התבוננו במילה עצמה תנועה אותיות
ת ענוה
עלינו להתוות תו, כלומר לסמן
את היעד
איך להשיג את תיקון הגאוה בענוה
ובזכות מידה זו ניתן להשיג: חיבור,
אחווה, אהבה, בניה, להיות כאדם אחד עם לב אחד
לזכות בעצם לגאולה
אמן
בסוד הלשון מביאה תפישה לשונית המתבססת על "גימטריא של גאולה". מפרש הרב "הבן איש חי" למגילת איכה: שבכדי למתק את הדינים בשלמות צריך שיהיה אחדות ואז הוא מביא גימטריא: מה=אדם=לב אחד=גאולה. אז מה החיש בי הבן איש חי, הרבי יוסף חיים זצ"ל? איך בעצם נגיע לאחדות? את התשובה מצאתי בצירוף גאולה=ל[מד] גאוה. כלומר רק מי שלמד לתקן את גאותו בענוה זוכה להיות אוהב ויכול להשיג אחדות. לגימטריא הנ"ל של הבן איש חי אני קורא "גימטריא של גאולה". אז בואו נצא למסע הנקרא "בסוד הלשון" של כל תיבה(להרצאות yosibelo@gmail.com)
התבוננו במילה עצמה תנועה אותיות
ת ענוה
עלינו להתוות תו, כלומר לסמן
את היעד
איך להשיג את תיקון הגאוה בענוה
ובזכות מידה זו ניתן להשיג: חיבור,
אחווה, אהבה, בניה, להיות כאדם אחד עם לב אחד
לזכות בעצם לגאולה
אמן
אז מה נשאר מהשם אובמה לאחר מות הכלב בו בספירת מלכות של יסוד היום ה- 42(בם) לספירת העומר ?
תורידו את בו מהשם אובמה וקבלו
אמה
אמה גימטריא גואל הא
ניתן לכוון לכך בע"ה, שמה שהיה בתוך הנחש הזה יוצא ממנו ולמעשה מקיא מתוכו החוצה את .....
גואל הא
כלומר להוציא מהכוח אל הפועל את הגאולה, לגואל אשר יצליח לפעול ולצרף את האות הא האחרונה בשם הקדוש יה ו- וה לחיבורה עם שלוש אותיות הראשונות יהו להיות שם הויה המלא.
ובמילוי אלפין אם נכתוב את השם הויה במילוי האות א' נקבל
יוד 20
הא 6
ואו 13
הא 6
יוצא 45 = מה = אדם = לב אחד = גאולה
בע"ה, שנזכה לכך בקרוב.
לזכות לאחדות, אם נתקן את הגאוה בענוה ואת צמצום מידת התאוה למידה מדויקת וישרה לפי ד' אמות ההלכה, נזכה להיות אדם שלם עם לב אחד, ונזכה גם לגאולה השלימה.
אמן כן יהי רצון!!!
אהבת חינם / יוסף בלו
יגעתי להתבונן ומצאתי, כי ראשי התיבות של אהבת חינם היא המילה אח, סופי התיבות היא המילה תם ומה שבפנים היא המילה בינה. ואני מאמין, כי אם נבין את פנימיות ואת סוד הדברים נרגיש בלבנו אחווה, ונקבל חיות מה' בתום ובשלמות וכך נשיג אהבת חינם. זה פלא ממש, כי מילוי אותיות אח היא האות אלף, מלשון אלוף עולם והאות חית מלשון חיים וגם כי תיבות אהבת חינם הן הצרוף מתנה של אב חי, בעצם זכינו כולנו במתנה שיש לנו אותו אבא והוא הבורא החי והמחיה, אחד, יחיד ומיוחד. ובזכותו בע"ה נזכה להיות מאוחדים כמשפחה, אז נרגיש כי פה יש שמחה ונגלה כבר פה בינינו את המשיח, אמן כן יהי רצון. כי במשפחה גרעינית יש אב, אם, בן, בת, אח וגם אחות ומעליהם יש את ה - כתר הסוכך של הקב"ה. שוב יגעתי והתבוננתי כי במילה אהבת חינם נמצא את בני המשפחה הגרעינית. וגם את יה שתי האותיות של השם הקדוש. ובמילוי יוד(20) הא(6) בגימטריא 26 זה למעשה יה(15) עם וה(11) שזה שם של הקב"ה שמבטא שלמות, אהבה ורחמים שתהא שורה בכל משפחות עם ישראל, אמן כן יהי רצון.
