חידושים לחודש ניסן

 בסוד הלשון

(יוסף בלו)

חודש ניסן - ניסיון של אמונה 

https://images.app.goo.gl/WyJ2bKdezosSmhtd6

השבוע קראנו את ההלל של ראש חודש ניסן, הוא ראשון וראש חודש לכל החודשים, נקרא גם חודש האביב, שכן הוא אב ל יב החודשים. ועוד בארץ מצרים ציווה ה' לקדש את החודשים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, א-ב).

חודש הוא מלשון החידוש, כי מונים את ימי החודש מעת מולד הלבנה. ותנועת הרוח בעוצמתה המשתנה דומה לשינוי בעוצמת הארת הירח. הארה אשר מתחדשת במחזור של כל חודש וחודש מחדש ונסמכת על ידי אור השמש. "וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט), כי מונים את ימי השנה לפי מחזור הארת השמש ובהארה זו אין שינוי או חידוש כמו שבשינה אין תנועה והעתק מקום פיזי. אך ההארה הגנוזה בתורה בעת לימודה מכל שטחי הפרד"ס: הפשט, רמז, דרש וסוד היא מחיה בחידושיה והיא מעל הטבע, כי היא נכתבה לפני הבריאה, גם לפני הבריאה של כל המאורות כולם.

הגאולה של פורים בחודש אדר, המסיימת את השנה, סמוכה לגאולה של פסח בחודש ניסן, הפותח את השנה החדשה. אבל בשונה מהגאולה בחודש אדר בדרך הטבע, כי אז נסתר ה' הסתר בתוך הסתר, לכן לכאורה היה "ישן" ושמו רק נרמז במגילת אסתר בשם המלך. הגאולה בחודש ניסן הוא חידוש של התורה, כי ה' מתגלה, בכבודו ובעצמו וגואלנו בדרך של נס המתנוסס, כדגל של עדות לעיני כל אומות העולם, נס אשר מעל לטבע. “וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" (דברים כו, ח).

התיבה ניסן כוללת את התיבה נ"ס ראשי תיבות סומך נופלים שם משמותיו של ה', אשר סמך את נפילתם של בני ישראל מהצרות והשעבוד במצרים. וזה היה באמצעות יוד המכות, אשר היכה ה' בידו החזקה במצרים. ניסן הוא גם מלשון ניסיון של אמונה, כי לפני כל מכה ומכה האמינו וציפו שבטי ישראל מה' וממשה עבדו שיגאלו אותם, אך נחלו אכזבה. כי למעשה לא נגאלו, אלא רק לאחר מכת בכורות, היא המכה העשירית.

והספרה עשר הוא מלשון שעור לתלמידי ה'. ותלמיד הן אותיות תמיד למד. ומה שיש ללמוד לנצח זה להאמין בה' הן בעת מכות ודינים והן בעת גאולה וחסדים. כותב רבי נחמן מברסלב: "עקר הגאלה תלויה באמונה, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון האמונה"(לקוטי מוהר"ן תורה ז,א). ומשיח ה', דוד המלך מהלל את ה': "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"(תהלים כג, ד). כלומר, יש שני צדדים למשל של השבט או המקל. מצד אחד, מקל ההליכה הוא לעתים כמשען, מידת חסד מאת ה', להישען על המקל, בכדי להקל את הליכת רועה הצאן. אך מצד שני, המשען הוא לעתים המעניש, מידת הדין מאת ה', להעניש ולהכות את אלו מהצאן, אשר מתרחקים מדרך הרועה הטוב והמיטיב עמם. כל רצונו הנמשל של ה' הוא מתוך רחמים, לכנס ולהפוך שבטים משועבדים לצוררים, להיות לו לעם אחד ומאוחד וגם להיות בני חורין.

אז בעז"ה נתעורר מהשינה ונזכה לחידוש המציאות, לנס אשר מעל הטבע ולגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון.

 

לפרשת השבוע ויקהל - פקודי

 הוקם המשכן

בסוד הלשון - יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/UDeCcNqtLZYucH8s8

ב

בשבת שתבוא עלינו לטובה נקרא שתי פרשות: ויקהל-פקודי החותמות את ספר שמות. הפרשות תוחמות את תחום הזמן: ממתי שמשה ירד מהר סיני עם הלוחות השניות למחרת יום הכפורים עד לראש חודש ניסן בו הוקם המשכן בשנה השנית ליציאת מצרים.

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם"(ויקהל לה,א). רש"י מפרש: ויקהל משה. למחרת יום הכפורים, כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו" וגם על פי קולו נשמעו לו. משה מכנס רק את עדת בנ"י הנשים והגברים ומפרידם מן הערב רב אשר החטיאו את בנ"י בחטא העגל ומצוה אותם לשמור על השבת ולנדב רק מהם כקהל מאוחד תרומה להקמת המשכן. אשר יתקן את חטא העגל ואז גם להראות לכל הגויים שה' משרה את שכינתו בתוך עדת בנ"י שהרי סלח ומחל לעמו.

אונקלוס מתרגם וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה ב וְאַכְנֵשׁ משֶׁה בהם נמצא הצרוף ו(ימי חול) א(יום השבת) המשכן המרמזים על ו הם ששת ימי החול שתכליתם הראשוני הוא ביום א האחד, של אלופו של עולם וזהו יום השבת בו שבת הבורא במנוחה. ובעל הטורים מפרש: "לַעֲשׂת אֹתָם. אותיות ל' תשע וחסר וי''ו לומר ל''ט מלאכות נעשה אותם בו' ימים ולא בשבת" כלומר ל"ט מלאכות המשכן לא דוחה את מצוות שמירת השבת ולכן כל תולדות ל"ט מלאכות אסורות על בנ"י בשבת קודש.

המשכן הן אותיות שם כהן אשר מממש את עצמו כאשר משמש את בנ"י בעודו עובד במשכן ובבתי המקדש. המשכן הן גם אותיות שם ה' שכן וגם כן השם. המרמזים, כי במשכן שרתה השכינה בכנות וביושר מתוך רצון חיובי של ה' להוסיף ולמשוך את לבבות בנ"י אליו, אשר הוציאם ממצרים. צרוף מיוחד לחודש אדר ופורים בתיבה המשכן הוא המן ש"ך(ראשי תיבות שפתי כהן) המרמזים, כי המן שכך וירד מגדולתו בשל גאותו. ושפתי הכהן הקדושות יכולות רק לעזור לתקן את הגאוה שבלבנו בענווה. רק אם נזכה להיות מתלמידיו של אהרון הכהן ככתוב "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה"(משנה אבות א,יב) כי לא מספיק לאהוב ולרדוף אחר שלום בין הבריות אלא חשוב לקרבן לתורה. כי התורה המורה את הדרכים להשיג אהבה ושלום בין הבריות, ובין הבריות לבוראם, כי לכל בריה יש בה את אור הבורא.

רבי נחמן מברסלב כותב: "וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן כִּי מִשְׁכָּן הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה" 'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן מַשְׁכּוֹן שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"(לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ע)

אז בע"ה שנזכה להתקרב למקום של הצדיקי אמת בכדי שרצוננו ירוץ במשיכה אחר הנהגותיהם לדבוק בבורא יתברך שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. עד שיבנה המשכן מחדש הוא בית המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.