חידושים לפרשת שמיני

בסוד הלשון

יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/YpfXaSdqsEaEgdmd7

פרשת השבוע היא פרשת שמיני, המציינת את היום שלאחר שבעת ימים בהם משה הקים את המשכן. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"(ויקרא ט, א). ביום השמיני נחנך המשכן בראש חודש ניסן, כמו שכותב בעל הטורים: "ויהי ביום השמיני קרא משה. בגימטריא היה ביום ראש חדש ניסן". 

ואז, "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל"(ויקרא ט, ב). רש"י מציין שהסיבה היא "להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה, על מעשה העגל שעשה". גם בני אהרון: נדב ואביהו ניסו לכפר על חטא העגל בדרכם כאשר הוסיפו מדעתם והקטירו אש זרה. ואז "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' "(ויקרא י, ב). מצאתי כי נדב ואביהוא גימטריא אדון הויה(צירוף שם השם). וכלולה בהם התיבה האובדן(אותיות דן אוהב) לאהרון אביהם. וכמו כן נרמז כי, ה' דן אותם במידת הרחמים. וכאב אוהב הוא הבין את טעמי פעולת בניו. רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מסביר את טעמי האחים: כי מאחר שהערב רב קלקלו כל כך ו-"שֶׁעַתָּה שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְיִשְֹרָאֵל וְנַעֲשֶֹה תִּקּוּן נִפְלָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם...עַל-כֵּן סָבְרוּ שֶׁעַתָּה הָעֵת לְבַעֵר וּלְכַלּוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ עוֹד לְאַנְשֵׁי רֶשַׁע, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵרֶב רַב, לְקַלְקֵל עוֹד, עַל-כֵּן הִקְרִיבוּ אֵשׁ עִם קְטֹרֶת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ וְכַוָּנָתָם בְּוַדַּאי הָיָה לְטוֹבָה, שֶׁרָצוּ לְעוֹרֵר עַל-יְדֵי-זֶה אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, בְּאֹפֶן שֶׁהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה...עַל-כֵּן זָכוּ שֶׁעַל-יְדֵי מִיתָתָם תִּקְּנוּ הַרְבֵּה, כִּי נִתְקַדֵּשׁ הַמִּשְׁכָּן עַל יָדָם"(לקוטי הלכות תערובות ה, אות ז). יש ללמוד מהנ"ל, עד כמה חשובה כוונה טובה לכל מעשה גם אם המעשה פחות נכון.

ויום טוב ראשון של פסח עבר ומיד התחלנו לספור את ימי העומר. ובסוף ספירת חמישים הימים, נגיע ליום עת מתן תורתנו ונברך שהחיינו. כי זו הייתה תכלית יציאת מצרים להכין כלי: ראשי תיבות כ'הן ל'וי י'שראל, ואז לקבל את תורת ה' ומשה עבדו, תורה המקיפה אותנו בכל תחום בחיינו. וזה נרמז בתיבה תכלית כי האותיות תו מקיפה את כלי, ולמעשה תו היא התורה כי נכתבה כתו של רצף אותיות ורק על פי המסורה נחתך הרצף לתיבות פסוקים ופרשות.

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה' " (ויקרא כג, טו-טז). ה' מרמז לנו בפסוקים הנ"ל שיש ליישם את תקון מידותינו לאט לאט, מדרגה אחר מדרגה על פי הספירות האלוקיות. הספירות מרמזות על הנהגות הבורא ועל העבודה הפנימית המיוחדת של האיש הישראלי בכל יום ויום לתכלית הידמות למידות ה'. יש שבע ספירות והן חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וכל יום בספירת העומר הוא בעצם מדרגה של ספירה דספירה כמו חסד דחסד גבורה דחסד וכו' עד מלכות דמלכות. כל ספירה מיוחסת לכל אחד משבעת הרועים: חסד לאברהם, גבורה ליצחק, תפארת ליעקב, נצח למשה, הוד לאהרון, יסוד ליוסף ומלכות לדוד. כי אותה ספירה מלמדת על התכונות המיוחדות של כל אחד ואחד מן הרועים. ובמכפלת שבע ספירות בשבע יש סך הכל ארבעים ותשע מדרגות לתכלית הספירה של יום החמשים הוא היום בו בני ישראל הם השמחים מבין כל העמים בהא הידיעה. כי ביום החמישים ידעו את הבורא למרגלות הר סיני שם נגלה אליהם מחדש וקבלו ממנו את עשרת הדברות. 

וביום החמישים "וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה' " (ויקרא כג, טז) יש צרוף לפסוק המרמז, כי ביום החמישים והתקרבתם לנחמה חדשה יש מאין לה'. ומדוע יש מאין? כי דבר חדש לא היה קיים קודם. ה' כבר נגלה לבני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף, אך ביום החמישים נגלה ה' אליהם בהר סיני פנים אל פנים, מה שלא קרה מבריאת העולם, לכן זוהי נחמה חדשה יש מאין. 

ספירת העומר צריכה להיות בהשתוקקות מרובה לאורך חמישים הימים, הנרמזים בכתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"(ויקרא כג, טו) כי בתיבה לכם הצירוף לך מ המרמזים, על חמישים הימים של הספירה כי סכום אותיות ל ו - כ יוצא חמישים. והאות מ היא המרמזת על ההשתוקקות, שהרי ארבעים ימים ולילות ציפו בנ"י לשובו של משה מהר סיני וזה היה שלוש פעמים: בעת קבלת הלוחות הראשונים, בעת שהתחנן משה לה' שיסלח לבני ישראל על חטא העגל ובעת קבלת הלוחות השניים. 

אז בע"ה שנזכה לתקן את עצמנו מדרגה אחר מדרגה, ספירה דספירה עד עת יום מתן התורה כמו בצורה של השתוקקות כמטמונים הן אותיות מט ימים מונים ככתוב: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא"(משלי ב, ד-ה) אמן כן יהי רצון.