ליל ל"ג בעומר בסימן פרשת אמור
בסוד הלשון
(יוסף בלו)
פרשת השבוע היא פרשת אמור ובגימטריא אור גואל וגם גואל רז, המרמזים להשתוקקות העצומה לסודות אורות התורה. כי מ ימים ולילות השתוקקו בנ"י לרדת משה מהר סיני עם לוחות הברית ביום החמישים לספירת העומר. וכך על כל יהודי ויהודי להשתוקק לגילוי אור המשיח גואלנו שהוא סוד של מדינה שלמה. ובשבוע הבא נחגוג את יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, היוצא ביום י"ח באייר, הוא יום ה-ל"ג לספירת העומר. יום של חיות ושמחה בגילוי של אור רזי חדש, יש מאין, ממקום "איה מקום כבודו" לגילוי "במקום "מלא כל הארץ כבודו" בעולמנו שלנו, עולם היש. בזכות ספר הזוהר שכתב הבטיח לנו רשב"י: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא) התורה מישראל. ורבי נחמן מברסלב גילה רמז בסופי תיבות הפסוק הנ"ל את השם יוחאי. כלומר, גם זכות אביו עמדה לו להבטיח כי היהודים יהגו בתורה תמיד ולא תשכח מפי זרעם. ובסיעתא דשמייא עלה בידי לכתוב שיר וביאור לכבודו של רשב"י.
ליל ל"ג בעומר / יוסף בלו
נלגלג על רצון הגוף השפל
נגלגל מעט שפע לחיותו נתפלל
הגילוי ראוי לתכלית אימון ותיקון
נגילה ביום הלמד גימל
של ספירה דספירה, הוד דהוד
נלמד תורה חדשה של גומל הדלים
בידי שליחו של מקום
רבי נפלא ביושר, מפרש הדרכים
לומד תדיר חוכמה סתומה
י"ג שנים בתוך מערה
אז קבר את גופו ומחוץ ראשו
בבור בתוך ארץ ישראל
אשרי רבי שמעון בר יוחאי
תוכו כברו כן ליבו
בית לימוד של מדורים וחדרים
בהם אש מוחין מבערת
ושכל קדמון מאיר
רבינו אותך נזכור
ערים נשתוקק לעוד סוד
כי בליל ל"ג בעומר
נצית ניצוץ ולהבת אש תבער
במדורה המאירה
כי נר מצוה ותורה אור
ביאור
רשב"י חי י"ג שנים בתוך מערה, אכל חרובים, שתה מים ממעיין וקיים את רצון גופו לקבל רק על ההכרח בכדי להשפיע ולהאיר לנו את הרזים שקיבל, שתכליתם לאמן אותנו ולתקן לנו את הדרכים החדשות לתשובה. ולכל אחד הדרך שלו. יש לחפש ולבקש מאת הצדיק לפרש את הדרך דווקא בזמן שבו נמצאים בפרשת דרכים, או בזמן שבו רחוקים במקום שכוח אל כי אז שואלים: "איה הוא ה'"? אבל צדיק קדוש כמו רשב"י הוא שליחו של מקום, שמפרש לנו את הדרכים, הן סתרי התורה, שקיבל מאותו מקום איה, המקום שבו ה' גונז את חוכמתו ואורו לצדיקי האמת. לכן צריך לשמוח מאושר כי אשרינו שזכינו ברשב"י. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "כי עקר עבודת הצדיק בחייו ובמותו הוא לגלות אלקותו יתברך תמיד, וכל מה שנסתלק ועולה למעלה למעלה יותר ויותר, לבחינת איה, הוא ממשיך משם יותר ויותר הארה להתגלות אלקות שנתגלה ויאיר יותר מבחינת מלא כל הארץ כבודו. וזהו בחינת הילולא של רבי שמעון בן יוחאי ביום ל"ג בעומר שנסתלק, כי בכל שנה ושנה שאז נסתלק ביום השמחה שלו עולה למעלה יותר ויותר... וכל מה שנסתלק למעלה יותר הוא מאיר לנו אלקותו בהתגלות יותר.. .שעל ידי זה יש לנו כח יותר לחפשו ולבקשו תמיד עד שגם אנחנו נזכה למצאו ולא נשכח אותו ותורתו ומצוותיו לעולם. כמו שהבטיח לנו שבזהר דא יפקון מן גלותא - ומוסיף רבי נתן:
וזהו ל"ג בעומר בחינת "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט, יח) בחינת סתרי תורה, בחינת איה, שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה כנ"ל אמן ואמן" (לקוטי הלכות חושן משפט א, גבית חוב מיתומים הלכה ג, יט).
