פרשת חוקת לאור חודש תמוז

 

בסוד הלשון - פרשת חוקת לאור חודש תמוז 

(יוסף בלו)

פרשת השבוע היא פרשת חוקת ונקרא אותה בחודש תמוז, שהוא החודש הרביעי לספירה מחודש ניסן. בתיבה הרביעי יש צירוף בעירה, כי חודש תמוז הוא הראשון לחודשי הקיץ החמים. תמוז גימטריא תם אחד וגם תם אהבה, אונקלוס מתרגם את הפרה האדומה וה-"תְּמִימָה" בתיבה "שְׁלֶמְתָּא". לכן ניתן ללמוד שבחודש תמוז יש גילוי אור, של תום ושלמות האהבה של ה' האחד ושל משה רבינו האוהב את בנ"י. משה רבינו היה כמת ממש על לימוד התורה כי מ' ימים ולילות, מ-ז' סיון ועד ל-י"ז בחודש תמוז לא אכל ולא שתה. ביום הארבעים קבלנו את התורה ושני לוחות העדות הראשונים, המעידים על אהבת ה' את בנ"י, וכמו כן קבלנו גם את התורה שבעל פה. חודש תמוז הוא ה-ד' מחודש ניסן. ובמילוי האות "דלת" נקבל "ד למד תו" ומצירופן מתקבלת המילה תלמוד - הספר שנכתב על המשנה שאותה ערך רבי יהודה הנשיא מחשש שלא תשכח התורה שבעל פה מישראל. ומצאתי רמז כי אם נוסיף לשם הפרשה חוקת את התיבה מל נקבל את התיבה מחלוקת, כי מי שמל את לבו הער"ל, ר"ת למד רצון עצמי, יכול לתקן את מידת גאוותו. קרח לא תיקן זאת, ולכן חלק לא רק על משה ואהרון אלא גם על ה' עצמו.

פרשת חוקת עוסקת ראשית במצוות ה' על פרה אדומה. אבל מדוע נכתב "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר יט, ב)? רש"י מפרש: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". יש לציין שמצווה זו ניתנה עוד לפני קבלת התורה, והבן איש חי דורש: "שיש מצוות שהן לישראל בבחינת 'חוק' בלא טעם... כי הוא החוק הרחוק ביותר מהשגת השכל האנושי... הרי לאותה פרה יש שני כוחות הופכיים: מצד  אחד מטהרת היא את הטמאים, ומצד השני מטמאת את הטהורים, וכאשר ישראל השכילו ללכת בדרך תמים, ולהאמין לדברי הקב"ה אף שלא הבינו כלל את סיבת העניין, זכו וקבלו את התורה". כלומר, מאחר שתכלית מצוות פרה אדומה היה בכדי להוכיח כי בנ"י ראויים לקבל את התורה, ואם לאו, הייתה אפשרות כי לא היו מקבלים ח"ו את התורה, לכן לא נכתב בפרשה "חוקת פרה אדומה" אלא "חוקת התורה". מצאתי רמז נוסף המחזק זאת, כי חקת הן אותיות קח ת(ו),ומאחר שהתורה היא בעצם תו אחד אשר הופרד על פי המסורה לפרשות, פסוקים ותיבות, זה הרמז מחזק שעלינו לקחת את התורה גם אם אנו לא מבינים טעמיה.

רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מוסיף לרש"י: "שכל ישראל מאמינים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקור ולהבין איך דבר ה' יתברך עם משה... ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם ועל כן מצות פרה אדומה מטהרת מטמאת המת... שעקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים, שהם סטרא דמותא, כי הם עקר זוהמת הנחש" (ליקוטי הלכות נפילה ד, יט). כלומר, מצוות פרה אדומה מטהרת את טומאת המת, ולמעשה את חטא אדם הראשון, כי לאחר שאכל מפרי עץ הדעת נגזרה מיתה בעולם. הסיבה היא שהנחש הערמומי המציא לאדם וחווה טעם המצווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת ועל כן נענש. והשטן, הנחש, מחקרי אומות העולם והכופרים, עדיין ממשיכים בדרכן למנות תרי"ג מצוותינו ולמצוא חיסרון בכדי לסתור את תורתנו הקדושה, לחקור חקירות על טעמי מצוות ולהמעיט מהן באין סיבה. חיסרון זה אותיות סירחון וכך מתאר רבי נתן את מעשה החוקרים כסירחון טומאת המת. ומידה כנגד מידה אם אנו מקיימים את המצוות באמונה ובפשיטות מבלי לחקור טעמי מצוות אנו מתקנים את החטא, ומטומאת המת מטהרים עצמנו.