חידושים לחודש ניסן

 בסוד הלשון

(יוסף בלו)

חודש ניסן - ניסיון של אמונה 

https://images.app.goo.gl/WyJ2bKdezosSmhtd6

השבוע קראנו את ההלל של ראש חודש ניסן, הוא ראשון וראש חודש לכל החודשים, נקרא גם חודש האביב, שכן הוא אב ל יב החודשים. ועוד בארץ מצרים ציווה ה' לקדש את החודשים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, א-ב).

חודש הוא מלשון החידוש, כי מונים את ימי החודש מעת מולד הלבנה. ותנועת הרוח בעוצמתה המשתנה דומה לשינוי בעוצמת הארת הירח. הארה אשר מתחדשת במחזור של כל חודש וחודש מחדש ונסמכת על ידי אור השמש. "וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט), כי מונים את ימי השנה לפי מחזור הארת השמש ובהארה זו אין שינוי או חידוש כמו שבשינה אין תנועה והעתק מקום פיזי. אך ההארה הגנוזה בתורה בעת לימודה מכל שטחי הפרד"ס: הפשט, רמז, דרש וסוד היא מחיה בחידושיה והיא מעל הטבע, כי היא נכתבה לפני הבריאה, גם לפני הבריאה של כל המאורות כולם.

הגאולה של פורים בחודש אדר, המסיימת את השנה, סמוכה לגאולה של פסח בחודש ניסן, הפותח את השנה החדשה. אבל בשונה מהגאולה בחודש אדר בדרך הטבע, כי אז נסתר ה' הסתר בתוך הסתר, לכן לכאורה היה "ישן" ושמו רק נרמז במגילת אסתר בשם המלך. הגאולה בחודש ניסן הוא חידוש של התורה, כי ה' מתגלה, בכבודו ובעצמו וגואלנו בדרך של נס המתנוסס, כדגל של עדות לעיני כל אומות העולם, נס אשר מעל לטבע. “וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" (דברים כו, ח).

התיבה ניסן כוללת את התיבה נ"ס ראשי תיבות סומך נופלים שם משמותיו של ה', אשר סמך את נפילתם של בני ישראל מהצרות והשעבוד במצרים. וזה היה באמצעות יוד המכות, אשר היכה ה' בידו החזקה במצרים. ניסן הוא גם מלשון ניסיון של אמונה, כי לפני כל מכה ומכה האמינו וציפו שבטי ישראל מה' וממשה עבדו שיגאלו אותם, אך נחלו אכזבה. כי למעשה לא נגאלו, אלא רק לאחר מכת בכורות, היא המכה העשירית.

והספרה עשר הוא מלשון שעור לתלמידי ה'. ותלמיד הן אותיות תמיד למד. ומה שיש ללמוד לנצח זה להאמין בה' הן בעת מכות ודינים והן בעת גאולה וחסדים. כותב רבי נחמן מברסלב: "עקר הגאלה תלויה באמונה, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון האמונה"(לקוטי מוהר"ן תורה ז,א). ומשיח ה', דוד המלך מהלל את ה': "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"(תהלים כג, ד). כלומר, יש שני צדדים למשל של השבט או המקל. מצד אחד, מקל ההליכה הוא לעתים כמשען, מידת חסד מאת ה', להישען על המקל, בכדי להקל את הליכת רועה הצאן. אך מצד שני, המשען הוא לעתים המעניש, מידת הדין מאת ה', להעניש ולהכות את אלו מהצאן, אשר מתרחקים מדרך הרועה הטוב והמיטיב עמם. כל רצונו הנמשל של ה' הוא מתוך רחמים, לכנס ולהפוך שבטים משועבדים לצוררים, להיות לו לעם אחד ומאוחד וגם להיות בני חורין.

אז בעז"ה נתעורר מהשינה ונזכה לחידוש המציאות, לנס אשר מעל הטבע ולגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון.

 

לפרשת השבוע ויקהל - פקודי

 הוקם המשכן

בסוד הלשון - יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/UDeCcNqtLZYucH8s8

ב

בשבת שתבוא עלינו לטובה נקרא שתי פרשות: ויקהל-פקודי החותמות את ספר שמות. הפרשות תוחמות את תחום הזמן: ממתי שמשה ירד מהר סיני עם הלוחות השניות למחרת יום הכפורים עד לראש חודש ניסן בו הוקם המשכן בשנה השנית ליציאת מצרים.

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם"(ויקהל לה,א). רש"י מפרש: ויקהל משה. למחרת יום הכפורים, כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו" וגם על פי קולו נשמעו לו. משה מכנס רק את עדת בנ"י הנשים והגברים ומפרידם מן הערב רב אשר החטיאו את בנ"י בחטא העגל ומצוה אותם לשמור על השבת ולנדב רק מהם כקהל מאוחד תרומה להקמת המשכן. אשר יתקן את חטא העגל ואז גם להראות לכל הגויים שה' משרה את שכינתו בתוך עדת בנ"י שהרי סלח ומחל לעמו.

אונקלוס מתרגם וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה ב וְאַכְנֵשׁ משֶׁה בהם נמצא הצרוף ו(ימי חול) א(יום השבת) המשכן המרמזים על ו הם ששת ימי החול שתכליתם הראשוני הוא ביום א האחד, של אלופו של עולם וזהו יום השבת בו שבת הבורא במנוחה. ובעל הטורים מפרש: "לַעֲשׂת אֹתָם. אותיות ל' תשע וחסר וי''ו לומר ל''ט מלאכות נעשה אותם בו' ימים ולא בשבת" כלומר ל"ט מלאכות המשכן לא דוחה את מצוות שמירת השבת ולכן כל תולדות ל"ט מלאכות אסורות על בנ"י בשבת קודש.