בסוד הלשון
יוסף בלו
פרשת השבוע היא פרשת שמיני, המציינת את היום שלאחר שבעת ימים בהם משה הקים את המשכן. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"(ויקרא ט, א). ביום השמיני נחנך המשכן בראש חודש ניסן, כמו שכותב בעל הטורים: "ויהי ביום השמיני קרא משה. בגימטריא היה ביום ראש חדש ניסן".
ואז, "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל"(ויקרא ט, ב). רש"י מציין שהסיבה היא "להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה, על מעשה העגל שעשה". גם בני אהרון: נדב ואביהו ניסו לכפר על חטא העגל בדרכם כאשר הוסיפו מדעתם והקטירו אש זרה. ואז "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' "(ויקרא י, ב). מצאתי כי נדב ואביהוא גימטריא אדון הויה(צירוף שם השם). וכלולה בהם התיבה האובדן(אותיות דן אוהב) לאהרון אביהם. וכמו כן נרמז כי, ה' דן אותם במידת הרחמים. וכאב אוהב הוא הבין את טעמי פעולת בניו. רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מסביר את טעמי האחים: כי מאחר שהערב רב קלקלו כל כך ו-"שֶׁעַתָּה שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְיִשְֹרָאֵל וְנַעֲשֶֹה תִּקּוּן נִפְלָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם...עַל-כֵּן סָבְרוּ שֶׁעַתָּה הָעֵת לְבַעֵר וּלְכַלּוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ עוֹד לְאַנְשֵׁי רֶשַׁע, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵרֶב רַב, לְקַלְקֵל עוֹד, עַל-כֵּן הִקְרִיבוּ אֵשׁ עִם קְטֹרֶת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ וְכַוָּנָתָם בְּוַדַּאי הָיָה לְטוֹבָה, שֶׁרָצוּ לְעוֹרֵר עַל-יְדֵי-זֶה אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, בְּאֹפֶן שֶׁהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה...עַל-כֵּן זָכוּ שֶׁעַל-יְדֵי מִיתָתָם תִּקְּנוּ הַרְבֵּה, כִּי נִתְקַדֵּשׁ הַמִּשְׁכָּן עַל יָדָם"(לקוטי הלכות תערובות ה, אות ז). יש ללמוד מהנ"ל, עד כמה חשובה כוונה טובה לכל מעשה גם אם המעשה פחות נכון.
ויום טוב ראשון של פסח עבר ומיד התחלנו לספור את ימי העומר. ובסוף ספירת חמישים הימים, נגיע ליום עת מתן תורתנו ונברך שהחיינו. כי זו הייתה תכלית יציאת מצרים להכין כלי: ראשי תיבות כ'הן ל'וי י'שראל, ואז לקבל את תורת ה' ומשה עבדו, תורה המקיפה אותנו בכל תחום בחיינו. וזה נרמז בתיבה תכלית כי האותיות תו מקיפה את כלי, ולמעשה תו היא התורה כי נכתבה כתו של רצף אותיות ורק על פי המסורה נחתך הרצף לתיבות פסוקים ופרשות.