הפרשה ממשיכה לעסוק במי המריבה.

https://www.analysisofexistence.com/wp-content/uploads/2014/07/bible-archeology-exodus-kadesh-barnea-water-from-rock-moses.jpg

זכותה של מרים היה באר המים, אשר נסתלקה לאחר שנשמתה נסתלקה, ואז העם רב עם משה שהביאם לגווע מצמא ולמות במדבר. ה' מצווה את משה ואהרון לדבר אל הסלע, אך משה מכה עם המטה בסלע פעמיים. רבי נחמן מברסלב אומר: "כִּי עִקַּר הַמַּחֲלקֶת שֶׁבָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה ע"י הִסְתַּלְּקוּת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה כִּי הַבֵּאוּר, הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹת וּמְרִיבוֹת" (לקוטי מוהר"ן כ'). ואסכם בלשוני, מרים היא כשואבת את מי הבאר לעם ישראל. הנמשל הוא שיש נשמה אשר 
סובלת ייסורים מרים, כשמה של מרים, כי ברצונה לשאוב באורי מי התורה. דברי הנשמה הם כגחלי אש וברצונה לבאר הקושיות למפרשי התורה, הם עם ישראל, וכך למנוע מחלוקת. מרים מתה במדבר צין מלשון צינון וקירור. כלומר, כשהדבור מצטנן ומתקרר, הנשמה מסתלקת עם באוריה "ואז נתעורר המריבה על הצדיקים". לכן משה היה צריך לדבר עם הסלע, הנמשל למקום רוחני הוא לב עליון, ולמשוך משם לנשמתו דיבורי אש ולבאר דברי תורה, וכך ליישב את המחלוקת, כשה' יוציא מים מן הסלע לבנ"י. אך משה טעה ולא דיבר אלא הכה מטהו בסלע, ואז נראה שהוא זה שהוציא את המים מאת ה' בזכות גאות צדיקותו ולא בזכות מתנת חינם שקיבל מה'. וכן "מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו ונסתלק קודם זמנו". כך היה גם גורלו של אהרון, ולא זכו להיכנס לארץ ישראל. 

אז בע"ה נשתדל לקיים שלא לדחוק את השעה. ולא בזכות מעשינו הטובים אלא בזכות הרצון הפשוט של ה'. נתחנן אליו, ואם ייתן לנו ה' - ייתן, ואם לאו - לאו. אמן כן יהי רצון.

גאלה של נתניהו לפני גאולה של משיח ה'

 

על גאלה חסרה של נתניהו ועל גאולה שלימה בעת גילוי משיח ה'

בסוד הלשון (יוסף בלו)

נתניהו אותיות נתן יהו

יהו במילוי אלפין יוד(20) הא(6) ואו(13) בגימטריא סה"כ יוצא 39 כמניין טל בגימטריא גאלה

טל זה השפע או החומר ללא גילוי הרוחניות שבחומר.

וזה מה שנתניהו הביא פריחה כלכלית וחומרית.

אך גאלה היא בכתיב חסר כי החיסרון שאין גילוי של השכינה או גילוי של החלק הרוחני שבחומר. חסרה לנו מלכות דוד ומלכות ה' בגילויו שבבית המקדש.

עתה נבין כי,

האות ה במילוי אלפין יוצא הא=ו=6

יוד הא ואו = 39 = טל = גאלה

זו גאלה חסרה – כי מילה זו נכתבת בכתיב חסר - כי יש רק שפע ללא גילוי השכינה וחיבור למלכות דוד

אם נוסיף הא=ו=6

נקבל את שם השם המלא הוא יוד הא ו -ואו הא ובמילוי אלפין המלא:

39+6=45=מה=אדם=לב אחד= גאולה

נקבל גאולה בכתיב מלא כי כאשר יהו של שם השם שהוא הטל או השפע מחובר לאות הא האחרונה שהיא למעשה ספירת מלכות....מתחבר השפע החומרי בצורה של בנין רוחני וקדושה בגילוי השכינה בבניין בית המקדש השלישי, מלכות בית דוד ומלכות של הקב"ה, כך זוכה עם ישראל להיות מתוקן כאדם הראשון שלפני החטא ולהיות מאוחד כאיש אחד עם לב אחד.

ובע"ה נזכה לגאולה השלימה בקרוב מאוד, אמן כן יהי רצון!

נתקדם ממדינת ישראל למלכות משיח בן דוד.

מבוסס על פתח אליהו והרב יוסף חיים הבן איש חי.