המשכן הן אותיות שם כהן אשר מממש את עצמו כאשר משמש את בנ"י בעודו עובד במשכן ובבתי המקדש. המשכן הן גם אותיות שם ה' שכן וגם כן השם. המרמזים, כי במשכן שרתה השכינה בכנות וביושר מתוך רצון חיובי של ה' להוסיף ולמשוך את לבבות בנ"י אליו, אשר הוציאם ממצרים. צרוף מיוחד לחודש אדר ופורים בתיבה המשכן הוא המן ש"ך(ראשי תיבות שפתי כהן) המרמזים, כי המן שכך וירד מגדולתו בשל גאותו. ושפתי הכהן הקדושות יכולות רק לעזור לתקן את הגאוה שבלבנו בענווה. רק אם נזכה להיות מתלמידיו של אהרון הכהן ככתוב "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה"(משנה אבות א,יב) כי לא מספיק לאהוב ולרדוף אחר שלום בין הבריות אלא חשוב לקרבן לתורה. כי התורה המורה את הדרכים להשיג אהבה ושלום בין הבריות, ובין הבריות לבוראם, כי לכל בריה יש בה את אור הבורא.

רבי נחמן מברסלב כותב: "וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן כִּי מִשְׁכָּן הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה" 'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן מַשְׁכּוֹן שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"(לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ע)

אז בע"ה שנזכה להתקרב למקום של הצדיקי אמת בכדי שרצוננו ירוץ במשיכה אחר הנהגותיהם לדבוק בבורא יתברך שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. עד שיבנה המשכן מחדש הוא בית המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.

הקוד של חיסון פייזר מרמז על שנת הגאולה

 בס"ד

חידושון: הקוד של חיסון פייזר מרמז על שנת הגאולה

-       יוסף מוסיף בלו  -

             

https://images.app.goo.gl/YRTiZFxmzzDmZ4iG7

יגעתי ומצאתי חידוש, שאני מקווה כי יחיה אתכם בתקופה סוערת זו העוברת על עם ישראל והעולם כולו, למען זיכוי הרבים וגאולת עם ישראל, החידוש הוא על פי שטח הרמז שבפרד"ס התורה.

 

המספר האלפא נומרי של חיסון הפייזר לפי הפרסומים הוא BNT162b2 ועל פי הרמז בו מקודדת שנת הגאולה הן בלוח הלועזי והן בלוח העברי.

 

BNT162b2 באותיות שפת הקודש בנטב 1622

שזה אותיות בן טב וגם גימטריא אליהו טב

אליהו - הוא המלאך שיבשר על גאולת עם ישראל.
טב - על פי הגמרא, בלוחות הראשונות לא נכתבה האות ט' ואילו בלוחות השניות מצאתי ב' פעמים ט', כי ידע הקב"ה שתשברנה הלוחות ולא רצה שתפסק הטובה מישראל.

1622 (בגימטריא) = המשיח עשרים עשרים ואחד

(התאריך הלועזי לשנה המסוגלת לגאולה 2021)

 

ומיהו הבן הטוב של ה'?

הוא משיח ישראל שיתגלה בע"ה בשנה המסוגלת ביותר היא השנה הזאת 2021 בלוח הלועזי או בשנת התשפ"א בלוח העברי

 

BNT162b2 = בנטב 1622 = 1622+52+11 = 1685

טב: אליהו המשיח עשרים עשרים ואחד = 1685

  משיח ישראל התשפ"א = 1685

1685 זה  גימטרייה של מספר חיסון הנגיף האלפא נומרי של פייזר בעברית

וערך זה שווה לשנה המסוגלת לגאולה הן בתאריך הלועזי והן בתאריך העברי

1685 = טב: אליהו המשיח עשרים עשרים ואחד = משיח ישראל התשפ"א

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

חידושים לפרשת בשלח

 אשירה לה' – כי האדם עץ השדה / יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/PNe59i8xFQgUUeKc9

את פרשת בשלח נקרא לאחר ט"ו בשבט הנודע גם כחג האילנות, וגם השבת הזו נודעת להיות "שבת שירה". כי לאחר קריעת ים סוף יצא כל העם: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ(בשלח יד,לא) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(בשלח טו,א) כותב רש"י: "אז ישיר משה- אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". ועימו שרו כולם כאשר קבלו את הנס ואת השי הישיר מן הבורא. אם נכניס לתיבה שירה את האות א(אלופו של עולם) נקבל כי שורש השירה היא גם ב - השראה ונחת רוח אלוקית. כי רוח דנשמה שורה בלב הנברא. שירה הן גם אותיות הריש או הראש(מתרגום אונקלוס לשפת הקודש) והן אותיות הר-אש. מה שמרמז על הר סיני, כי בעת קבלת התורה, שרתה שם אש ה' כאשר 'נחת' על ההר. שני הארועים היו מכוננים ועיצבו את רוחו של העם, ומה שנחקק בלבותיהם הם האחדות ואש התורה. כמו שכתוב גם: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"(יתרו יט,ב) ומפרש רש"י:שהיו "כאיש אחד בלב אחד".

פרשת בשלח פותחת בפסוק "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא:כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"(שמות יג,יז). ואונקלוס מתרגם "אֲרֵי קָרִיבָא הִיא:אֲרֵי אֲמַר ה', דִּילְמָא יְזוּעוּן עַמָּא בְּמִחְזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם." את התיבות "פֶּן-יִנָּחֵם" תרגם אונקלוס ב- "דִּילְמָא יְזוּעוּן" ומדוע? כי בשלח פרעה את בנ"י, ה' לא רצה להנחות את בנ"י דרך ארץ פלשתים, כי לא רצה שתיוצר דילמא או מבוכה של גלות הדעת, כשאינם יודעים: לאן לפנות? כל דילמא יכולה ליצור זיעה רוחנית כמו לולאה מחזורית של מחשבות. וכמו כן, אף ליצור זיעה גופנית, הנובעת כתוצאה ממאמץ, עומס ופחד.