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה' " (ויקרא כג, טו-טז). ה' מרמז לנו בפסוקים הנ"ל שיש ליישם את תקון מידותינו לאט לאט, מדרגה אחר מדרגה על פי הספירות האלוקיות. הספירות מרמזות על הנהגות הבורא ועל העבודה הפנימית המיוחדת של האיש הישראלי בכל יום ויום לתכלית הידמות למידות ה'. יש שבע ספירות והן חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וכל יום בספירת העומר הוא בעצם מדרגה של ספירה דספירה כמו חסד דחסד גבורה דחסד וכו' עד מלכות דמלכות. כל ספירה מיוחסת לכל אחד משבעת הרועים: חסד לאברהם, גבורה ליצחק, תפארת ליעקב, נצח למשה, הוד לאהרון, יסוד ליוסף ומלכות לדוד. כי אותה ספירה מלמדת על התכונות המיוחדות של כל אחד ואחד מן הרועים. ובמכפלת שבע ספירות בשבע יש סך הכל ארבעים ותשע מדרגות לתכלית הספירה של יום החמשים הוא היום בו בני ישראל הם השמחים מבין כל העמים בהא הידיעה. כי ביום החמישים ידעו את הבורא למרגלות הר סיני שם נגלה אליהם מחדש וקבלו ממנו את עשרת הדברות.
וביום החמישים "וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה' " (ויקרא כג, טז) יש צרוף לפסוק המרמז, כי ביום החמישים והתקרבתם לנחמה חדשה יש מאין לה'. ומדוע יש מאין? כי דבר חדש לא היה קיים קודם. ה' כבר נגלה לבני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף, אך ביום החמישים נגלה ה' אליהם בהר סיני פנים אל פנים, מה שלא קרה מבריאת העולם, לכן זוהי נחמה חדשה יש מאין.
ספירת העומר צריכה להיות בהשתוקקות מרובה לאורך חמישים הימים, הנרמזים בכתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"(ויקרא כג, טו) כי בתיבה לכם הצירוף לך מ המרמזים, על חמישים הימים של הספירה כי סכום אותיות ל ו - כ יוצא חמישים. והאות מ היא המרמזת על ההשתוקקות, שהרי ארבעים ימים ולילות ציפו בנ"י לשובו של משה מהר סיני וזה היה שלוש פעמים: בעת קבלת הלוחות הראשונים, בעת שהתחנן משה לה' שיסלח לבני ישראל על חטא העגל ובעת קבלת הלוחות השניים.
אז בע"ה שנזכה לתקן את עצמנו מדרגה אחר מדרגה, ספירה דספירה עד עת יום מתן התורה כמו בצורה של השתוקקות כמטמונים הן אותיות מט ימים מונים ככתוב: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא"(משלי ב, ד-ה) אמן כן יהי רצון.
בסוד הלשון
(יוסף בלו)
חודש ניסן - ניסיון של אמונה
https://images.app.goo.gl/WyJ2bKdezosSmhtd6
חודש הוא מלשון החידוש, כי מונים את ימי החודש מעת מולד הלבנה. ותנועת
הרוח בעוצמתה המשתנה דומה לשינוי בעוצמת הארת הירח. הארה אשר מתחדשת
במחזור של כל חודש וחודש מחדש ונסמכת על ידי אור השמש. "וְאֵין כָּל-חָדָשׁ,
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט), כי מונים את ימי השנה לפי מחזור הארת
השמש ובהארה זו אין שינוי או חידוש כמו שבשינה אין תנועה והעתק מקום
פיזי. אך ההארה הגנוזה בתורה בעת לימודה מכל שטחי הפרד"ס: הפשט,
רמז, דרש וסוד היא מחיה בחידושיה והיא מעל הטבע, כי היא נכתבה
לפני הבריאה, גם לפני הבריאה של כל המאורות כולם.
הגאולה של פורים בחודש אדר, המסיימת את השנה,
סמוכה לגאולה של פסח בחודש ניסן, הפותח את השנה החדשה. אבל בשונה מהגאולה בחודש
אדר בדרך הטבע, כי אז נסתר ה' הסתר בתוך הסתר, לכן לכאורה היה "ישן"
ושמו רק נרמז במגילת אסתר בשם המלך. הגאולה בחודש ניסן הוא חידוש של התורה,
כי ה' מתגלה, בכבודו ובעצמו וגואלנו בדרך של נס המתנוסס, כדגל של עדות
לעיני כל אומות העולם, נס אשר מעל לטבע. “וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד
חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" (דברים
כו, ח).