גאולת אחישנה לאור פרשת שלח לך

 

בסוד הלשון - גאולת אחישנה 

(יוסף בלו)

https://images.app.goo.gl/BjnUep3Sg4qCa9pcA

פרשת השבוע היא פרשת שלח לך הפותחת בהצעה של ה' למשה לשלוח מרגלים לארץ כנען. ניתן לשער שסיפור הכסוי היה תחפושת של דמות התייר שהגיע רק לרגל ולטייל. אך למעשה, המטרה הייתה לתור, לאסוף ולחפש מידע על ארץ כנען שיעזור לכבוש אותה ע"י בני ישראל, כמו שכתוב: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג, ב). רש"י מפרש: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". בעל הטורים מוסיף: "שלח לך אנשים סופי תיבות חכם, שיהיו חכמים וצדיקים". הנה כבר בראשית פרשת בשלח מודיע לנו רש"י על שמה הנוסף, פרשת המרגלים, אשר לא למדו לקח מעונשה של מרים,  שהוציאה דיבה על משה אחיה, והוציאו את "דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ" (במדבר יג, לב). מצאתי רמז בשם הפרשה, כי שלח הן אותיות ל(מד) שח או חש. כלומר, המטרה של ה' מהמרגלים היא שיהיו חכמים וצדיקים לחוש בכל חושיהם את ארץ האבות, ולשוח שיחות עם בוראם, כדי שיעזור להם להתגבר על הזמן שבו מוצאים חסרונות המהווים קשיים, ודווקא אז למצוא בקושי אתגר מקדם שלא להיפרד, אלא להתחבר עם הארץ. וכמו כן, שבפעולת וְיָתֻרוּ יזכרו את יתרו חותן משה, שנודע גם בשם חובב. שם זה יכול להזכיר לנו כי לעתים יש לצאת החוצה לחברה ולחבב נקודה זכה בסביבה כדי לקנות חברים וחבורים, ככתוב: "והוי דן כל אדם לקו זכות". באותה צורה ניתן לקנות חיבור לארץ ישראל. בצרוף ל(מד) חש ה' מלמד ומרמז לנו על רצונו לפעול את פעולת הגאולה בצורה מהירה והחלטית לא "בעיתה" אלא גאולה ב"אחישנה".

המרגלים יצאו לדרך: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג, כב). כולם עלו לנגב אך רק אחד מהם בא ברצונו לחברון מלשון חיבור. עליו כותב רש"י: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם". ומצאתי רמז בשם כלב בן יפנה אשר הפנה פנים מהמרגלים אל פני ה' ככתוב: "וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג ל). רבי נתן תלמידו של רבי נחמן כותב על הסגולה המוכחת ש-"כֹּחַ קְדֻשַּׁת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזָּכוּ לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁזָּכוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה שֶׁמִּתְגַּבְּרִים מְאֹד עֲצַת הַמְרַגְּלִים שֶׁרוֹצִים לִפְגֹּם בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן הָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה... כִּי כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִוא כְּלָלִיּוּת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִשְׁתַּטְּחִים הַמְנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים... עַד שֶׁרָאָה כָּלֵב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעָם כִּי אִם עַל-יְדֵי כֹּחַ קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קִבְרֵי הָאָבוֹת שֶׁהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עֲלֵיהֶם וְעַל-כֵּן כָּל קְרִיעַת יַם-סוּף הָיָה עַל-יְדֵי כֹּחַ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת קֶבֶר הַצַּדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה" (לקוטי הלכות בציעת הפת ה, מז). לכן כה חשוב להבין את כחם של הצדיקים לגאול אותנו בפרט וגם בכלל גם לאחר שנסתלקו ובאו למנוחתם.

לשמע דיבת המרגלים "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (במדבר יד, י-יא). אונקלוס מתרגם את יְנַאֲצֻנִי (אותיות אני נצי) בתיבה מְרַגְזִין (אותיות גם רזין וסודות). כי כאשר איש ישראלי מחזיק אצלו בפנים רגש כמו של נץ דורס הוא מרגיז ומכעיס לא רק את עצמו אלא גם את ה'. כי בכל נברא יש קדושה אלוקית, והסודות, הם אותם נאצים אותיות נאץ ים (גימטריא הגאולה). שהרי הם ניסו להשמידנו, את העם הנבחר, שבחרו ה'. אבל אז זכינו גם בראשית גאולתנו בעצמאות מדינתו היא מדינת ישראל.

הבורא יתברך נתן לנו מתנת חינם את מצוות הציצית. כנגד הכישלון של וְיָתֻרוּ קבלנו וְלֹא תָתוּרוּ: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". ובע"ה בזכות מצוותיו ומצוות הציצית בפרט נתחבר  ונזכור לעד  את  "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".  אמן כן יהי רצון.