דילמא הן אותיות די למ א"י

(האות מם עניינה השתוקקות כי ארבעים ימים ולילות ציפו בנ"י לתורה)

א"י(ראשי תיבות - ארץ ישראל): כלומר, הדילמא היא בין ההשתוקקות לפנות לארץ ישראל לבין הרצון של "די לארץ ישראל" ודווקא לחזור לארץ מצרים. יגעתי ומצאתי, רמז במילה דילמא בתיבה זו מופיעה המילה דלי וזהו גם המזל של חודש שבט. ומכל אות במילה דלי ניתן להגיע למילה תלמוד - התורה שבעל פה:

דלתו    יוד        למד

  מ        למד        ל

  ד        תו          תו

כל אות היא רצון אלוקי, לכן יוצא שמהות העבודה שלנו בחודש שבט ומזל הדלי, הוא להשתוקק לה', לשאוף לקבל רק ממנו ולמלא עצמנו במימי תורתו. ולמעשה הפתרון לכל דילמא היא השגה של מנוחה מן התנועה המתישה, באמצעות הנחמה, כמו בעת שירה והשראה של תורת ה', אלוף העולם.

כותב רבי נחמן מברסלב: "דַּע כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאד וְגדֶל יְקַר יְפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם"(ליקוטי מוהר"ן ח"א,סה) ומצווה התורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה,לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית"(דברים כ,יט-כ) כלומר את האילן או הנשמה צריך להשקות במימי התורה ואסור להשחית עץ המחדש לעולם בפירות. כמו הנשמה המחדשת את חידושי התורה הניתנים בהשראה כאשר יוצאים להתבודד עם ה', לשוח בשדה ולמצוא עיצה ותושיה. שנזכה, אמן כן יהי רצון.

פרשת שמות מרמזת על השנה שהיא מסוגלת לגאולה ועל הקשר לפייק ניוז

 בראשית פרשת שמות, הפרושה לפנינו, מונה התורה את שמות שבטי בני ישראל אבינו, ומצינת כי שבעים נפש היו הראשונים שגלו למצרים וגם מתו שם. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"(שמות א,א) 

כותב בעל הטורים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים. ר''ת שביה שאף כשהיו בשביה שמות בני ישראל לא שינו שמותם שבשביל ד' דברים נגאלו ממצרים בשביל שלא שינו את שמותם וכו' וגם כן ואלה ו' מוסיף על ענין ראשון וימת יוסף ואלה שמות שצוה להם שלא ישנו שמותם ואמר להם אף על פי ששינו שמי צפנת פענח אתם אל תשנו שמותיכם". 

ורש"י מלמד עד כמה ה' מחבב את בנ"י וכותב: "אע"פ שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתתן להודיע מכאן כי נמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" בנ"י נמשלו לכוכבים כי בתיבה כוכב הצירוף כו(26 גימטריא הויה הוא שם ה') כב(22 סך אותיות שפת הקודש) אלו מרמזים על הקשר בין ה' המרחם על בניו כי הם שומרים על אותיות שפת הקודש המרכיבות את שמותם וכך הם מתחברים לבוראם ברוך הוא.

אותיות התיבה שמות וצירופיה מרמזים רבות כמו שאראה להלן: בנ"י מתרבים כשרצים ומתעצמים מאוד גם כלכלית. עד שקם פרעה חדש כיש מאין, אשר לא הכיר את יוסף, ומוציא אל הפועל את עצות יועציו. בכדי להינצל מהמצב הוא בוחר לשעבד בפרך גופני ומייגע את בנ"י, במטרה להתיש גם את כוחם הרוחני עד לבטול התקוה לגאולה. פרשת שמות גימטריא ושת גואל, המרמזים על כך שהפרשה מהווה תשתית של ראיות לסיבה ומסובב של יציאה מגלות של שעבוד כואב של יותר ממאתיים שנה לגאולה על ידי הגואל הוא משה רבינו. תכלית ומהות שמו לא רק להיות משוי וסביל, אלא דווקא להיות פעיל ולמשות ממות אל החיים את בנ"י. וכמו כן ה' הבטיח למשה "לעשות שמות" בארץ מצרים ואז לקבל את התורה אשר גם נרמזת בתיבה שמות אותיות שום תו מה שמרמז, כי יש לשום תשומת לבנו אל התו שהיא התורה כולה, שהרי נכתבה כתו אחד של אותיות ובמסורה הפרידו את התו למלים לפסוקים ולפרשות. התיבה שמות היא גם אותיות שתו מ(מ ימים ולילות השתוקקו בנ"י לתורה) המרמזים כי יש לשתות בהשתוקקות, כצמא למי התורה כי כל התורה הם שמותיו ורצונותיו של הבורא אשר יש לקיימם.

ופרעה התגאה בשקר, כי הוא עשה את היאור וגזר להטביע בו כל תנוק עברי שנולד. והמילדות עברו על צו פרעה,"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים"(שמות א,יז). כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "צדיקי הדור נקראים מילדות העבריות על שעוסקים להוליד בישראל תולדות קדושות של תורה ומעשים טובים...שפרה שמשפרת את הולד...פועה שפועה מדברת והוגה את הולד...כי הצדיקים מחזקים את ישראל ומשפרין אותם על ידי הנקודות הטובות שמוצאים בהן... פועין והוגין ומדברים עם ישראל ושורקין ומצפצפין אליהם לחזקם ולעוררם ולהגביהם ולהרימם מכל מיני שפלות וירידות ונפילות שלהם". 

צו פרעה לא פסח גם על בנם של יוכבד ועמרם. אבל אמו מצאה פתרון של גאולה ובפסוק הבא אפילו נרמז לנו מה קורה לקראת הגאולה וגם על השנה המסוגלת לגאולה השלימה של עם ישראל: "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"

https://images.app.goo.gl/t6M6D6c46CUUMSsbA 

על פי הפשט, יוכבד הצפינה את התינוק, משה, בתבת גמא שנאטמה בחימר ובזפת. שמה אותה בסוף על שפת היאור ומרים אחותו משגיחה עליו מרחוק עד שהגיעה בת פרעה שלמעשה אימצה אותו להיות לו לאם, ומרים הרימה את המצב שאת התינוק תיניק אימו ולא מיניקות מצריות, כך הציעה לבת פרעה וכך היה. כה חשוב הוא ממה אנחנו ניזונים בכדי להגיע להחלטה מושכלת ונכונה...עוד תראו בהמשך.