התיבה ניסן כוללת את התיבה נ"ס
ראשי תיבות סומך נופלים שם משמותיו של ה', אשר סמך את נפילתם של בני
ישראל מהצרות והשעבוד במצרים. וזה היה באמצעות יוד המכות, אשר היכה ה' בידו
החזקה במצרים. ניסן הוא גם מלשון ניסיון של אמונה, כי לפני כל מכה
ומכה האמינו וציפו שבטי ישראל מה' וממשה עבדו שיגאלו אותם, אך נחלו אכזבה. כי למעשה לא נגאלו,
אלא רק לאחר מכת בכורות, היא המכה העשירית.
והספרה עשר הוא מלשון שעור לתלמידי
ה'. ותלמיד הן אותיות תמיד למד. ומה שיש ללמוד לנצח זה להאמין בה' הן
בעת מכות ודינים והן בעת גאולה וחסדים. כותב רבי נחמן מברסלב: "עקר הגאלה
תלויה באמונה, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון האמונה"(לקוטי מוהר"ן
תורה ז,א). ומשיח ה', דוד המלך מהלל את ה': "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ
הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"(תהלים כג, ד). כלומר, יש שני צדדים למשל של השבט או המקל.
מצד אחד, מקל ההליכה הוא לעתים כמשען, מידת חסד מאת ה', להישען על המקל, בכדי
להקל את הליכת רועה הצאן. אך מצד שני, המשען הוא לעתים המעניש, מידת
הדין מאת ה', להעניש ולהכות את אלו מהצאן, אשר מתרחקים מדרך הרועה הטוב והמיטיב עמם.
כל רצונו הנמשל של ה' הוא מתוך רחמים, לכנס ולהפוך שבטים משועבדים לצוררים, להיות לו
לעם אחד ומאוחד וגם להיות בני חורין.
אז בעז"ה נתעורר מהשינה ונזכה לחידוש המציאות,
לנס אשר מעל הטבע ולגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון.
הוקם המשכן
בסוד הלשון - יוסף בלו
בשבת שתבוא עלינו לטובה נקרא שתי פרשות: ויקהל-פקודי החותמות את ספר שמות. הפרשות תוחמות את תחום הזמן: ממתי שמשה ירד מהר סיני עם הלוחות השניות למחרת יום הכפורים עד לראש חודש ניסן בו הוקם המשכן בשנה השנית ליציאת מצרים.
"וַיַּקְהֵל
מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר
צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם"(ויקהל לה,א). רש"י מפרש: ויקהל משה.
למחרת יום הכפורים, כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן
נאספים על פי דבורו" וגם על פי קולו נשמעו לו. משה מכנס
רק את עדת בנ"י הנשים והגברים ומפרידם מן הערב רב אשר החטיאו את בנ"י
בחטא העגל ומצוה אותם לשמור על השבת ולנדב רק מהם כקהל מאוחד תרומה להקמת המשכן.
אשר יתקן את חטא העגל ואז גם להראות לכל הגויים שה' משרה את שכינתו בתוך עדת
בנ"י שהרי סלח ומחל לעמו.
אונקלוס מתרגם וַיַּקְהֵל
מֹשֶׁה ב וְאַכְנֵשׁ משֶׁה בהם נמצא הצרוף ו(ימי
חול) א(יום השבת) המשכן המרמזים על ו הם ששת ימי החול
שתכליתם הראשוני הוא ביום א האחד, של אלופו של עולם וזהו יום השבת בו שבת
הבורא במנוחה. ובעל הטורים מפרש: "לַעֲשׂת אֹתָם. אותיות ל' תשע
וחסר וי''ו לומר ל''ט מלאכות נעשה אותם בו' ימים ולא בשבת" כלומר
ל"ט מלאכות המשכן לא דוחה את מצוות שמירת השבת ולכן כל תולדות ל"ט
מלאכות אסורות על בנ"י בשבת קודש.
