בסוד הלשון
(יוסף בלו)
אלה הדברים – משנה תורה
פרשת
דברים פותחת את הספר החמישי מחומשי התורה בפסוק: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר
דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה
מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים
א, א). מפרש רש"י: "לפי שהן
דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים
והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל" אחר כך רש"י מפרט בכל מקום במה
הכעיסו ישראל את ה' עד המקום האחרון: "ודי זהב: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב
זהב שהיה להם" ורבי נחמן מברסלב כותב על ענין התוכחה: "משה רבנו על ידי
תוכחתו שהזכיר עוונות ישראל...נתן בהם ריח טוב, כי היה יכול להפוך העוונות לזכויות
כי זכה לנעשה ונשמע בשלמות, כי השיג בחינת דברי תורה" (לקוטי מוהר"ן כב,
ט). אף על פי שדבור של תוכחה, גם אם סתום, הוא עדיין מצד הגבורה והדין. רק צדיק כמו משה רבינו יכול היה לרחם על עם ישראל בכל מקום בו
חטא לה', כי אז דווקא זכו בנ"י לתקון כחלק ממסעם להוציא מהכוח אל הפועל את כל
קדושתם, לבסוף, בארץ ישראל.
ספר
דברים נקרא גם 'משנה תורה' ומשנה, הן אותיות נשמה וגם משה נון.
המרמזים, כי משה רבנו היה כנשמה הכוללת של כל הפרטים מבנ"י. ומשה שנה
את דברי עוקץ והתוכחות בעין טובה ובמתיקות כדבש הדבורים. ודיבר אל כל עם ישראל
לפני כניסתם לארץ ישראל וסמוך למיתתו. כי אז זכה משה להשיג את בחינת כל, המרמז
לשער הנון, כי סכום אותיות התיבה כל גם הוא נ או חמישים. כותב רבי
נחמן מברסלב על שער החמשים "שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה, שהוא בחינות
שכל ודעת עליון בחינת חסד עליון ורחמים גדולים" (לקוטי מוהר"ן נו, ז). יום
החמישים הוא חג השבועות, שאז ניתנה התורה לאחר ספירת העומר, בהם מתקנים בהשתוקקות
בכל יום ארבעים ותשעה ימים ספירה דספירה עד היום החמישים. זהו גם היום בו גם נולד
והסתלק משיח ה', דוד המלך עליו השלום. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב:
"נמצא שאפילו משה רבנו...עקר מצות תוכחה היה מקיים על ידי הרצון שהיה כוסף
תמיד להחזיר את כל העולם למוטב...משה לא הוכיחן אלא סמוך למיתה שאז מתחילין להכלל
ברצון ואז מאיר בו הרצון ביותר, מחמת שהוא סמוך להסתלקות כי ההסתלקות של הצדיק הוא
שיהיה נסתלק ונכלל בבחינת רצון כמו משה רבנו עליו השלום שנכלל בשעת מיתתו ברעוא
דרעוין" (לקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ב, ט) ולכן דווקא אז, כל ישראל שמעו
בהשתוקקות את דברי התוכחה של משה רבנו הקשיבו ולא השיבו. כי לא חלקו על דברי הצדיק
שהרי היה כלול ביותר ברצון ה', סמוך להסתלקותו.
יגעתי
ומצאתי במילוי אותיות דברים רמזים הבאים: ד(דלת היא פתח לחדר), בר(מתרגום חוץ או לצאת החוצה), ים (גימטריא הגאולה). אלו מרמזים, כי רוח הקול הוא
היוצא מפנים הגוף החוצה, כאשר דלת הפה נפתחת לרווחה. ואז מחשבת הנברא חווה גאולה. כי
היא יוצאת מהכוח אל הפועל בדבור של מלים המבטאות את מחשבת הנברא הכוללת דברים
ורבדים של נסתר ונגלה. ואלו הדבורים מים החוכמה הם מגיעים, ים הצופן
עושר עצום של סודות כמו עושר החיים הצפונים בתוך הימים והאוקיאנוסים. התיבה דברים
פותחת באות ד וממילוי אותיותיה ד למד תו מתקבלת התיבה
תלמוד. המרמזים, כי המוכיח דברים, צריך לפתח רצון אצל חברו, שומע התוכחה, לפתוח
את דלת לבו. ומהו לב? במילוי אותיות למד בית. המרמזים, כי
מוכיח הדברים צריך ללמד את בית המוכח בלקח מעשי מן התוכחות, כמו התלמוד, המלמד
ליישם הלכה למעשה. ולהוכיח את הדבר, יש בו התיבות רב, רד וגם דר. המרמזים
שיש להוציא הדברים החוצה אל הבר ואם גבוה הדבר, יש להורידו, בכדי שידור ויתקבל בלב
החבר. וגם רב, המוכיח מחויב לעשות בכדי להסיר את הספק, לברר, לתקן ולדייק, את
דבור הדברים הנקי מפניות אישיות.
אונקלוס
מתרגם את "אלה הדברים" ב "אלין פתגמיא". אלין
זה אותיות אילן וגם צירוף ל(מד) אין וגם לאן. המרמזים,
כי משה רבינו השיג את האילן, כי מחכמה של אין סוף הוא למד את הדברים.
ומאין לאן גמא עם ישראל את דרכו במדבר? תשובה לשאלה מצאתי כי ב- פתגמיא
הצרופים פתום א"י(ר"ת ארץ ישראל) וגם פתאום,
ו- פת. המרמזים, כי בנ"י נעו מפתום אשר במצרים אל ארץ ישראל, ואופי
הגאולה הייתה פתאומית. ומה אכלו במדבר? פת או מן - לחם האבירים. והלחם
אותיות מחל מרמזים, שבכל מקום ומקום בהם הכעיסו בנ"י את ה' הוא דווקא מחל
להם.
אז
בע"ה שלא נתייאש לעולם מן הרחמים, כי רחמי ה' אינם כלים. ונזכה לשמוע תוכחה
ברצון ואז פתאום, נגאל בגאולה השלמה. כי כאשר נהיה מתוקנים מגאוה נזכה לענוה
ולעולם של כל טוב חיבור ואחדות, אמן כן יהי רצון.
https://www.google.com/url?sa=i&url=https%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DoHz6DW2IZZ8&psig=AOvVaw3qPJ9UTnlWdrZFI0NwfKol&ust=1626776818080000&source=images&cd=vfe&ved=0CAgQjRxqFwoTCJjZ54n27vECFQAAAAAdAAAAABAD