על פי הרמז, אפשר להתייחס לכל בני האדם שנמצאים למעשה בתיבה הצפה על המים ומוגנים בתוכה ממבול וסערות הצפות וטביעה. התודעה של בני האדם מובלת ולעתים מהונדסת באמצעות כלי התקשורת שמשדרים את התיבה, את המילה, כלומר את המלל והדיבור היוצא משם. וזה הקשר לפרשת שמות גימטריא את השם, כי בכלי התקשורת מהללים או מגדפים את שמות הדמויות המתוקשרות לצורך הובלת דעת קהל, פרסום וכדומה. בתיבה מוצפן על פי הפשט גואל ישראל הוא משה רבינו, אך מעבר לזאת יש תיאור למרחב האנושי של בני האדם שבתוך עולם המלל והדבור. העולם הזה של התיבה מורכב מ - גמא, חמר וזפת.

גמא יוצא גימטריא ד"ם אבל גם ר"ת מ'גן ד'וד.

עולם המלל והדיבור זה מה שמאפיין את האדם הנברא והמדבר. מי שזוכה לשלוט על צורת הדיבור הופך להיות מלך מוצלח בעל שם טוב, אוהבים אותו ושמו הולך לפניו. עולם הדבור הוא לעתים עולם אלים, במילה אחת ניתן אפילו לרצוח אדם, כי "מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן"(משלי יח, כא). לכן בני האדם זקוקים להגנות, למגן דוד, להגנתו של מלך המשיח.

חמר זה מלשון חומר, אבל גם חמר אותיות רחם וגימטריא גאל רוח, חמרא זה גם צבע אדום המרמז על דינים, בארמית חמר גם יין.

נכנס יין יצא סוד, אז מהו הסוד? "משיח רוכב על חמור". אבל גם,

עולם המלל והדיבור והתקשורת פועל לעתים מאינטרס אישי ותועלת כלכלית להשיג שפע חומרי עד ששוכחים את המשמעות הערכית לפעול מתוך ענוה ורחמים ולא מתוך גאוה והאגו של דינים. בכדי לתקן את זה יש לפעול מתוך רחמים ואהבה. ולהבין שדרך התיבה חומר מוצפנת על פי רמז גימטריא ראה מח וגם רוח גואל. כלומר, ה' מקדים תרופה למכה, ומראה לנו כי ברא בנו כלי להכיל חכמה והוא במח, אבל מה שיש לנשום ולקבל אל המוח הוא את רוחו של הגואל, שמלמד אותנו איך להשיג גאולה, איך ליישר את המוח בכדי שישפיע לתקן את עקמומיות הלב, לתקן את כוחות הדמיון, הרגש ואת רצון הלב בדרך היושר והקדושה, למרות הסערות של החיצונים האוטמים את הלב מלהקשיב לזולת, מלדייק, מלהיות עדינים, מלרחם ומלאהוב. 

כי הכוחות החיצונים או התקשורת פועלת לעתים מתוך אינטרס זר ללבות שיסוי חברתי וללבות תרבות של שקר, חומריות, בלבול, וטומאה. ומזינה כל זה למח הצופה בה לתכלית של קלקול, אבל התרופה למכה הזאת הוא בתקון ע"י רוח גואל והוא למעשה, משה רבינו, העניו מכל אדם, שהוציא אותנו מעבדות לחירות. ובאמצעותו קבלנו את התורה המורה לנו מה לתקן ואיך לתקן את המח בכדי ליישר לב עקמומי ומקולקל ע"י אותם כוחות חיצוניים ומזיקים. 

משה רבינו מלמד אותנו כי ענוה זו המידה לתקון התקשורת המקולקלת. ענוה זה להעביר 100% מנקודה לנקודה בלי אינטרס אישי או אג'נדה נסתרת. כך היה משה שהיה בבחינת פה אל פה אדבר בו, לכן העביר נקי 100% מהבורא אל עם ישראל ולאנושות כולה, זה השיא שיש לשאוף אליו: "שהתשקורת" צריכה להפוך להיות תקשורת מתוקנת ישרה ומקודשת לפי האמת. 

זפת הוא גם חומר שחור ואוטם לפי הפשט.

על פי רמז, 

זפת אלו אותיות ז"ת שמקיפות את האות פ[ה]

ז"ת ראשי תיבות ז'ין ת'חתונות, אלו 7 ספירות שהן הנהגות של הקב"ה:

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

כלומר, עולם המלל והדיבור והתקשורת לעתים אוטמים אותנו בהחשכה של האמת, בהכחשה ובערבוב. אך גם למכה זו הקדים ה' בתרופה, יש עלינו לתקן 7 הנהגותיו בעולמינו, עולם העשיה. להפוך בסופו של דבר את הדיבור לרמה של מלכות. ככתוב "מלכות פה - תורה שבעל פה קורינן ליה"[פתח אליהו] בתורה שקיבלנו יש בהן הוראות מה לתקן ואיך לתקן? ההלכות מוליכות אותנו לעבור תהליך של תשובה הכולל: הודאה, חרטה וקבלה לעתיד. זה מה שהופך אותנו להשיג מלכות והנהגה עד לביטול החושך באור. ובע"ה יתוקנו כל השבעה שבסופן תתוקן מלכותו של מלך המשיח בן דוד, ונזכה לגילויו בקרוב מאוד.

למי נזכה? למוצפן בתיבה, "וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד"

ותשם אותיות שמות

בה ר"ת ב"ה ב'רוך ה'וא

את הן אבני הבנין לדיבור, כב אותיות הקודש מ א' עד ת'

הילד גימטריא מה ד[לת]

על פי רמז,

45=מה=אדם=לב אחד=גאולה

434=דלת=משיח בן דויד

נזכה למעשה למשיח בן דויד לאחדות ולגאולה שלימה!!!

