ליל ל"ג בעומר בסימן פרשת אמור

 ליל ל"ג בעומר בסימן פרשת אמור 

בסוד הלשון

(יוסף בלו)

פרשת השבוע היא פרשת אמור ובגימטריא אור גואל וגם גואל רז, המרמזים להשתוקקות העצומה לסודות אורות התורה. כי מ ימים ולילות השתוקקו בנ"י לרדת משה מהר סיני עם לוחות הברית ביום החמישים לספירת העומר. וכך על כל יהודי ויהודי להשתוקק לגילוי אור המשיח גואלנו שהוא סוד של מדינה שלמה. ובשבוע הבא נחגוג את יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, היוצא ביום י"ח באייר, הוא יום ה-ל"ג לספירת העומר. יום של חיות ושמחה בגילוי של אור רזי חדש, יש מאין, ממקום "איה מקום כבודו" לגילוי "במקום "מלא כל הארץ כבודו" בעולמנו שלנו, עולם היש. בזכות ספר הזוהר שכתב הבטיח לנו רשב"י: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא) התורה מישראל. ורבי נחמן מברסלב גילה רמז בסופי תיבות הפסוק הנ"ל את השם יוחאי. כלומר, גם זכות אביו עמדה לו להבטיח כי היהודים יהגו בתורה תמיד ולא תשכח מפי זרעם. ובסיעתא דשמייא עלה בידי לכתוב שיר וביאור לכבודו של רשב"י.

ליל ל"ג בעומר / יוסף בלו

נלגלג על רצון הגוף השפל

נגלגל מעט שפע לחיותו נתפלל

הגילוי ראוי לתכלית אימון ותיקון

נגילה ביום הלמד גימל

של ספירה דספירה, הוד דהוד

נלמד תורה חדשה של גומל הדלים

בידי שליחו של מקום

רבי נפלא ביושר, מפרש הדרכים

לומד תדיר חוכמה סתומה

י"ג שנים בתוך מערה

אז קבר את גופו ומחוץ ראשו

בבור בתוך ארץ ישראל

אשרי רבי שמעון בר יוחאי

תוכו כברו כן ליבו

בית לימוד של מדורים וחדרים

בהם אש מוחין מבערת

ושכל קדמון מאיר

רבינו אותך נזכור

ערים נשתוקק לעוד סוד

כי בליל ל"ג בעומר

נצית ניצוץ ולהבת אש תבער

במדורה המאירה

כי נר מצוה ותורה אור

 

ביאור

רשב"י חי י"ג שנים בתוך מערה, אכל חרובים, שתה מים ממעיין וקיים את רצון גופו לקבל רק על ההכרח בכדי להשפיע ולהאיר לנו את הרזים שקיבל, שתכליתם לאמן אותנו ולתקן לנו את הדרכים החדשות לתשובה. ולכל אחד הדרך שלו. יש לחפש ולבקש מאת הצדיק לפרש את הדרך דווקא בזמן שבו נמצאים בפרשת דרכים, או בזמן שבו רחוקים במקום שכוח אל כי אז שואלים: "איה הוא ה'"? אבל צדיק קדוש כמו רשב"י הוא שליחו של מקום, שמפרש לנו את הדרכים, הן סתרי התורה, שקיבל מאותו מקום איה, המקום שבו ה' גונז את חוכמתו ואורו לצדיקי האמת. לכן צריך לשמוח מאושר כי אשרינו שזכינו ברשב"י. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "כי עקר עבודת הצדיק בחייו ובמותו הוא לגלות אלקותו יתברך תמיד, וכל מה שנסתלק ועולה למעלה למעלה יותר ויותר, לבחינת איה, הוא ממשיך משם יותר ויותר הארה להתגלות אלקות שנתגלה ויאיר יותר מבחינת מלא כל הארץ כבודו. וזהו בחינת הילולא של רבי שמעון בן יוחאי ביום ל"ג בעומר שנסתלק, כי בכל שנה ושנה שאז נסתלק ביום השמחה שלו עולה למעלה יותר ויותר... וכל מה שנסתלק למעלה יותר הוא מאיר לנו אלקותו בהתגלות יותר.. .שעל ידי זה יש לנו כח יותר לחפשו ולבקשו תמיד עד שגם אנחנו נזכה למצאו ולא נשכח אותו ותורתו ומצוותיו לעולם. כמו שהבטיח לנו שבזהר דא יפקון מן גלותא  - ומוסיף רבי נתן:

 וזהו ל"ג בעומר בחינת "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט, יח) בחינת סתרי תורה, בחינת איה, שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה כנ"ל אמן ואמן" (לקוטי הלכות חושן משפט א, גבית חוב מיתומים הלכה ג, יט).

חידושים לפרשת שמיני

בסוד הלשון

יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/YpfXaSdqsEaEgdmd7

פרשת השבוע היא פרשת שמיני, המציינת את היום שלאחר שבעת ימים בהם משה הקים את המשכן. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"(ויקרא ט, א). ביום השמיני נחנך המשכן בראש חודש ניסן, כמו שכותב בעל הטורים: "ויהי ביום השמיני קרא משה. בגימטריא היה ביום ראש חדש ניסן". 

