בסוד הלשון
(יוסף בלו)
פרשת השבוע צמודה לחג השבועות והיא פרשת נשא מלשון נשואין, שהרי ו' בסיון הוא יום הנשואין בין ה' לעמו ישראל. בתאריך זה חגגנו וחוגגים כל שנה את 'חג מתן תורה', שהרי מפי ה' הוא נותן לנו את עשרת הדברות, אשר חקוקות בשתי לוחות הברית. וכל לוח הוא רבוע ואורך כל צלע הרבוע הוא וו טפחים כנגד התאריך ו' בסיון. החודש סיון הן אותיות נסוי והחדוש שבכל שנה, כי הבורא נותן את תורתו מחדש, כמו יש מאין, לעמו ישראל. תורה גימטריא ר"ת[ראשי תיבות] א"י[ארץ ישראל] שכן תכלית התורה שעם ישראל ישמור על מצוותיה בחברה שגם מקימה מלכות.
למעשה ביום החמישים לאחר תום ספירת העומר, הן שבע השבועות מיום יציאת מצרים הוא חג הפסח, המהווה את יום הארוסין בין ה' לעמו ישראל. החתן והכלה מתקדשים ומחדשים השבועה ביניהם לנאמנות. לכן, נקרא 'חג מתן תורה' גם 'חג השבועות' מלשון שבועה "האחת, שה' נשבע כי לא יחליף את העם הנבחר. והשניה, שעל עם ישראל להיות נאמן ולא להחליף את האל האחד באל אחר"(טור ברקת). יגעתי ומצאתי רמז, כי התיבה שבועות, הן אותיות ע' בושות. מאחר שעל כל אומה ואומה מבין שבעים האומות להתבייש, כי לא הסכימו להצעת ה' לקבל את התורה עליהם. ובע"ה יחזרו שבעים אומות העולם בדרכי תשובה ובקיום שבעת מצוות בני נח, להאמין באמונה שלמה בבורא עולם, אשר מעולם לא חזר בו משבועתו להיות מלך של עם ישראל.
רמז נוסף מצאתי, המחבר בין פרשת נשא לבין חג מתן התורה, כי התיבה נשא הן אותיות אש נ'. שהרי ביום ה-נ' הוא יום החמישים, נתנה האש היא התורה, ממלך מלכי המלכים. כמו שכותב רבי נחמן מברסלב: "וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הַמַּלְכוּתּ כמוֹ שֶׁכָּתוּב: הֲלוֹא כּה דְבָרִי כָּאֵש"(לקוטי מוהר"ן ד,ו). מאחר שתכונת האש להאיר, התורה מסוגלת להורות ולהאיר הדרכים לדבוק ולכוון אותנו מעלה לבורא, מלך מלכי המלכים. לכן, משה רבינו וצדיקי הדור אשר דבוקים באש התורה מסוגלים גם לכך. קל וחומר, צאצאי אהרון הצדיק, אלו הכהנים, אשר זכו לנשוא כפים ולברך באהבה את בנ"י: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"(במדבר ו,כב-כז).
רבי נחמן מברסלב כותב: "כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"(לקוטי מוהר"ן ד,ו). חלב בגימטריא מ', ארבעים וגם גואל. ומאחר שחלב-אם הוא לתינוק, המה מרמזים כי בעת קטנות מוחין של ישראל עליהם לתקן ולבקש את הצדיק יסוד עולם כמו שהשתוקקו ארבעים ימים לשובו של משה רבינו גואלם עם תורת ה', בכדי לפרש להם את הדרכים לשוב לזכות לגדלות מוחין, דעת וחבור לבוראם. לכן נוהגים בחג מתן תורה לאכול מאכלי חלב ודבש, גם כי בזאת מבורכת ארץ ישראל "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש"(שמות ג', ח). ידוע כי ארץ היא מלשון לרצות ורצון, כלומר סגולת רצון ישראל הוא להיטיב ברוחב לב ולהשפיע כמו הבורא הטוב והמיטיב בעצמו. התיבה דבש מחזקת זאת, כי דב"ש הן ראשי תיבות שם בן ד', שם זה הוא השם הויה הקדוש בן ארבע האותיות: י-ק-ו-ק. וכמו שמדבורה, שהיא שרץ טמא יוצא דבש טהור, כך בהסתרה שבתוך הסתרה יצא משיח ה', דוד המלך, צאצא של בועז הצדיק ורות המואביה שהתגיירה. בת לעם מואב, שנולד מגילוי עריות בין בנות לוט לאביהם, אחינו של אברהם אבינו. כך למעשה אוחד מחדש מחנה לוט למחנה החסד של אברהם אבינו שהתגשם למעשה בעת בניינה של מלכות דוד המלך.
ו' בסיון הוא גם יום הולדתו והסתלקותו של דוד המלך, מי שכתב את ספר התהלים בו כל ישראלי יכול למצוא ולתקן דרך תשובה חדשה אל ה'. כותב רבי נחמן מברסלב על בחינת המלכות שבכל ישראלי "אשריך ארץ שמלכך בן חורין, שהמלכות יהיה אצלך בן חורין לבלי להשתמש בו להנאתך"(לקוטי מוהר"ן נו,ב).
אז בע"ה, כשנתקן את המלכות תקון שלם לעבוד את ה' בצורה של להשפיע מבלי כוונה לקבל לעצמנו, אז תתגשם הנבואה כי "בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת"(עמוס ט), אמן כן יהי רצון.