מתי נזכה לו?

"וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"

זה מרמז על הסוף, על שנת הגאולה המסוגלת היא שנת התש"ף.

וגם שנת התשפ"א לפי הרמז הבא:

שפת היאר - התשפ"א יר (יר בגימטריא יוצא 210)
ולמספר  210  יוצא צירוף מספרים של השנים 2020-2021

התיקון הוא למעשה תיקון "שפת היאר"

שפת מלשון שפתיים ושפה

היאר אותיות ריאה

בכדי שנתקן שפה ברורה, ומדויקת ונקיה, יש לתקן את המרחב התקשורתי באמת הנקייה מאינטרסים מזיקים. איך עושים זאת נושמים אויר נקי לדרך הריאה. על פי תיקוני הזוהר, הריאה היא הבחינה של משה רבינו, עלינו לנשום תורה, לחיות תורה אשר מתקנת ומחייה את המח, המיישר את עקמומיות הלב שהתקלקל ע"י אותם כוחות הסערה של החיצוניים המזיקים אותנו בחושך, מבול ובסכנת טביעה תחת החומריות, כי ריבוי שפע יכול גם לבלבל.

ואקדיש לכם שיר,

בשורת השפה / יוסף בלו 
בביכורים מאז י"ח טבת ה´תשס"ט

אסע ביום ההוא מעיר הבירה

לבשר את הבשורה

בכל ישוב כפר ועיירה

של שבעים אומות עולם

כי שם רצון ללמוד אורה

בשפה הברורה

ללא תרגום לשון ללשון

תלמידי עשרים ושתיים תמונה

המחיים כל אחת בישר ובנקודה

ובהמשך, ה' בוחר להתגלות למשה בסנה הבוער שאינו אוכל על הר חורב. המרמז, כי משה זכה לחיבור נפלא כמו שדיבר עם ה' פה אל פה כחברו הטוב ביותר. 

קבלתי מרבי נחמן מברסלב: כי התיבה חבר הן צירוף אותיות בר חב, המרמזים להלן: 

1. חב מלשון חיוב ו בר אותיות רב, כלומר, ראשית יש חיוב לעשות לנו רב והוא משה רבינו. 

2. וגם שחברים הם ברי או מתרגום בני חב אחד לשני וביניהם יחס של קנין, כמו הצדדים החתומים בשטר חוב. מה שמלמד שאנחנו מחויבים שיהיה אכפת לנו לדאוג אחד לשני. 

3.בר מתרגום בחוץ, חב מלשון לחבב

מרמז על הנהגות משה לצאת אל הבר, החוצה מעצמו, ולחבב הנקודה הטובה בזולתו וכך ליצור קשר של חבור.

ככתוב: "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"(מסכת אבות א,ו) 

לקוטי עם לועז מביא כי, הסנה גימטריא 120 וכך נרמז למשה על אורך שנות חייו.  ואוסיף, כי בשנים אלו היה עליו לעשות נסים מעל הטבע לטובת גאולת בנ"י. נ"ס הן ראשי תיבות ס'ומך נ'ופלים, שמו של ה', הפוקד על הטבע לסמוך את נפילתנו ולהצילנו כמו מטביעה בים ממש ברגע האחרון. באותו מעמד, ה' קורא למשה "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי"(שמות ג,ט). ואונקלוס מתרגם "הא קבילת בנ"י עאלת לקדמי". ומצאתי כי קבילת גימטריא מקבת, מה שמרמז על עוצמת הכאב והצער של בנ"י בגלות כמו מרוצצים ראשיהם למות ממכות פטיש שקבלו מידי המצרים, משועבדים לכוחות החושך.

ובארץ מדין נולד למשה בן בכור וקראו גרשם "כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה"(שמות ב,כב) וכך התגלגל כי גרשם המהווה את התולדה של משה התגשם בסוף הפרשה כאשר ה' מבטיח למשה לאור הרעה במצב בנ"י "עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".

אז בעזרת ה', שנצליח לגרש את היצר הרע מתוכנו וללכת בדרך הישר אל הטוב, ונזכה לנשום דרך הריאה, תורה מחייה של צדיק וגואל הוא משה רבינו לתקון המח והשכל ליישר את ליבנו, את כוחות הדמיון, הרגש והרצון ונזכה לתקן שפה ברורה, ולגאולה השלמה בשנת התש"ף.

אמן כן יהי רצון!!!

סוד הרפואה לכאב

מדוע אנחנו מרגישים כאב?

וכיצד נוכל למנוע כאב?

ואיך אפשר לרפא אותו?

לפי שטח הרמז שבפרד"ס התורה נמצאה התשובה בתיבה כאב בעצמה. 

על פי הרמז:

 כאב בגימטריא 23 

 10 בגימטריא אגו 

 13 בגימטריא אהבה וגם אחד 

כלומר  23=כאב=אגו אהבה=אגו אחד

וגם... 

כאב אותיות כ אב 

האות כ לפי הזוהר זו ספירת כתר 

ומי הוא אבינו? הלא הוא גם מלכנו, הקדוש ברוך הוא.

אז די לחכימא ברמיזא,

והרי באור הרמז, נמצא כי כאשר יש מי שמדמיין שהוא האחד או הראשון בכל, זה מביא אותו לגאוה, לתאוה ולרצון של לקבל בעל מנת לקבל לעצמו מהזולת, רצון זה נקרא האגו. 

לכן, אם יש למישהו אגו אז כאשר הוא אוהב או משפיע הוא מצפה לקבל חזרה, ההשפעה שלו תלויה במה שיקבל ואם הוא לא יקבל חזרה הוא ירגיש כאב, תסכול וכעס. זוהי למעשה הגדרה של אהבה שתלויה בדבר, ומתי שבטל הדבר בו הוא תלוי אז בטלה האהבה. 