ואז, "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל"(ויקרא ט, ב). רש"י מציין שהסיבה היא "להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה, על מעשה העגל שעשה". גם בני אהרון: נדב ואביהו ניסו לכפר על חטא העגל בדרכם כאשר הוסיפו מדעתם והקטירו אש זרה. ואז "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' "(ויקרא י, ב). מצאתי כי נדב ואביהוא גימטריא אדון הויה(צירוף שם השם). וכלולה בהם התיבה האובדן(אותיות דן אוהב) לאהרון אביהם. וכמו כן נרמז כי, ה' דן אותם במידת הרחמים. וכאב אוהב הוא הבין את טעמי פעולת בניו. רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מסביר את טעמי האחים: כי מאחר שהערב רב קלקלו כל כך ו-"שֶׁעַתָּה שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְיִשְֹרָאֵל וְנַעֲשֶֹה תִּקּוּן נִפְלָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם...עַל-כֵּן סָבְרוּ שֶׁעַתָּה הָעֵת לְבַעֵר וּלְכַלּוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ עוֹד לְאַנְשֵׁי רֶשַׁע, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵרֶב רַב, לְקַלְקֵל עוֹד, עַל-כֵּן הִקְרִיבוּ אֵשׁ עִם קְטֹרֶת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ וְכַוָּנָתָם בְּוַדַּאי הָיָה לְטוֹבָה, שֶׁרָצוּ לְעוֹרֵר עַל-יְדֵי-זֶה אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, בְּאֹפֶן שֶׁהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה...עַל-כֵּן זָכוּ שֶׁעַל-יְדֵי מִיתָתָם תִּקְּנוּ הַרְבֵּה, כִּי נִתְקַדֵּשׁ הַמִּשְׁכָּן עַל יָדָם"(לקוטי הלכות תערובות ה, אות ז). יש ללמוד מהנ"ל, עד כמה חשובה כוונה טובה לכל מעשה גם אם המעשה פחות נכון.

ויום טוב ראשון של פסח עבר ומיד התחלנו לספור את ימי העומר. ובסוף ספירת חמישים הימים, נגיע ליום עת מתן תורתנו ונברך שהחיינו. כי זו הייתה תכלית יציאת מצרים להכין כלי: ראשי תיבות כ'הן ל'וי י'שראל, ואז לקבל את תורת ה' ומשה עבדו, תורה המקיפה אותנו בכל תחום בחיינו. וזה נרמז בתיבה תכלית כי האותיות תו מקיפה את כלי, ולמעשה תו היא התורה כי נכתבה כתו של רצף אותיות ורק על פי המסורה נחתך הרצף לתיבות פסוקים ופרשות.

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה' " (ויקרא כג, טו-טז). ה' מרמז לנו בפסוקים הנ"ל שיש ליישם את תקון מידותינו לאט לאט, מדרגה אחר מדרגה על פי הספירות האלוקיות. הספירות מרמזות על הנהגות הבורא ועל העבודה הפנימית המיוחדת של האיש הישראלי בכל יום ויום לתכלית הידמות למידות ה'. יש שבע ספירות והן חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וכל יום בספירת העומר הוא בעצם מדרגה של ספירה דספירה כמו חסד דחסד גבורה דחסד וכו' עד מלכות דמלכות. כל ספירה מיוחסת לכל אחד משבעת הרועים: חסד לאברהם, גבורה ליצחק, תפארת ליעקב, נצח למשה, הוד לאהרון, יסוד ליוסף ומלכות לדוד. כי אותה ספירה מלמדת על התכונות המיוחדות של כל אחד ואחד מן הרועים. ובמכפלת שבע ספירות בשבע יש סך הכל ארבעים ותשע מדרגות לתכלית הספירה של יום החמשים הוא היום בו בני ישראל הם השמחים מבין כל העמים בהא הידיעה. כי ביום החמישים ידעו את הבורא למרגלות הר סיני שם נגלה אליהם מחדש וקבלו ממנו את עשרת הדברות. 

וביום החמישים "וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה' " (ויקרא כג, טז) יש צרוף לפסוק המרמז, כי ביום החמישים והתקרבתם לנחמה חדשה יש מאין לה'. ומדוע יש מאין? כי דבר חדש לא היה קיים קודם. ה' כבר נגלה לבני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף, אך ביום החמישים נגלה ה' אליהם בהר סיני פנים אל פנים, מה שלא קרה מבריאת העולם, לכן זוהי נחמה חדשה יש מאין. 

ספירת העומר צריכה להיות בהשתוקקות מרובה לאורך חמישים הימים, הנרמזים בכתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"(ויקרא כג, טו) כי בתיבה לכם הצירוף לך מ המרמזים, על חמישים הימים של הספירה כי סכום אותיות ל ו - כ יוצא חמישים. והאות מ היא המרמזת על ההשתוקקות, שהרי ארבעים ימים ולילות ציפו בנ"י לשובו של משה מהר סיני וזה היה שלוש פעמים: בעת קבלת הלוחות הראשונים, בעת שהתחנן משה לה' שיסלח לבני ישראל על חטא העגל ובעת קבלת הלוחות השניים. 

אז בע"ה שנזכה לתקן את עצמנו מדרגה אחר מדרגה, ספירה דספירה עד עת יום מתן התורה כמו בצורה של השתוקקות כמטמונים הן אותיות מט ימים מונים ככתוב: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא"(משלי ב, ד-ה) אמן כן יהי רצון.