המשכן הן
אותיות שם כהן אשר מממש את עצמו כאשר משמש את בנ"י
בעודו עובד במשכן ובבתי המקדש. המשכן הן גם אותיות שם ה' שכן וגם כן
השם. המרמזים, כי במשכן שרתה השכינה בכנות וביושר מתוך רצון חיובי של
ה' להוסיף ולמשוך את לבבות בנ"י אליו, אשר הוציאם ממצרים. צרוף מיוחד לחודש
אדר ופורים בתיבה המשכן הוא המן ש"ך(ראשי תיבות שפתי
כהן) המרמזים, כי המן שכך וירד מגדולתו בשל גאותו. ושפתי הכהן הקדושות
יכולות רק לעזור לתקן את הגאוה שבלבנו בענווה. רק אם נזכה להיות מתלמידיו של אהרון
הכהן ככתוב "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם
וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה"(משנה אבות
א,יב) כי לא מספיק לאהוב ולרדוף אחר שלום בין הבריות אלא חשוב לקרבן לתורה. כי
התורה המורה את הדרכים להשיג אהבה ושלום בין הבריות, ובין הבריות לבוראם, כי לכל
בריה יש בה את אור הבורא.
רבי נחמן מברסלב
כותב: "וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה
שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב
יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן כִּי מִשְׁכָּן
הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם
בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה" 'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא
כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל
מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן
מַשְׁכּוֹן שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ
אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם
וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"(לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ע)
אז בע"ה
שנזכה להתקרב למקום של הצדיקי אמת בכדי שרצוננו ירוץ במשיכה אחר הנהגותיהם לדבוק
בבורא יתברך שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. עד שיבנה המשכן מחדש הוא בית
המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.
בס"ד
חידושון: הקוד של חיסון פייזר מרמז על שנת
הגאולה
- יוסף מוסיף בלו -
יגעתי ומצאתי חידוש, שאני מקווה כי יחיה אתכם
בתקופה סוערת זו העוברת על עם ישראל והעולם כולו, למען זיכוי הרבים וגאולת עם
ישראל, החידוש הוא על פי שטח הרמז שבפרד"ס התורה.
המספר
האלפא נומרי של חיסון הפייזר לפי הפרסומים הוא BNT162b2
ועל פי הרמז בו מקודדת שנת הגאולה הן בלוח הלועזי והן בלוח העברי.
BNT162b2
באותיות שפת הקודש בנטב 1622
שזה אותיות בן
טב וגם גימטריא אליהו טב
אליהו - הוא המלאך שיבשר על גאולת עם ישראל.
טב - על פי הגמרא, בלוחות הראשונות לא נכתבה האות ט' ואילו בלוחות השניות
מצאתי ב' פעמים ט', כי ידע הקב"ה שתשברנה הלוחות ולא רצה שתפסק
הטובה מישראל.
1622 (בגימטריא) = המשיח עשרים עשרים ואחד
(התאריך
הלועזי לשנה המסוגלת לגאולה 2021)
ומיהו
הבן הטוב של ה'?
הוא משיח ישראל שיתגלה בע"ה בשנה המסוגלת
ביותר היא השנה הזאת 2021 בלוח הלועזי או בשנת התשפ"א בלוח העברי
BNT162b2 = בנטב 1622 = 1622+52+11 = 1685
טב: אליהו המשיח עשרים עשרים ואחד = 1685
משיח
ישראל התשפ"א = 1685
1685 זה גימטרייה של מספר חיסון הנגיף האלפא
נומרי של פייזר בעברית
וערך זה שווה לשנה המסוגלת לגאולה הן
בתאריך הלועזי והן בתאריך העברי
1685 = טב: אליהו המשיח עשרים עשרים
ואחד = משיח ישראל התשפ"א
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו
אשירה לה' – כי האדם עץ השדה / יוסף בלו
את
פרשת בשלח נקרא לאחר ט"ו בשבט הנודע גם כחג האילנות, וגם השבת הזו נודעת
להיות "שבת שירה". כי לאחר קריעת ים סוף יצא כל העם: "וַיַּרְא
יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ
הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ(בשלח יד,לא) אָז יָשִׁיר
מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(בשלח טו,א)
כותב רש"י: "אז ישיר משה- אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". ועימו
שרו כולם כאשר קבלו את הנס ואת השי הישיר מן הבורא. אם נכניס לתיבה שירה את האות
א(אלופו של עולם) נקבל כי שורש השירה היא גם ב - השראה ונחת רוח אלוקית. כי רוח
דנשמה שורה בלב הנברא. שירה הן גם אותיות הריש או הראש(מתרגום אונקלוס לשפת הקודש)
והן אותיות הר-אש. מה שמרמז על הר סיני, כי בעת קבלת התורה, שרתה שם אש ה' כאשר
'נחת' על ההר. שני הארועים היו מכוננים ועיצבו את רוחו של העם, ומה שנחקק בלבותיהם
הם האחדות ואש התורה. כמו שכתוב גם: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד
הָהָר"(יתרו יט,ב) ומפרש רש"י:שהיו "כאיש אחד בלב אחד".