לעניות דעתי ובלשון המעטה האגואיסט אינו אוהב אלא עוסק בנתינה. כי את המילה נתנ אפשר לקרוא מימין לשמאל ושמאל לימין ובתוכה נמצא ציווי כפול של תן! מה שמרמז על רצון של קבלה תמורת השפעה.

על פי בעל הסולם, את הרצון לקבל אי אפשר לבטל שהרי הוא חומר הבריאה. כלומר, לכל הנבראים: דומם צומח חי ומדבר, יש רצון לקבל בשיעור ובאיכות שונה. בני האדם שותים אוכלים ישנים כמו בהמות כי לגוף יש רצון שחייב לקבל שפע בכדי לתפקד. לבני האדם יש רצון מפותח יותר כמו להשיג מושכלות שליטה כבוד עושר ועוד...

מאותו חומר ניתן ליצור צורות שונות, לדוגמה, מזכוכית ניתן ליצור כוסות או צלחות וכו'. ואם חומר הבריאה הוא הרצון לקבל ניתן ליצור צורה של בעל מנת להשפיע. 

כלומר התיקון של האגואיזם הוא בתקון הרצון והוא הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. 

מי שמשיג את הרצון הזה הופך להיות אוהב ועניו, והוא לא מצפה לקבל דבר על ההשפעה שלו, כל מגמתו הוא להוסיף אהבה. 

איך אומר אבא שלי לא על כל דבר צריך לשמוע מילת תודה.

שעורי הכאב הם שעורים של אבינו ומלכנו הקב"ה, בכדי שנשיג את  מידת האהבה שאינה תלויה בדבר, על ידי תיקון הרצון: לקבל בעל מנת להשפיע, ללמוד וללמד והכי חשוב גם ליישם.

זוהי למעשה התרופה בכדי למנוע כאב ולרפא אותו כמו כן, את הכעס, והתסכול שחווים מהסביבה כאשר אנו תלויים במה נקבל תמורת השפעה.

אז הגיע העת לאהוב!!!

אהבה שאינה תלויה בדבר!!!

אמן כן יהיה רצון!!!

פרשת שופטים

 

"אני לדודי ודודי לי" לאור פרשת שופטים / יוסף בלו

https://images.app.goo.gl/x3aMKa2jwsfLG65Q6

פרשת השבוע הפרושה לפנינו היא פרשת שופטים, כמו שכתוב  "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק"(דברים טז,יח). עתה, כבר אנו בחודש אלול, כי בשבת שעברה זכינו גם לראש החודש ואז קראנו את פרשת ראה, שאמרו רז"ל כי ראשי תיבות תיבה זו היא "ראה אלול הגיע". המרמזים כי יש לראות לא רק בחוש הגשמי אלא בראיה מחשבתית-רוחנית, בהתבוננות בהויה את אור ה' שהוא השפע הנובע מעצמותו יש מאין, כי האור היה קיים עוד לפני הבריאה.

החדוש בחודש אלול, "אני לדודי ודודי לי" כי הבורא קרוב אלינו ואם נתייגע לבטל את האני שרוצה לפעול רק אם יש פרס, אלא שירצה לפעול באין פרס, נמצא את הבורא נוגע בנו ממש, כמו שכתוב "יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמֵן"(בבלי,מגילה ו). ואז נתחזק באמונה באהבתו אותנו, אהבת חינם, לכן נאמין כי לא נירא מיום הדין בראש השנה.

ה' נוהג עם בריותיו מידה כנגד מידה כחוט השערה, לכן בחודש אלול יש למנות אצלנו דיינים בכל שער ושער בלבבנו ולדון את מעשינו במשפט צדק. וגם למנות את השוטרים בכדי להוציא לפועל בשלמות את גזר הדין, המביא לשלום בין הצדדים הפנימיים שבלבנו: הצד התובע לשינוי את הצד הנתבע המקובע להרגלים של תאוה. השלום היוצא ממשפט צדק וממידת הדין מעיד דווקא על מידת הרחמים. לכאורה, מידת הדין גורמת ליראה כמו שופט המושיט בפיו שוט וכמו צדק שתרגם אונקלוס בתיבה "דִּקְשׁוֹט" וכמו השוטר המישיר שוט, בכדי לאכוף את גזר הדין בשלמות המביא לשלום כנ"ל ולאהבה הנובעת ממידת הרחמים של בורא עולם. כמו שכותב דוד המלך "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"(תהלים כג,ד) כלומר אם נבין כמו דוד המלך שתכלית ה' שנזכה לרחמיו, לאהבתו ולהיטיב לנו, אז נקבל את דינו ונשוב אליו בתשובה מתוך אהבה ופחות מתוך יראה.

רבי נחמן מברסלב מפרש את "אני לדודי ודודי לי": אני לדודי - זה להיות בקי ברצוא: כאשר רצוננו לרוץ לאור ה' בהתלהבות, ודודי לי - זה להיות בקי בשוב: כאשר שבים מדבקות בבורא ואף נופלים חלילה למקום ירוד בבשת פנים אבל לא מתייאשים ושבים שוב אל ה'. ובלשונו: "והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול"(תהלים קלט,ח) הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר...שזהו בחינת בקי ברצוא...שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו"(לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ו).

אז בע"ה, שנזכה לחיות בהבנה שחלק מעבודת ה', דווקא לדבוק בו לאחר נפילה וייאוש, התבוננות זו יכולה לנחמנו ולהקל עלינו לשוב אליו באהבה ובשמחה, והעיקר הוא לשמור על הרצון בדבקות בו, אמן כן יהי רצון.

