשה זו אנו עדים על נסיון של קרח "שהקנאה היתרה לשררה הוציאה אותו מן העולם שאין לך מידה מגונה ממידת הקנאה. כמו שאומר התנא בפרקי אבות: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"(מעם לועז, קרח). כבודו של קרח נפגע כי היה ראש בית אב למשפחת הקהתי, אבל משה מינה במקומו את בן דודו אליצפן בן עוזיאל, שהיה האח הקטן מבין כל דודיו, להיות נשיא למשפחת הקהתי. לכן הייתה זו מחלוקת שלא לשם שמיים, כי אז ביקש קרח לחלוק על המינויים של משה רבינו בחשד שלכאורה הוא בודה הכל מלבו.

מצאתי רמז כי אכן החשד הוא רק לכאורה אותיות לך אור ה'. ולמי האור? למשה, כי פניו קרנו לאחר שהוריד את לוחות הברית מהר סיני והוא ראש לכל העם ולראשי כל נשיאי שבטי ישראל בזכות זה שהוציאם ממצרים. רמז נוסף: בתיבה קרח מסתתר הצרוף קח ר(יש), ומתרגום קח ראש, המלמד כי קרח רצה לקחת את המלכות של משה, אך מאחר שמשה כבר היה מלך, ביקש קרח להשיג לפחות את הכהונה בשבילו ובשביל כל שבט לוי. טענתו היא כי כולם ראויים לכהונה, כי "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' מדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז,ג). כלומרקרח ועדתו הסיטו את העם כי למשה ואהרון אין יתרון של קדושה עליהם לאחר שהשכין ה' את שכינתו במשכן. קרח מסביר שלא כבודו מניע אותו אלא אהבתו את ה', אך למעשה אהבה זו של קרח אינה של אש, אלא של קרח קפוא. בתיבה קרח הצירופים חק קר, שהרי הלביש שקר בלבוש שכלי קר בטענה שהבורא הוא המלך היחידי של בנ"י, מה שיוצר מחלוקת על משה ואהרון שהם כופרים במלכות ה', מאחר שבכוחם מתנשאים על בנ"י בשרירות ליבם. בצורה זו קרח למעשה גם הטיל ספק באמונת חכמים של העם בצדיק, כמו לאחר שעברו בנ"י את ים סוף "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"(שמות יד,לא).

על ענין המחלוקת כתבו חז"ל "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ"(מסכת אבות ה,יז). כלומר מחלוקת הלל ושמאי הייתה לצורך ברור האמת, והם הוכיחו אהבה כי גם התחתנו ביניהם, לכן סופה של מחלוקת זו לא רק להתקיים אלא גם בתולדה. רבינו נחמן מברסלב כותב: "מחלקת שהוא לשם שמיים סופה להתקיים... היינו שבאמת היא אהבה... וזה סופה להתקיים, בחינת אהבה... וזה בחינת משה, כי משה הוא בחינת הדעת, שהוא בחינת מחלוקת לשם שמיים, ועל כן משה הוא ראשי-תיבות מ'חלוקת ש'מאי ה'לל, שהם בחינת מחלוקת לשם שמיים. ועל כן היה גאולת מצרים על ידי משה, כי עקר הגאולה על ידי הדעת כמו שכתוב (שמות טז) 'וידעתם כי ה' הוציא אתכם' (ויקרא כג), 'למען ידעו'" (לקוטי מוהר"ן חלק א נו, ח).

כלומר מאחר שלמשה רבינו, נביא הנביאים, היה חבור ודעת עליון לה' יותר מכל בנ"י יכול היה לאהוב ולרחם עליהם כאשר לא הבינו את דרכיו, ולכן יכול היה לגאול, לחבר ולהשלים ביניהם לבין הבורא. מחלוקת שלא לשם שמיים נובעת מתוך תחרות של כבוד של אלו החולקים על הצדיק, וסופה שלא להתקיים. לכן, נמצא במלה מחלוקת מצד אחד, את הצרוף לקח מות לו, כי אכן קרח לקח לו חלק במות עדתו - מחלוקת שלא לשם שמים. ומצד שני - מחלוקת לשם שמים, לקח לו תום ושלמות, כמו שמבקש ה', חי החיים, כי ישלימו אתו, באמצעות למוד תורתו ותורת משה עבדו, כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"(משלי ד, ב).

אותיות המחלוקת מרמזותכי ניתן לתקן בתם ושלמות כשיש רצון בלב לתכלית למוד המח (ראשי תיבות: מצה חמץ) כיצד למצות את עצמנו למרות שלעתים יש החמצות. אך לאורם של לו הצדיקים בכל דור ודור, שיש לחפש ולבקש לפרש לנו הדרכים של התשובה בעת ריחוק מהבורא וק' ברכות שתקן דוד המלך משיח ה' בכל יום ויום, ניתן למחול לעצמנו ולזולת, ולקוות לטוב בעת מציאת נקודת הזכות בכל אחד ואחד מאתנו. 

אמן כן יהי רצון!!!

פוסט אחרון

ה׳תשפ״ז סוד פלאי ומהו החומר האפל?

המספר 666 הוא המבטא חומר יסודי בסיסי, אך אנחנו חיים במציאות הדמיונית של החומר, שהרי רובו ריק. ספירת היסוד היא ספירה שישית והיא מיוחסת ליוסף ...