פרשת
בשלח פותחת בפסוק "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם
אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא:כִּי אָמַר אֱלֹהִים,
פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"(שמות
יג,יז). ואונקלוס מתרגם "אֲרֵי קָרִיבָא הִיא:אֲרֵי אֲמַר ה', דִּילְמָא
יְזוּעוּן עַמָּא בְּמִחְזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם." את התיבות
"פֶּן-יִנָּחֵם" תרגם אונקלוס ב- "דִּילְמָא יְזוּעוּן"
ומדוע? כי בשלח פרעה את בנ"י, ה' לא רצה להנחות את בנ"י דרך ארץ פלשתים,
כי לא רצה שתיוצר דילמא או מבוכה של גלות הדעת, כשאינם יודעים: לאן לפנות? כל
דילמא יכולה ליצור זיעה רוחנית כמו לולאה מחזורית של מחשבות. וכמו כן, אף ליצור
זיעה גופנית, הנובעת כתוצאה ממאמץ, עומס ופחד.
דילמא
הן אותיות די למ א"י
(האות
מם עניינה השתוקקות כי ארבעים ימים ולילות ציפו בנ"י לתורה)
א"י(ראשי
תיבות - ארץ ישראל): כלומר, הדילמא היא בין ההשתוקקות לפנות לארץ ישראל לבין הרצון
של "די לארץ ישראל" ודווקא לחזור לארץ מצרים. יגעתי ומצאתי, רמז במילה
דילמא בתיבה זו מופיעה המילה דלי וזהו גם המזל של חודש שבט. ומכל אות במילה דלי
ניתן להגיע למילה תלמוד - התורה שבעל פה:
דלתו יוד
למד
מ
למד ל
ד
תו תו
כל
אות היא רצון אלוקי, לכן יוצא שמהות העבודה שלנו בחודש שבט ומזל הדלי, הוא להשתוקק
לה', לשאוף לקבל רק ממנו ולמלא עצמנו במימי תורתו. ולמעשה הפתרון לכל דילמא היא
השגה של מנוחה מן התנועה המתישה, באמצעות הנחמה, כמו בעת שירה והשראה של תורת ה',
אלוף העולם.
כותב
רבי נחמן מברסלב: "דַּע כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת
וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאד וְגדֶל יְקַר יְפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי
אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם
בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם"(ליקוטי מוהר"ן
ח"א,סה) ומצווה התורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה,לָבֹא מִפָּנֶיךָ
בַּמָּצוֹר, רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ
תַשְׁחִית"(דברים כ,יט-כ) כלומר את האילן או הנשמה צריך להשקות במימי התורה
ואסור להשחית עץ המחדש לעולם בפירות. כמו הנשמה המחדשת את חידושי התורה הניתנים
בהשראה כאשר יוצאים להתבודד עם ה', לשוח בשדה ולמצוא עיצה ותושיה. שנזכה, אמן כן
יהי רצון.
בראשית פרשת שמות, הפרושה לפנינו, מונה התורה את שמות שבטי בני ישראל אבינו, ומצינת כי שבעים נפש היו הראשונים שגלו למצרים וגם מתו שם. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"(שמות א,א)
המספר 666 הוא המבטא חומר יסודי בסיסי, אך אנחנו חיים במציאות הדמיונית של החומר, שהרי רובו ריק. ספירת היסוד היא ספירה שישית והיא מיוחסת ליוסף ...