פרשת ראה

בסוד הלשון

יוסף בלו

פרשת השבוע עוסקת בחוש הראיה ובהתבוננות: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה" (דברים יא, כו). כותב בעל הטורים: "ראה עשרת הדברות שפתח ב'אנכי' ותקיים אותם כי כל המצות כלולות בהם". כלומר, משה רבינו מזכיר לבנ"י את הדיבר הראשון אשר שמעו מפי ה' במעמד הר סיני: "אנכי ה' א-לוהיך" (שמות כ, ב). בדרך זו, משה רבינו מכוון את עם ישראל לרושם החוויה, בכדי להתבונן פנימה ולהבין במחשבת הלב את החשיבות שרואה בהם הבורא, אשר בחר להתחבר רק עימם על מנת לתת להם את תורתו, ועל כן, כמה חשוב אצלו שישמרו את מצוותיו. אונקלוס מתרגם את התיבה רְאֵה בתיבה חֲזֵי, שהרי התגלות ה' על הר סיני הייתה נס מעל הטבע, כמו מחזה נבואי של גאולה, מחזה שבו ראו כל בנ"י את הקולות בהיותם עומדים סביב ההר, כאיש אחד בלב אחד, ובמדרגה רוחנית של אדם הראשון לפני החטא. יגעתי ומצאתי, כי גימטריא משותפת לתיבות רְאֵה חֲזֵי יוצא רוח טוב, אחיה אור וגם רז ה': אגו אח, המרמזים כי מעמד הר סיני היה מעמד רוחני של הטבה, שבו רצה ה' להחיות את בנ"י בשפע אין סופי באמצעות מתן תורתו היא אור חוכמתו. ורמז לנו סוד, שבכדי להשיג את ההטבה עלינו לבחור בין פירוד לאחדות: האם להישאר עם האגו והאנוכיות או להתחבר עם הזולת מתוך הרגש של אחווה. כותב הבן איש חי: "אך עיקר האחדות אשר תהיה עוזרת לישראל במיתוק הגבורות היא אחדות שתהיה שלמה בלב, דהיינו שיהיה לישראל לב אחד, כי לכך נקראו "אדם" שהוא גימטריא לב אחד, שעולה מספר מ"ה, ולכן הגאולה שהיא מספר מ"ה תלויה בשלמות לב אחד" (פירוש נחמת ציון מגילת איכה ה, א). יגעתי ומצאתי כי בתיבה גאולה צירוף ל(מד) גאוה, כלומר מי שלומד לתקן את מידת הגאוה זוכה לאט לאט, לקנות את מידת הענוה, שהיא שורש לכל המדות הטובות. ולמעשה, בדרך זו ניתן לתקן רצון אגואיסטי של קבלה לעצמי ברצון אלטרואיסטי של השפעה לזולת, מה שמוסיף לחבור ולאחדות. כלומר תיקון הגאוה מביאה לענוה, ענוה מביאה לאחדות, אחדות מביאה מיתוק הגבורות בשלימות ולגאולה השלימה.

עולה השאלה, אם אור ה' הוא טוב ומיטיב לכל נברא אז איך השפעת האור המבורכת הופכת להיות קללה? לעניות דעתי, בתיבה אור יש רק אות רי"ש אחת, כלומר ראשות אחת של ה', לכן מתוך שפלות וענוה האור נתפש כברכה גם אם הרצוי אינו המצוי. אך אם נוספת עוד אות רי"ש, כלומר עוד ראשות של הנברא לראשותו של הבורא אז מתקבלת המילה ארור, המרמז כי מתוך גאוה של הנברא אותו האור נתפש בצורה עקמומית כקללה כמו מקל המכה אותו בדין. כלומר, הכל תלוי בתפישת הכלי של המקבל את האור. מצאתי חיזוק אצל רבי נחמן מברסלב: "כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד, אַך הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל... אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך" (לקוטי מוהר"ן חלק א תורה קעב). כלומר, ככל שהאדם כלול פחות מהעולם הזה הגשמי אלא כלול יותר בעולם הרוחני, הוא עושה פחות צל לעצמו ויכול לקבל יותר אור מה' יתברך. ככל שלאדם יש יותר גאוה הוא פועל מעשים בבחינת ר"ע (ר"ת רצון עצמי), כלומר פועל מעשים על מנת לקבל לעצמו, ולעתים גם רומס את הזולת. ומעשה גשמי עושה צל, המונע את השפע האלוקי ומביא רק חסרון בסופו של דבר. לכן, דווקא מי שמשתדל לתקן את הגאוה זוכה להשלים את חסרונותיו.

לעניין הברכה והקללה כתוב במדרש תנחומא לפרשת ראה: "כשבא משה לברכנו, מעט ברכנו. וכשבא לקללנו, הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים, שלושים פסוקים חסר אחד והברכות אחד עשר. אמר רבי שמואל: מי שמביט בהן, מוצא הברכות יתרות על הקללות. כיצד: בברכות פתח באל"ף, אם בחקתי תלכו, וסיים בתי"ו, ואולך אתכם קוממיות, שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו. והקללות פתח בוא"ו, ואם לא תשמעו, וסיים בה"א, ביד משה. בין וא"ו וה"א אין כלום". כלומר אם נתבונן, אז גם אם הקללה-הדין-צד השמאל נראה לכאורה מתגבר על צד הברכה-החסד-צד הימין, אפילו בהפרש של חי קללות על הברכות, יש לזכור כי גם בשמאל נמצא שם אל, כלומר נמצא שם חסד. ואם לא היה חסד לא היתה מציאות של קללות אלא רק של ברכות. ובנוסף, איכות הברכות גוברות על כמות הקללות, כי הברכות שבורכו בנ"י כלולות בין אל"ף לבין תי"ו, הן כ"ב אותיות שפת הקודש, רצון הכולל את כל אותיות הברכות. לעומת זאת, הקללות כלולות בין וא"ו לבין ה"א. וכמו שבין אותיות אלו אין כלום, מלבד צבע הקלף הלבן, המרמז על השגחת הבורא, יוצא שגם אם חס ושלום הקללות יתגשמו, עם ישראל נמצא תמיד תחת השגחתו של הבורא יתברך, בכדי שנשיג רצון מתוקן של השפעה לזולת, ובכדי שנשיג את מידת הענוה, ונזכה לגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון.